בין מלחמות העולם חיו בבנדין כ-21,000 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. הקהילה היהודית בעיר קיימה פעילות מסועפת בתחומי הכלכלה, החינוך והרווחה. בבנדין פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות ומפלגות יהודיות אחרות, בהן אגודת ישראל והבונד. הציונים הפעילו שתי חוות הכשרה, ואחת מהן המשיכה לפעול גם בימי הכיבוש הגרמני.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו מזרחה לאזור הכיבוש הסובייטי כ-4,500 מיהודי העיר. רבים מהם שבו לעיר. הגרמנים כבשו את בנדין ב-5 בספטמבר 1939. בימים הראשונים לכיבוש נספו ונרצחו עשרות יהודים. על היהודים הוטלו גזרות, בהן תשלום כופר בזהב וכסף, והם הצטוו לענוד על הזרוע סרט זיהוי ועליו מגן דוד כחול.
לשם ניצול כוח העבודה של היהודים הקימו הגרמנים חווה חקלאית בבנדין. בתנועות הנוער הציוניות בעיר היו כ-1,500 חברים. חניכי תנועות אלה - דרור, השומר הצעיר, הנוער הציוני, גורדוניה, בית"ר ואחרות - ניצלו חווה זו לשימושם של קיבוצי הכשרה חלוצית ולפעילות פוליטית במחתרת. בפעילות זו השתתפו מאות מחניכי התנועות. בקיץ 1940 נאסף היבול החקלאי הראשון.
פעילותן ההתנדבותית של תנועות הנוער כללה פעילות חינוכית ומפעלי עזרה כגון הקמת מטבח ציבורי לילדים רעבים. חברי יודנרט שהשתייכו בעברם לתנועות הנוער הסדירו תמיכות חלקיות לפעולות הסעד והסיוע של תנועות הנוער. חניכים בוגרים של תנועות הנוער, בני 16 עד 18, ארגנו קבוצות חינוכיות לצעירים מגיל עשר ומעלה, כדי להחליף את בתי הספר שלא פעלו. בין היתר קיימו מדריכי קבוצות אלה פעילות בחיק הטבע עבור חניכיהם הצעירים. ביוזמת מדריכי תנועות הנוער סייע להם היודנרט להפעיל מטבח שבו קיבלו החניכים הצעירים שתי ארוחות ביום.
ב-1940 וב-1941 הגיעו לבנדין מגורשים יהודים מיישובי הסביבה. במרס 1941 גירשו הגרמנים כ-6,500 יהודים מאושוויינצ'ים. מחציתם, קרוב ל-3,000 נפש, הגיעו לבנדין, ומספר היהודים בבנדין עלה ל-25,200. קליטת המגורשים בעיר היתה דוגמה ומופת של עזרה וסיוע הדדי. עם בואם חיכה להם בתחנת הרכבת צוות רפואי שהגיש להם סיוע, וחברי תנועות הנוער הסתובבו בין המגורשים וחילקו מזון וחלב לתינוקות. תחילה שוכנו הפליטים באולמות בתי היתומים בעיר, והיודנרט דאג להם למזון. לאחר מכן פוזרו הפליטים בדירות של מכרים, או ששוכנו בדירות שהעמיד לרשותם היודנרט.
מספטמבר 1941 חויבו יהודי העיר לשאת טלאי צהוב ונאסר עליהם השימוש בתחבורה הציבורית. הוחרם מהם רכוש ואלפים נשלחו למחנות עבודה. באפריל 1942 כבר עבדו כ-6,500 צעירים יהודים מאזור בנדין וסוסנובייץ ב-40 מחנות עבודה.
במאי 1942 גורשו 1,200 יהודים מבנדין לאושוויץ. ביוני גורשו עוד 1,200 יהודים לאושוויץ. באוגוסט הצטוו יתר יהודי בנדין להתייצב במקום ריכוז, לכאורה לשם החתמת תעודות. בפועל בוצעה סלקציה, אך חברי תנועות הנוער הצליחו להבריח מכיכר האיסוף מאות מיועדים לגירוש. כ-5,000 יהודים שולחו לאושוויץ. עשרות נרצחו בעת הסלקציה.
בתחילת 1943 עבדו במפעלים בעיר (שופים) כ-12,000 מהיהודים בבנדין. יהודים נוספים עבדו במחנות ארגון שמלט. באפריל 1943 הוקם בעיר גטו ובו נכלאו כ-19,000 יהודי בנדין והפליטים ששהו בעיר. ביוני כיתרה המשטרה הגרמנית את הגטו וריכזה את היהודים. עשרות יהודים שניסו לברוח או להסתתר נורו למוות. באקציה שנמשכה יומיים גורשו לאושוויץ כ-3,600 מיהודי בנדין. מאות עובדים נלקחו מהגטו לעבודה בארגון שמלט.
באוגוסט 1943 גורשו לאושוויץ כ-30,000 יהודים מגטאות בנדין וסוסנובייץ, והגטאות חוסלו. מאות אסירים מגטאות אלה הועסקו במחנות עבודה, אך בינואר 1944 גורשו גם הם ונרצחו באושוויץ.
ארכיון התצלומים של יד ושם 5255/7
