ערב עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, בשנת 1933, היו בבילפלד שבצפון-מערב גרמניה כ-800 יהודים מתוך כ-120,000 תושבים. עם עליית הנאצים לשלטון סולקו היהודים מחיי הכלכלה והציבור בעיר. חרם הוטל על רופאים, עורכי דין ובעלי עסקים יהודים. עסקים יהודים עברו אריזציה (הועברו לידי בעלים לא יהודים), על היהודים נאסר להיכנס למקומות בידור והתקפות פיזיות עליהם הפכו לעניין שבשגרה. עשרות יהודים היגרו מבילפלד - רובם עזבו לארצות שכנות - אך אל העיר הגיעו יהודים שעקרו מיישובים אחרים בגרמניה.
בסוף אוקטובר 1938 גורשו מבילפלד ב"גירוש זבונשין" כעשרה יהודים שמוצאם ממזרח אירופה. בתחילת נובמבר נותרו בבילפלד רק כשליש מ-151 העסקים היהודים שפעלו בעיר ב-1933. בליל הבדולח, ב-9 וב-10 בנובמבר 1938, הושחתו ונבזזו 18 בתי עסק של יהודים בבילפלד. 50-40 גברים יהודים נאסרו, רובם בעלי חנויות, וכ-30 מהם נשלחו למחנה הריכוז בוכנוואלד, שם הוחזקו במאסר במשך מספר חודשים. בית הכנסת בטורנרשטרסה, שהוקם ב-1905 ובו היו 750 מקומות ישיבה, הועלה בלהבות. עד 1942 הרסו הנאצים את שרידיו.
בתחילת 1939 הקימו ארגונים יהודיים מרכזים להכשרה חקלאית כדי לסייע ליהודים מבוגרים שאיבדו את מקומות עבודתם וכן ליהודים צעירים שהיו מובטלים עקב המדיניות הנאצית. עד יוני 1939 כבר היו כ-1,650 חניכים בחוות חקלאיות יהודיות בגרמניה. אחד ממרכזי הכשרה אלה הוקם בבילפלד. היהודים שהוכשרו בחווה זו עברו הסבה מקצועית ולאחר מכן הועסקו על ידי מעסיקים פרטיים.
עד פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 רוכזו היהודים שנותרו בבילפלד ב-19 "בתי יהודים". בסתיו 1941 נותרו בבילפלד כ-500 יהודים. כמאה מהם היו נשואים לנוצרים.
מ-27 בנובמבר 1941 עד 6 בפברואר 1942 נשלחו עשרים משלוחים מהרייך לריגה שבלטביה. בכל משלוח היו כאלף יהודים. המשלוח הראשון הגיע מברלין ליער רומבולה שליד ריגה. כל היהודים במשלוח זה נורו למוות מיד עם הגעתם.
בדצמבר 1941 החל גירושם למזרח של 431 יהודי בילפלד שעדיין נותרו בעיר. ב-12 בדצמבר רוכזו 420 יהודים מבילפלד והסביבה בקיפהויזר - מבנה מסעדה ששימש כמחנה איסוף – ושם נאלצו לשהות בלילה. למחרת נלקחו באוטובוסים של חברת הרכבות אל תחנת הרכבת בבילפלד והועלו על קרונות המחלקה השלישית של רכבת נוסעים שהגיעה לתחנה בשלוש אחר הצהריים. על רכבת זו כבר היו מאות יהודים ממינסטר ואוסנַבריק, שהועלו על הרכבת עוד בשעות הבוקר; 19 יהודים מקוספלד, כ-120 ק"מ ממערב לבילפלד; 17 יהודים מפדרבורן, כ-50 ק"מ דרומית לבילפלד; וכן יהודים מיישובים אחרים בסביבה. 1,031 יהודים גורשו בשילוח זה לריגה שבלטביה.
גרמנים רבים ידעו על הגורל הצפוי למגורשים. ב-12 בדצמבר 1941, יום לפני הגירוש הנראה בתמונה זו, דיווחו שירותי הבטחון כי תושבי העיר מינדן, כ-50 ק"מ מצפון מזרח לבילפלד, החליפו שמועות על גורל היהודים שגורשו:
עד ורשה הגירוש נעשה ברכבות נוסעים. משם ואילך – בקרונות בקר. ... ברוסיה יעבידו את היהודים בבתי חרושת סובייטיים לשעבר, ואילו יהודים קשישים יותר או חולים מיועדים למוות ביריה. (שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות ההשמדה, ע' 295)
אינגה פרידמן (רוזנטל), ילידת בילפלד, שגורשה עם הוריה לריגה, תארה את ההגעה לתחנת הרכבת בריגה:
בתחנת הרכבת ... נאמר שמי שאינו יכול לעשות את הדרך לגטו ברגל, יתייצב. חלק מההורים של כמה מהאנשים בחרו באפשרות הזאת והלכו לאוטובוס ... הם מעולם לא הגיעו לגטו. ... (Minninger, Meynert & Schäffer, Antisemitisch Verfolgte Registriert in Bielefeld 1933-45, pp. 288-291)
הוריה של אינגה נרצחו בשואה.
הארכיטקט פאול-גרשון לוונטל מבילפלד ואשתו זלמה לבית שנפלד התגוררו בבילפלד. שלוש בנותיהם, לואיזה, אנה וקתה עזבו לאנגליה ב-1939, במסגרת הקינדרטרנספורט. פאול וזלמה נותרו בבילפלד וב-1941 נאלצו לעבור לאחד מ"בתי היהודים" בבילפלד, ברחוב פלקשטראסה 17. ב-13 בדצמבר 1941 שולחו השניים לריגה, שם נספו. בשנת 1978 מסרה קתה-קארן גרשון-טריפ ליד ושם דפי עד לזכר הוריה, פאול-גרשון וזלמה.
74 מהיהודים שגורשו מבילפלד לריגה ב-13 בדצמבר 1941 היו ילדים מתחת גיל עשר. לפי הידוע, 102 יהודים מגירוש זה שרדו. בודדים מתוכם היו מבילפלד.
עד יולי 1942 גורשו עוד כ-160 יהודים מבילפלד. רובם הועברו לבילפלד מיישובים אחרים בגרמניה וממנה שולחו למזרח - להשמדה או לגטאות.
באוגוסט 1943 החל רצח יהודי גרמניה שגורשו לריגה ושרדו עד אז בגטו ריגה. כ-600 בלבד מבין 20,000 היהודים שגורשו מהרייך לריגה שרדו – כ-3% מכלל המגורשים.
ארכיון התצלומים של יד ושם 4981/46
