גטו טרזין הוקם באוקטובר 1941, כ-60 ק"מ מצפון לפראג. בנובמבר הגיעו אליו המשלוחים הראשונים של יהודים. היו אלה יהודים מצ'כיה, גרמניה ואוסטריה. לאחר מכן גורשו אליו גם יהודים מדנמרק, הולנד, פולין והונגריה. ביולי 1943 גורשה גרדה באייר בת ה-35 בטרנספורט מספר D1 מעירה פראג לגטו טרזין. מבין 56,000 יהודי פראג גורשו 46,000. חלקם גורשו לגטו טרזין וחלקם גורשו לגטו לודז' או לגטו מינסק, שם נכלאו ולאחר מכן נרצחו רובם.
עד סתיו 1944 גורשו מגטו טרזין להשמדה במזרח כ-88,000 מבין כ-140,000 היהודים שנכלאו בו. ב-10 באוקטובר 1944, לאחר מעט יותר משנה בגטו טרזין, הצטוו גרדה ועוד 1,500 מיועדים לגירוש להתייצב ב"קסרקטין המבורג" – אחד המבנים בגטו טרזין. הם הורשו לקחת עמם מטען שלא חרג מ-30 ק"ג בשני תיקי-יד לאדם, ואסור היה להם לקחת כלי עבודה. מי שלא היה מסוגל לסחוב את מטענו בעצמו היה יכול להעבירו באמצעות סבלים שסיפקה מחלקת התעבורה של המועצה היהודית. ב-12 באוקטובר נשלח לראשי הבתים והבלוקים בגטו טרזין מזכר דחוף שהודיע להם שהעלייה לרכבת תתחיל ב-11:30.
ב-12 באוקטובר 1944 גורשה גרדה לאושוויץ בטרנספורט שכינויו היה Eq. בטרנספורט היו 1,500 יהודים - גברים, נשים וילדים. 37 מהם היו ילדים וילדות עד גיל 12 וכ-250 מהם היו גברים ונשים מעל גיל 60, מהם שמונה מעל גיל 86.
ביום היציאה הגיעה למחנה רכבת ריקה, והמיועדים לשילוח הועלו לקרונות. הרכבות מטרזין לאושוויץ נסעו בדרך כלל צפונה לדרזדן (Dresden) ומשם מזרחה לברסלאו (Breslau, Wroclaw) ולקטוביץ (Kattowitz, Katowice). ב-14 באוקטובר הגיעה הרכבת לאושוויץ-בירקנאו. מבין המגורשים במשלוח זה, ידוע על 108 מגורשים בלבד ששרדו את המלחמה.
גרדה נרצחה באושוויץ בסמוך למועד הגעתה למחנה, שלושה חודשים לפני שחרור אושוויץ על ידי הצבא האדום.
ארכיון התצלומים של יד ושם 3357/147
