בחודשים שלאחר השואה הופצו בפולין עלילות דם נגד יהודים, בעקבותיהן פרצו פוגרומים ביהודים בחלם, בז'שוב ובתריסר יישובים נוספים בפולין.
ב-1 ביולי 1946 נעלם ילד פולני-נוצרי בן תשע, תושב העיר קיילצה שבפולין. הוא הלך לבקר חברים בכפר במרחק 25 ק"מ. הוא שב לאחר יומיים וסיפר לאביו שהוא הוחזק במרתף בניין הקהילה היהודית ורק לאחר יומיים הצליח להימלט. אחד השכנים של האב השתלט על בתים שלפני המלחמה היו בבעלות יהודים, וחשש שהיהודים יחזרו ויתבעו את בתיהם. שכן זה שכנע את האב להתלונן במשטרה על חטיפה. למחרת בבוקר, 4 ביולי, התלונן האב במשטרה כי יהודים חטפו את בנו וכלאו אותו במרתף בניין הקהילה היהודית כדי להשתמש בדמו לשם אפיית מצות – ביולי, כשלושה חודשים לאחר חג הפסח – אך הילד הצליח להימלט.
שוטרים ניגשו לבניין הקהילה היהודית עם הילד, כדי לזהות בעזרתו את היהודי החשוד בחטיפה ולעצור אותו. עם הגעתם של השוטרים לבניין התברר שבבניין אין מרתף. עקב כך שינה הילד את גרסתו מספר פעמים. בינתיים התפשטה בעיר הידיעה על החטיפה-לכאורה, והחל פוגרום בקהילה היהודית בקיילצה. בפוגרום השתתפו רבים מתושבי העיר, מאות פועלים ממפעל הפלדה בעיר, וכן שוטרים וחיילים, כולל חיילים ושוטרים שנשלחו להגן על היהודים המוכים.
36 יהודים נרצחו בבתים וברחובות. לפחות שישה יהודים נוספים נרצחו ברכבת שעברה בעיר. בין הנרצחים היו רגינה פיש ובנה אברהם, תינוק בן שלושה שבועות, שנורו למוות, אישה בת 35 בחודש השישי להריונה וכן נערה בת 14.
היהודים נורו, נדקרו והוכו באבנים, בקרשים, בקתות רובים ובמוטות ברזל. אחד מהם נורה בראשו מאחור בבניין הקהילה היהודית על ידי קצין של הצבא הפולני, בעודו מדבר בטלפון עם קצין אחר ומבקש שיישַלחו כוחות צבא להגן על היהודים. פקיד פולני בכיר הגיע לאחת מזירות הרצח:
פניתי אל הקצינים שעמדו לידי ואמרתי שצריך לפזר את ההמונים ויש לשקול שימוש בנשק. השיבו לי בתקיפות רבה שאף אחד לא ייתן פקודה כזאת ושהחיילים לא יבצעו אותה. (שאינוק, ע' 175)
בפוגרום נרצחו 42 יהודים וכ-80 נפצעו. ניצולת שואה סיפרה:
ראיתי ערמה של גוויות ערומות. זה היה בסך הכל שנה וחצי אחרי המחנה. שם הייתי רגילה למראה גופות, אבל שום דבר לא עשה עלי רושם חזק כל כך כמו זה. קודם כל כולם היו ערומים... זה היה שוד. הם לקחו להם גם את הבגדים. (שאינוק, ע' 180)
בחלק מהמקרים ניסו הפורעים לבדוק את זהותם של המוכים, כדי לוודא שהם מכים יהודים ולא נוצרים. היו יהודים שניצלו בזכות המראה ה"ארי" שלהם או של ילדיהם, שהיו איתם. בערב הוכרז עוצר בעיר. עשרות אנשים נעצרו בחשד שהשתתפו בפוגרום. היהודים ששרדו הושמו תחת שמירה.
ב-6 ביולי פונו מהעיר ברכבת ללודז' רבים מהפצועים וכן יהודים אחרים. היהודים בתצלום ממתינים לפינויים מקיילצה לאחר הפוגרום.
לא היה זה הפוגרום הראשון אחרי המלחמה, במזרח אירופה בכלל ובפולין בפרט, אבל מספר ההרוגים הרב יחסית בפוגרום קיילצה הביא לבריחה של עשרות אלפי ניצולי שואה מפולין. בהכירם באנטישמיות המעוגנת בפולין, הבינו ניצולים רבים כי לא יוכלו לבנות בה את עתידם. הם עזבו בעיקר מערבה, לאזורי השליטה של בעלות הברית המערביות (ארצות הברית, בריטניה וצרפת) בגרמניה, והתרכזו במחנות העקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה.
למחרת הפוגרום נפתחה חקירה משטרתית. בין יולי 1946 למרס 1947 הועמדו לדין כארבעים מהפורעים. תשעה מהם נדונו למוות ב-10 ביולי והוצאו להורג למחרת.
מקורות:
מאמר על הפוגרום בקלצה מאת יואנה טוֹקַרסקה-בַּקיר, יד ושם – קובץ מחקרים, מ"א [1] (2013);
מאמר על הפוגרום בקלצה מאת בוז'נה שאינוק, יד ושם – קובץ מחקרים, כ"ב (תשנ"ג, 1993).
ארכיון התצלומים של יד ושם 4613/1048
