ערב מלחמת העולם הראשונה התגוררו בפוניבז' שבליטא למעלה מ-6,000 יהודים. בעיר היו עשרה בתי כנסת ובתי מדרש, עשרות מניינים, וכן ישיבת פוניבז', שהוקמה בשנת 1909. הנדבנית ליבה גברונסקי הקימה קרן לשם הקמת מוסד תורני גבוה, שיכלול עשרים לומדים מצטיינים, בהם 12 רווקים ושמונה אברכים נשואים. הקרן נועדה לתמיכה חומרית באברכים, כדי לאפשר להם להתמסר ללימוד תורה. הישיבה הייתה מקור לגאוות הקהילה. ללימודים בישיבה התקבלו רק 20 איש, שנבחרו בשל הצטיינותם ואף קיבלו משכורת חודשית.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה הוגלו תלמידי ישיבת פוניבז' לפנים רוסיה עם כל יהודי פוניבז' ולבסוף הגיעו למריופול שבאוקראינה. עם תום המלחמה שב רב הישיבה לפוניבז', אך הקומוניסטים סגרו את הישיבה והרב נפטר ב-1919 בשברון לב. עם זאת, עוד ב-1916, בעיצומה של המלחמה, פתח הרב יוסף כהנמן ישיבה נוספת בפוניבז' ובהדרגה הרחיב אותה.
ביוני 1941 פלשו הגרמנים לליטא ולאחר כחודש הוקם גטו בפוניבז', בו נכלאו יהודי העיר והעיירות הסמוכות. במהלך אוגוסט נרצחו בירי בסמוך לעיר כ-8,700 יהודי הגטו על ידי שוטרים ליטאים ויחידות משטרת הבטחון של האס-אס. ישיבת פוניבז' חרבה בשואה, אך מייסדה - שעלה לארץ ישראל ב-1940, לפני הכיבוש הנאצי - הקים את הישיבה מחדש בבני ברק.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 3238/41
