ב-22 ביוני 1941 פלשו גרמניה ורומניה לברית המועצות. במהלך הימים הראשונים לפלישה נרצחו כ-13,000 יהודים על ידי יחידות צבא רומניות, יחידות משטרה וז'נדרמריה בעיר יאשי, הסמוכה לגבול ברית המועצות, וכן ברכבות מוות שיצאו מיאשי לקאלאראשי. כ-2,500 יהודים נעצרו ביאשי על ידי כוחות גרמניים ורומניים וגורשו מהעיר בקרונות בקר שהועמסו בצפיפות. בין יעדיהן של הרכבות הייתה העיירה קאלאראשי, 60 ק"מ מצפון ליאשי, והיישוב פודו אילואיי, 25 ק"מ ממערב ליאשי. הרכבות נסעו לאט במשך כשבוע. למעלה מ-1,400 יהודים נרצחו בהן או נספו בצמא וברעב, עקב החום ששרר בקרונות הבקר.
אנדריי קאלאראשו, אביו ואחיו היו בין המגורשים. הם הוכנסו לקרון סגור ובו 120 איש, והרכבת יצאה לנסיעה אטית. במהלך נסיעה שנמשכה כשבוע מתו חלק מהכלואים בצמא וברעב. חלק מהאנשים איבדו את שפיותם. אחרים שתו שתן מרוב צמא. גופות המתים החלו להירקב ולהעלות צחנה. גם אביו ואחיו של אנדריי היו במתים. אנדריי ניצל בזכות ויוריצ'ה אגאריץ', נציגת הצלב האדום ברומניה, שהתעקשה על פתיחת הקרונות באחת התחנות. הגופות הוצאו, הקרונות אווררו והכלואים קיבלו מים.
הרכבת בה נסע אנדריי הגיעה לקאלאראשי, ושורדי המסע הורדו מהקרונות. אנדריי היה חולה בדלקת ריאות והושכב על הרצפה בבית הכנסת המקומי. בקאלאראשי המשיכו החיילים הרומנים להרוג יהודים.
ניצולי רכבות המוות נכלאו במחנות מעצר בקאלאראשי, 60 ק"מ מצפון ליאשי, ובפודו אילואיי, 25 ק"מ ממערב ליאשי, והוחזרו ליאשי לאחר מספר חודשים.
ארכיון התצלומים של יד ושם 90FO5
