העיר אוהרסקי ברוד (Uhersky Brod) שוכנת בדרום מזרח צ'כיה, על גבול סלובקיה. לפני מלחמת העולם השניה חיו בה כ-500 יהודים מתוך כ-9,000 תושבים. בסוף המאה ה-18 קבע יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, חוק חינוך חובה. הדבר הוביל לחיזוק מעמדן של השפה הגרמנית והתרבות הגרמנית בקרב יהודי הקיסרות בכלל ואוהרסקי ברוד בפרט. עם זאת, במוסדות החינוך היהודיים בעיר למדו גם עברית. בקהילה היו יהודים משכילים וגם יהודים אורתודוקסים, שפעלו בבית כנסת נפרד. רבים מיהודי העיר התפרנסו ממסחר ובנקאות, והיו בהם בעלי בתי מלאכה ובעלי מסעדות.
במרס 1939 כבשו הגרמנים את מערב צ'כוסלובקיה (לימים צ'כיה העצמאית) וכינו אזור זה "הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה" (שמותיהם הגרמניים של חבלי ארץ אלה). בשטחים אלה היו 136 קהילות יהודיות, בהן כ-118,000 יהודים. חוקי נירנברג הוחלו על יהודי הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה, והם נושלו בהדרגה מנכסיהם ומזכויותיהם.
ביוני 1939 הגיע לפראג אדולף אייכמן והקים את הלשכה המרכזית להגירת יהודים. היהודים הצטוו להירשם, למכור רכוש ולמסור מניות ואגרות חוב. מפעליהם הוחרמו במסגרת האריזציה. הם החלו להגר מאזור הפרוטקטורט, וכ-26,000 יהודים עזבו את שטחי הכיבוש הגרמניים עד שנאסרה ההגירה באוקטובר 1941.
בפרוץ המלחמה בספטמבר 1939 הוגבל חופש התנועה של היהודים, הם פוטרו ממשרותיהם ונמנעו מהם הקצבות מזון ולבוש. רבים מהם נאסרו ונשלחו למחנות ריכוז. באוקטובר 1939 גורשו כ-3,000 יהודים מהפרוטקטורט לניסקו שבאזור לובלין. ילדים יהודים סולקו מבתי הספר והוטלו הגבלות נוספות, כגון איסור שימוש בטלפונים ובתחבורה ציבורית. היהודים ארגנו מערכת חינוך, עבודה סוציאלית וסעד לחולים ולקשישים, והקימו מערכת שהקנתה שפות ומקצועות חדשים ליהודים כדי לאפשר להם להגר. הקהילה היהודית נאלצה לשרת את הרשויות הגרמניות בחיסול רכוש יהודי וקביעת משולחים לעבודת כפייה, וניסתה לסייע למגורשים.
בספטמבר 1941 נותרו בפרוטקטורט כ-88,000 יהודים. הם הצטוו לענוד טלאי צהוב. באוקטובר הודיע ריינהרד היידריך, ראש הפרוטקטורט, על הכוונה לגרש כ-5,000 יהודים למזרח אירופה. הוא קבע שיוקם מחנה מעבר בשטחי הפרוטקטורט בו ירוכזו יהודים, ולאחר ש"יפחת מספרם כתוצאה מתמותה", יגורשו למזרח. עיר המבצר טרזין, שנבנתה במאה השמונה-עשרה ושוכנת כ-60 קילומטר מצפון לפראג, נבחרה לשמש מקום ריכוז.
באוקטובר ובנובמבר 1941 יצאו משלוחים מפראג ללודז', בינואר 1942 יצאו משלוחים מטרזין לריגה ובנובמבר 1941 יצא משלוח מברנו למינסק. רוב הנשלחים נרצחו במחנות בלז'ץ, חלמנו, טרבלינקה ומיידנק. אחרים נרצחו בפורט התשיעי ליד קובנה.
ב-23 בינואר 1943 יצא שילוח ראשון מאוהרסקי ברוד לטרזין. המגורשים רוכזו בבניין בית הספר התיכון באוהרסקי ברוד. עובדי הקהילה היהודית בפראג הגיעו למקום ובהוראת הלשכה המרכזית להגירת יהודים בפראג הכינו רשימת המגורשים, רשמו את רכושם, הודיעו על מועד השילוח וארגנו סיוע למגורשים בנשיאת חפציהם. השילוח כלל 1,000 יהודים, חלקם תושבי אוהרסקי ברוד ואחרים תושבי עיירות סמוכות כגון אוהרסקה הראדישטה שגורשו עוד קודם לאוהרסקי ברוד ומחוסר ברירה שוכנו אצל משפחות יהודיות. בין המגורשים היו גם יהודים תושבי עיירות סמוכות אחרות שגורשו מבתיהם לאוהרסקי ברוד ימים אחדים לפני השילוח מאוהרסקי ברוד לטרזין.
עם ההגעה לתחנת הרכבת הסמוכה לטרזין הורדו המגורשים מהרכבת ואולצו לצעוד כשלושה קילומטר עד גטו טרזין. כמחצית מהמגורשים לטרזין גורשו משם לאושוויץ לאחר שלושה ימים.
עד 31 בינואר 1943 גורשו כל 2,800 יהודי אוהרסקי ברוד והסביבה לטרזין ומשם שולחו לאושוויץ. רק 81 מהם שרדו בשואה.
עד מרס 1945 גורשו כ-73,000 יהודים מהפרוטקטורט לטרזין. כ-60,000 מהם גורשו לאושוויץ ולמחנות השמדה אחרים. כ-3,000 מהם שרדו. עם שחרור שטח הפרוטקטורט בידי הצבא האדום במאי 1945 שרדו בו כ-2,800 יהודים.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 9CO224
