ערב הכיבוש הנאצי ישבו בהולנד כ-140,000 יהודים, שהיוו פחות מ-2% מאוכלוסיית הולנד. כ-7,000 מהם היו צאצאים ליהודים שברחו מפורטוגל בסוף המאה ה-15, לאחר גירוש ספרד. כ-34,000 מהם היו פליטים שברחו מגרמניה עקב רדיפת המשטר הנאצי. ב-1939 הקימה הולנד מחנה בכפר וסטרבורק, בצפון-מזרח הולנד, כ-30 ק"מ מגבול גרמניה, כדי לכלוא פליטים אלה. וסטרבורק הוקף גדרות תיל ונבנו בו 24 צריפי עץ גדולים. הרשויות ציוו על היהודים לממן את צרכי הכלואים במחנה, ואלה הסתייעו בתרומותיהם של הג'וינט, מוסדות יהודיים ואנשים פרטיים.
הולנד נכבשה על ידי גרמניה הנאצית במאי 1940, ובסוף 1941 החלו הגרמנים בהקמת מחנות ריכוז ליהודים בהולנד. בינואר 1942 החל ריכוז יהודי הולנד באמסטרדם ובווסטרבורק. יהודים אזרחי הולנד הצטוו לעבור לאמסטרדם. חלקם נכלא במחנה הריכוז ווכט (Vught). פליטים יהודים חסרי נתינות ששהו בהולנד הצטוו לעבור לווסטרבורק.
ביוני 1942 החל מצוד אחר יהודי הולנד ומאות מהם נכלאו בווסטרבורק. ביולי נטלה משטרת הביטחון הגרמנית לידיה את השליטה במחנה. פלוגת אס אס נשלחה לחזק את המשטרה הצבאית ההולנדית ששמרה על המחנה. ב-15 ביולי יצאה לאושוויץ רכבת גירוש יהודים. מפקד המחנה, איש הממשל הגרמני אריך דפנר, פיקד על הגירוש וצירף ילדים בלי הורים כדי למלא את המכסה הנדרשת של 1,000 מגורשים.
בספטמבר 1942 מונה קצין האס אס יוזף הוגו דישנר (Dischner) כמפקד וסטרבורק. באוקטובר הועברו לווסטרבורק כל הגברים היהודים במחנות העבודה בהולנד ואליהם צורפו משפחותיהם באמסטרדם - מעל 12,000 נפש. וסטרבורק לא היה מוכן לקליטתם והתנאים החמירו. בחודש זה מונה אלברט גמקר (Gemmeker) כמפקד המחנה, ומווסטרבורק גורשו להשמדה מעל 7,000 יהודים.
החל בפברואר 1943 יצאו הרכבות מווסטרבורק כל יום ג', והלילה שלפניו הפך לליל האימים של המחנה, כפי שהעידו לימים רבים מניצוליו, בהם שאול שגיב ויוסף מלקמן. בעדותו במשפט אייכמן סיפר מלקמן:
בלילה שבין יום שני ושלישי, בשלוש בבוקר סגרו את הצריף, שהיינו חיים בו, סגרו אותו הרמטית, אסור היה לצאת ולבוא. ואז קרא ראש הצריף את שמות האנשים הנידונים למשלוח – רשימה אלף-ביתית. לפעמים היתה גם איזו תוספת, שוב רשימה אלף-ביתית. ואני רוצה לומר, כי מכל הדברים הנוראים שראיתי גם אחרי כן במחנות, מכות רצח ועוד ועוד, נשאר בי הרושם החזק ביותר, וגם על אחרים, שאותו לילה, יום שלישי בבוקר בשעה שלוש, כשהיה שקט גמור וחושך, וקראו, כאילו היו קוראים כל לילה פסק דין מוות לאותם האנשים שנשלחים. לפעמים היית יכול להיות בעצמך ביניהם, ואם לא אתה – אז קרובים, ידידים, מכרים. אבל כל שבוע ושבוע מספר מסוים של פסקי דין מוות באותה שעה. וזה עשה עלינו, על כולנו, על כל אלה שגם כתבו על זה, רושם כל כך מחריד, שתמיד יש לנו עוד איזו רגישות לגבי ימי שלישי, שזהו היום של פסק דין מוות ליהדות הולנד.
מתוך עדותו של יוסף מלקמן (ע' 497)
באפריל 1943 נאסרה שהותם של היהודים בהולנד פרט לאמסטרדם ולמחנות הריכוז ווכט ו-וסטרבורק. במאי גורשו מווסטרבורק להשמדה מעל 8,500 יהודים. ביוני גורשו מעל 8,000 יהודים, וביולי - כ-6,500. בכל חודש לאחר מכן גורשו כ-2,500-1,000 יהודים מווסטרבורק - בעיקר לאושוויץ ולסוביבור אך גם למחנה ברגן-בלזן ולגטו טרזין. הדבר התאפשר במידה רבה הודות לשיתוף הפעולה של רוב עובדי העיריות, המועצות, הרכבות והמשטרה בהולנד. עד ספטמבר נעצרו עוד אלפי יהודים באמסטרדם, בהם ראשי המועצה היהודית (היודסה ראט), ונשלחו לווסטרבורק.
בווסטרבורק נוצרה מציאות כפולה: במחנה היתה אוכלוסייה המנהלת את ענייני היומיום שלה במשך חודשים ללא גירושים מזרחה. לצדם המונים הועברו לווסטרבורק ולאחר שבוע או שבועיים בלבד שולחו למזרח.
ממרס 1944 ואילך ירד מספר המגורשים למאות בחודש. ב-3 בספטמבר 1944, כאשר צבאות בעלות הברית קרבו לכיבוש הולנד, נשלחה לאושוויץ רכבת ובה כמעט 2,000 יהודים. מעטים מהמגורשים שרדו.
ב-12 באפריל 1945 שוחרר מחנה וסטרבורק. בעת השחרור היו בו כ-900 יהודים.
ארכיון התצלומים של יד ושם 108CO4
