קבוצת צעירים יהודים בריגה, לטביה, ב-5 בינואר 1939.
ערב השואה ישבו בריגה כ-43,000 יהודים, שהיו כתשיעית מתושבי העיר וכמחצית מיהודי לטביה. ריגה היתה מרכז פוליטי ותרבותי של יהודי לטביה, והיו בה בתי ספר יהודיים בעברית, ביידיש, ברוסית ובגרמנית, סמינרים לגננות, ישיבה, "אוניברסיטה עממית", תיאטרון, בתי חולים ומוסדות סעד. הופיעו בה שלושה יומונים ביידיש וכתבי-עת יהודיים בכמה שפות.
ב-1 ביולי 1941, כשבוע אחרי פלישתם לברית המועצות, כבשו הגרמנים את ריגה. אלפי יהודים הצליחו לצאת מהעיר עם פינויה על ידי הצבא האדום, אך פליטים יהודים שנמלטו ממקומות אחרים לריגה נלכדו בה במנוסתם מפני הגרמנים. ביום הראשון לכיבוש החלו יחידות מתנדבים לטבים לאסור גברים יהודים. אחרי ימי עינויים והתעללויות נרצחו העצירים היהודים ביער ביקרניקי (Bikerniki) הסמוך לריגה עם עוד אלפי גברים יהודים. רק רופאים וחלק מבעלי המלאכה שוחררו. יהודים אחרים נחטפו לעבודות כפייה, היו נתונים להתעללות, גורשו מהתורים למזון, ובבתי החולים סירבו להעניק להם טיפול רפואי. רבים סולקו מדירותיהם שהועברו לגרמנים, וכן הוחרמו מהם כסף, חפצים ודברי ערך.
ב-4 ביולי הציתו חברי הארגון הפשיסטי הלטבי "פרקונקרוסט" (Pērkonkrusts) את בית הכנסת המרכזי של ריגה, ה"כארשול", ואת שאר בתי הכנסת. רק בית כנסת אחד נותר בזכות סמיכותו לבתיהם של לטבים.
עד אוקטובר 1941 פרסמו הגרמנים צווים נגד היהודים: רכושם הופקע, הוטלה עליהם חובת רישום וחובת סימון במגן דוד, נאסרו עליהם שימוש בתחבורה ציבורית, הליכה על המדרכות, ביקור במקומות ציבור, לימוד בכול מוסדות החינוך ועיסוק במקצועות חופשיים (פרט לרופאים, שהותר להם לטפל ביהודים בלבד), ונאסרה שחיטה כשרה. קניית מזון הוגבלה והם הופלו בקיצוב מזון. פיקוח הוטל על שארית רכושם והוטלה עליהם עבודת כפייה. ב-25 באוקטובר רוכזו כ-30,000 יהודים בגטו שהוקם בעיר. "מועצת הזקנים" (Ältestenrat) בגטו בראשות מיכאל אלישוב, המשטרה היהודית בפיקוד מיכאל רוזנטל ומחלקות המועצה ניסו לשפר את תנאי החיים בגטו. הם הפעילו בית חולים, מרפאה, בית מרקחת, בית מחסה לזקנים ושירותים נוספים. אלפי גברים וכאלף נשים עבדו, חלקם מחוץ לגטו.
בנובמבר 1941 פקד הימלר על פרידריך יקלן, קצין בכיר באס-אס, לחסל את הגטאות ולהרוג את כל יהודי לטוויה. עד 7 בדצמבר נרצחו 25,000 יהודים מריגה ביער רומבולה. היו אלה כל תושבי הגטו, להוציא הגברים העובדים. בריגה נותרו כ-4,000 גברים יהודים ומאות נשים תופרות. לשטח הגטו שהתרוקן הכניסו הגרמנים כ-16,000 יהודים שגורשו מגרמניה, אוסטריה וצ'כיה. גטו חדש זה נקרא "הגטו הגרמני". רוב המגורשים נרצחו באקציות בסמוך לגטו.
בגטו ריגה הישן הקימו היהודים חנות מכולת ומאפייה מחתרתיים ותרמו למיסוד חינוך הילדים המעטים ששרדו. הוקמו בית ספר ומטבח ילדים ונערכו פעולות תרבות.
באוקטובר 1942 חשפו הגרמנים פעילות מחתרתית שהתקיימה בגטו ורצחו בתגובה כמאה יהודים חולים, נכים וקשישים, וכן את כל אנשי המשטרה היהודית. בינואר 1943 אוחדו שני הגטאות – הישן והחדש.
בקיץ 1943 שלחו הגרמנים רבים מהכלואים בגטו למחנה העבודה קייזרוואלד ולמחנות עבודה נוספים. בנובמבר ערכו הגרמנים אקציות נרחבות ובדצמבר רוקנו את הגטו מיהודים.
ב-1944, עם התקרבות הצבא האדום, שלחו הגרמנים קבוצות מיוחדות (זונדרקומנדו) של גברים יהודים לפתיחת קברי ההמונים ולשריפת הגוויות. לאחר עבודתם נרצחו יהודים אלה. ביולי 1944 הגיע הצבא האדום לגבולות לטביה. הגרמנים החלו לרצוח את האסירים היהודים בקייזרוואלד ולשלוח רבים אחרים למחנות ריכוז מחוץ ללטביה, בעיקר לשטוטהוף שליד דנציג.
ב-13 באוקטובר 1944 שיחרר הצבא האדום את ריגה. אחרי השחרור יצאו ממחבואיהם כ-150 יהודים, בהם ילדים.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 5476/24
