בסטשוב שבדרום מזרח פולין, מדרום לקלצה, חיו ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה כ-4,800 יהודים - כמחצית אוכלוסיית העיירה. רובם התפרנסו ממלאכה, בעיקר בענף הבורסקאות (עיבוד העור) והסנדלרות, וממסחר בענפים שונים, בהם תבואה, עץ ומשקאות חריפים. בסטשוב פעלו חברות צדקה וסעד מסורתיות וכן שני בנקים יהודיים.
בין מלחמות העולם הגיעה הפעילות הציונית בסטשוב לשיאה. "המזרחי" הייתה המפלגה הציונית הראשונה בעיירה ואחת המפלגות הגדולות והפעילות בעיירה. חברי "המזרחי" היו פעילים בתחום החינוך והתרבות. הם תמכו בתלמוד התורה של הקהילה, ייסדו בעיירה "חדר מתוקן" בו התקיימו לימודי קודש ולימודים כלליים, ופתחו קורסים לעברית, תנ"ך, ידיעת ארץ ישראל ותולדות עם ישראל למען בנות הקהילה שכמעט כולן למדו בבתי ספר פולניים. בסטשוב היה סניף של ההסתדרות הציונית לצדו פעלו מפלגות ציוניות, תנועות נוער וקיבוצי הכשרה. הציונים ייסדו בסטשוב ספרייה גדולה. כמו כן פעלו בסטשוב סניף גדול של אגודת ישראל וסניף של הבונד.
הגרמנים כבשו את סטשוב בספטמבר 1939 והחרימו את חנויות היהודים, את בתי המלאכה שלהם ונכסים אחרים. בעיירה הוקם יודנרט, יהודי העיירה חויבו לשאת סימון זרוע ולעיירה הובאו יהודים שגורשו מערים אחרות. במאי 1940 החל גיוס עובדי כפייה מקרב יהודי סטשוב, ועד ספטמבר 1940 נחטפו מאות גברים לעבודת כפייה. ביוני 1942 הוקם בסטשוב גטו. מאה צעירים נלקחו מהגטו, לכאורה לשם עבודה, ונרצחו.
בנובמבר 1942 שלחו אנשי גסטפו ואס-אס 6,000 מיושבי הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה בעזרת שוטרים אוקראינים ופולנים. כ-200 מיהודי סטשוב נרצחו בעיירה עצמה בעת האקציה. בינואר 1943 נשלחו מאות יהודים נוספים מסטשוב למחנות ההשמדה בלז'ץ וטרבלינקה.
בימי קיומו של הגטו ברחו ממנו ליערות כ-1,000 יהודים; רובם הגדול נספו בתוך זמן קצר.
התצלום נמצא באוסף של 113 תצלומים מסטשוב, תצלומים שצולמו לפני מלחמת העולם השניה, במהלכה ואחריה.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 737/54