העיר צ'נסטוכובה שבדרום מערב פולין היתה מרכז תעשייה עשיר, מוקפת רשת ענפה של כבישים ומסילות ברזל. ב-1939 ישבו בעיר 28,500 יהודים, כחמישית מכלל תושבי העיר. הם עבדו בענפי תעשייה, מסחר, מלאכות ובנקאות, והפעילו חוות הכשרה חקלאית, בית ספר למסחר, בתי ספר דתיים ובתי ספר חילוניים.
ב-3 בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים לצ'נסטוכובה וכבר למחרת נרצחו יותר מ-300 יהודים והחלה הפקעת רכוש יהודי ופגיעה פיזית ביהודי העיר. ב-16 בספטמבר הוקם בעיר יודנרט. באוגוסט 1940 רוכזו אלף צעירים יהודים ונשלחו למחנות עבודת הכפייה צ'יחאנוב (Ciechanow). מעטים מהם שרדו. ב-9 באפריל 1941 הוקם גטו בצ'נסטוכובה וב-23 באוגוסט נסגר הגטו והיציאה ממנו נאסרה. בנוסף ליהודי צ'נסטוכובה נכלאו בגטו כ-20,000 יהודים מלודז', פלוצק, קרקוב וכפרים שונים, ובסופו של דבר היו בו 48,000 יהודים.
במאי 1942 תפסו הגרמנים פעילי ציבור יהודיים ורצחו אותם. בשורת אקציות שהחלו ב-22 בספטמבר ונמשכו עד 8 באוקטובר נשלחו למחנה טרבלינקה 39,000 יהודים. דיירי בית האבות וילדים בבתי היתומים בגטו נרצחו במקומות מגוריהם. כ-2,000 יהודים הצליחו להימלט או להסתתר בעיר. אחרי הגירושים נותרו לשם עבודה כ-5,000 יהודים בחלק של הגטו שנקרא "הגטו הקטן". חלקם עבדו בבית חרושת גרמני לתחמושת. בינואר 1945 פרצה במקום מגפת טיפוס. המחנה נסגר והאסירים ששרדו גורשו ליעד לא ידוע. חלק אחר מאסירי הגטו עבדו במפעל פלדה שנפתח ביוני 1943. גם מפעל זה נסגר בינואר 1945 ועובדו שולחו למחנות בוכנוואלד וראוונסבריק. חלק אחר של אסירי הגטו הקטן עבדו בבית חרושת לתחמושת במחנה האסאג פלצרי (Pelzery) שפעל מיוני 1943 עד ינואר 1945 ובמפעלי תחמושת אחרים.
בדצמבר 1942 הקים "הארגון היהודי הלוחם" (אי"ל) יחידת התנגדות בצ'נסטוכובה ובה היו כ-300 חברים. הם קיימו קשר עם מרכז הארגון בוורשה. בעת האקציה בינואר 1943 פעלו חברי הארגון, בפיקודו של מנדל פישלביץ, נגד הגרמנים. 251 יהודים נהרגו והשאר הובלו לטרבלינקה. בפעולות עונשין של הגרמנים אחרי ההתנגשות נרצחו מאות יהודים, רובם ילדים וקשישים. יהודים שהיו חברים בקבוצות התנגדות נוספות נרצחו בידי פרטיזנים פולנים
בינואר 1945 שיחרר הצבא האדום את צ'נסטוכובה. כ-5,000 יהודים היו באזור בעת השחרור. ביוני 1946 התגוררו בצ'נסטוכובה כ-2,700 יהודים. אחרי הפוגרום בקלצה ב-4 ביולי 1946 הצטרפו רבים מהם ל"בריחה" בדרכם לארץ ישראל.
ארכיון התצלומים של יד ושם 4845/3
