ישראל דינר נולד ב-1903 בוורשה. בילדותו החל לשחק שחמט. בשנת 1930 היגרה משפחתו לבריסל שבבלגיה ושם עסק במקצועו, אופטיקה. לאחר שניצח בשלוש אליפויות שחמט, הוכרז כאלוף בלגיה לצמיתות והוענק לו התואר "אמן שחמט". בשנת 1936 נישא ישראל לתמר וכעבור שנתיים נולדה בתם הבכורה לאה (ליליאן).
עם פלישת הגרמנים לבלגיה, במאי 1940, נמלטו השלושה לצרפת. ישראל הסתתר במספר מקומות בעוד תמר, שהיתה בהריון, הוסתרה במנזר עם לאה. לאחר מכן נמלטו השלושה לטולוז שבדרום צרפת, נמלטו משם, נתפסו ונמלטו שוב.
בספטמבר 1940 נולדה בניס בתו השנייה של ישראל, מרים. במהלך שהותו בניס זכה ישראל באליפות השחמט של משטר וישי.
בנובמבר 1942 כבשו הגרמנים את "האזור החופשי" והאיטלקים כבשו את ניס. אמו של ישראל, אסתר, גורשה לגטו טרזין ושם נספתה. ישראל נשלח למחנה ריכוז. כשנואש מהסיכוי להינצל, חתך את ורידיו אך שרד ולבסוף שוחרר בסיוע אחד ממכריו, פקיד בכיר במשטר וישי. בנותיו לאה ומרים הוסתרו שוב. במרס 1943 נולדה בתם השלישית של ישראל ותמר, יהודית (קלודין).
בספטמבר 1943, עם כניעת איטליה לבעלות הברית, כבשו הגרמנים את אזור ניס. יהודית הוסתרה וישראל, אשתו ובנותיו הגדולות ברחו ברגל מהאזור הכבוש לאיטליה ובסיוע חיילים איטלקים עברו את הגבול לשוויץ.
בשוויץ הופרדו בני המשפחה עקב סיבות בריאות, אך לאחר זמן מה אוחדה המשפחה במחנה פליטים. ישראל ותמר עבדו בחקלאות וחטבו עצים. ישראל השתתף בתחרויות שחמט וזכה במספר תחרויות שחמט ברחבי שווייץ.
בספטמבר 1944, לאחר שחרור אזור ניס, נסעה משפחת דינר לניס, התאחדה עם הבת הקטנה יהודית והמשפחה שבה לבלגיה. במרס 1949 נולדה הבת הרביעית, אתי, ובספטמבר 1949 עלתה משפחת דינר לישראל.
ישראל השתתף בתחרויות השחמט החשובות בישראל, בהן ארבע אליפויות ישראל, היה שותף לזכייה באליפויות והיה חבר בסגל נבחרת ישראל. ערב אולימפיאדת השחמט במינכן ב-1958 נקבע ישראל כשחקן החמישי, אולם ויתר על הנסיעה בשל מצבו הבריאותי. ב-1964 שולב ישראל בצוות המנתחים של נבחרת ישראל באולימפיאדה שנערכה בתל אביב, במהלכה ארח ישראל בביתו את השחמטאי הרוסי מיכאל טל, לשעבר אלוף העולם בשחמט.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 7101/2
