בין מלחמות העולם חיו בבוחניה כ-2,500 יהודים – כרבע מתושבי העיר. יהודי בוחניה התפרנסו ממסחר, ממלאכה ומתעשייה.
ב-3 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את בוחניה והחלו לחטוף יהודים לעבודות כפייה. יהודים אחרים, בעלי מקצוע, עבדו בסדנאות בעיר. ב-1941 הוחל בשילוח למחנות עבודה באזור. יהודי בוחניה ארגנו עזרה הדדית, פתחו מרפאה והקימו מטבח ציבורי.
ב-16 במרס 1942 הוקם בעיר גטו סגור. יהודים שעבדו מחוץ לגטו הבריחו מזון אל הגטו, למרות העונשים הצפויים – עונשי מאסר או שילוח למחנות עבודה.
תמונה זו צולמה בטקס נישואין שנערך ביוני 1942. לצד החתן והכלה עומדים ככל הנראה חברים בשירות הסדר היהודי בגטו ובעלי תפקידים נוספים ביודנרט, המועצה היהודית בבוחניה.
חודשיים לאחר מכן, ב-24 באוגוסט, החלה האקציה הראשונה בגטו. רוב יושבי הגטו גורשו למחנה המוות בלז'ץ. מסתתרים שנמצאו נרצחו במקום. לאחר האקציה נמשכו הרציחות בגטו. בשתי אקציות נוספות, בסוף 1942 ובסוף 1943, גורשו לבלז'ץ אלו שחסרו אישורים ממקומות עבודה, וכן נשים וילדים. החולים שהיו בבית החולים נרצחו במקום, וכך גם חלק מאנשי הצוות הרפואי. מעטים מיהודי הגטו נשלחו למחנות עבודה.
ב-1 באוקטובר 1943 הוכרזה העיר כ"יודנריין", ריקה מיהודים.
ארכיון התצלומים של יד ושם 3939/4
