כבר ב-1937 החלה רדיפת יהודי בוקרשט בתחומים מקצועיים, כלכליים ותרבותיים. מוסדות ממשלתיים ופרטיים, בנקים, מפעלי תעשייה והוצאות ספרים סירבו להעסיק יהודים. ב-1938, בימי ממשלת גוגה-קוזה, הורחקו הסוחרים היהודים ממועצת הסוחרים. מרבית האיגודים המקצועיים הוציאו את היהודים משורותיהם. בדצמבר 1938 בחר איגוד עורכי הדין בהנהגה אנטישמית. רחובות רבים בבוקרשט היו מסוכנים ליהודים.
בספטמבר 1940, עם עלייתו לשלטון, כונן יון אנטונסקו ממשלה פשיסטית שהורכבה מאנשי התנועה הלאומנית "משמר הברזל" וכן מאנשי צבא. רומניה הוכרזה "מדינה לאומית לגיונרית". החוקה של 1938 חוסלה, הפרלמנט בוטל וכן בוטלו מועצת הכתר והאיגודים המקצועיים. הוקמה משטרה לגיונרית במתכונת האס-אס בגרמניה, והיא פעלה במקביל למשטרה הרגילה, במיוחד נגד היהודים ואויבי המשטר.
בנובמבר 1940 רצחו אנשי "משמר הברזל" 67 מראשי המדינאים ברומניה ואנשי שלטון ומשטרה, ביניהם שני אישים שהיו ראשי ממשלה ושהשתתפו בדיכוי "משמר הברזל".
בינואר 1941 היו בבוקרשט כמאה אלף יהודים. היו בה רבעים שנחשבו לאזורים יהודיים. כל שנות מלחמת העולם השנייה הוסיפו לזרום לבוקרשט פליטים יהודים מערי השדה, כי בבירה ובקרב יהודים רבים הרגישו עצמם בטוחים יותר. בבוקרשט היו המוסדות המרכזיים של יהדות רומניה ופעלו בה בתי ספר ובתי חולים יהודיים. אך בוקרשט היתה גם מרכז תנועת "משמר הברזל' ותומכיה, והדבר השפיע על מצבו של הציבור היהודי בעיר.
אנשי "משמר הברזל', שכונו "לגיונרים", החלו להטיל אימה על יהודי בוקרשט. יהודים הותקפו ברחובות, במקומות ציבור ובגנים, מכוניותיהם הוחרמו, יהודים רבים נתפסו, נכלאו, ושוחררו רק תמורת כופר נפש. הלגיונרים השתמשו במשרדי המשטרה, שהיתה כפופה להם. אנטונסקו נכשל בנסיונו להשליט סדר בבירה ולהרתיע את הלגיונרים.
ב-21 בינואר 1941 התמרד "משמר הברזל" וניסה לתפוס את השלטון. במהלך המרד, שכונה "מרד הלגיונרים", נערכו פרעות ביהודי בוקרשט. יהודים נתפשו בבתי כנסת וברחובות, חלקם לפי רשימות שהוכנו מראש. כ-100 יהודים הועלו על משאיות ונורו למוות במקומות שונים בסביבת בוקרשט. בעת ההרג שערכו הלגיונרים התנפלו כנופיות בריונים ואספסוף על שכונות היהודים, שדדו, אנסו והרסו בתים וחנויות. סיפר פרץ הארט, תושב בוקרשט:
בימים 21 עד 23 בינואר 1941 נוכחתי בתור עד ראיה לשריפת חנויות של היהודים בבוקרשט, שהובערו על ידי כנופיות של לגיונרים, כנופיות המורכבות ברובם צעירים של פרברי הבירה. חלקם במדים של לגיונרים, חלק ללא מדים. היו גם צוענים מפרברי הבירה. צעירים בני 19-14 שנשאו לפידים והיו נכנסים לחנויות היהודים ברחוב דודשטי והיו שרים "מוות ליהודים" ושרפו מכל החנויות ברחוב. ארגנתי יחד עם השכנים שלי קבוצת הגנה עצמית עם גרזנים, מקלות. סכינים וכן במקרה שיתנפלו על חצרנו בה גרנו. מדי לילה היינו עושים משמרות ולולא גרה אתנו נוצרייה, שכנה בשם מריה, שצעקה להם "כאן גרים רק נוצרים!", לא היינו היום בחיים. היינו במרכז הלהבות ומסביב כל החנויות. (עדות ביד ושם, 3557380)
הפרעות ארכו שלשה ימים ובמהלכן נרצחו 127 יהודים.
הז'נדרמריה, המשטרה ושירות מודיעין מיוחד דיכאו את מתנגדי המשטר, ובראשם הקומוניסטים, וכן את היהודים. הצבא סיכל את נסיון המרד ואנטונסקו ביצר את משטרו הרודני הפשיסטי, במחיר תלות גוברת בגרמנים.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 3367/2
