נחמה ברוכסון (משמאל) ולידה חיים, חייל הבריגדה הארץ-ישראלית בצבא הבריטי, שככל הנראה סייע בנתיבי "הבריחה". גם הגבר השני בתמונה היה, ככל הנראה, חייל בבריגדה.
נחמה ברוכסון נולדה בקובנה. היא היתה חברה בקבוצת המחתרת אב"צ (ארגון ברית ציון) בגטו קובנה. לאחר שאמה נספתה והגטו חוסל, גורשה נחמה למחנה הריכוז שטוטהוף. היא שרדה והוצאה לצעדת המוות. בתושיה ובאומץ הצליחה להימלט מצעדת המוות ושרדה עד השחרור.
בקיץ 1944, עוד לפני תום מלחמת העולם השנייה, החלה הגירה המונית של יהודים ממזרח אירופה למערבה וכן לארץ ישראל. תנועה זו, שחלקה היה מאורגן וחלקה ספונטני, כונתה "הבריחה". כרבע מיליון יהודים עברו בנתיביה. נחמה היתה אחת מהם. סיפרה נחמה לבתה, ספירה:
בגרץ שבאוסטריה אספו אותנו המשאיות של הבריגדה והסיעו אותנו לבית קטן באינסברוק, עיירת קיט מושלגת במרומי האלפים. עלינו על משאוית שאותן ליוו חיילי הבריגדה שהתחזו לחיילים אמריקנים, והוכנו בשבילנו דרכונים מזויפים. ...
מארגני הבריחה נאלצו לפעול בדרכים "שחורות" לגמרי (שימוש בתעודות מזויפות, שמות בדויים ומשאיות שהמספרים על לוחות הזיהוי שלהן מפוברקים, גניבת הגבול בחסות החשכה, "קניית" שומרי הגבול וכדומה.) ...
רצנו בכל כוחנו והיו הרים, הרי האלפים המושלגים, ונורא פחדנו שיתפסו אותנו. ... צעדנו בטור עורפי בשבילי ההרים הצרים, ששלג תמידי רבץ עליהם, ברכושנו הדל על גבנו וספל השתיה קשור בחבל לתרמיל. היתה ירידה תלולה ואנשים הידרדרו מטה עם מטענם. ... קרוב לקו הגבול האיטלקי המתינו לנו משאיות של ארגון הבריחה.
הגענו לאיטליה, לטרוויזיו... חיילי הבריגדה הורידו אותנו מן המשאיות – חיילים ארצישראליים חסונים שענדו את המגן דוד על מדי החאקי שלהם לא כטלאי משפיל וכאות קלון אלא בגאווה, כתג זיהוי צבאי. הם נשאו אותנו – החלשים והנפעמים – על כתפיהם, מחו את הדמעות מלחיינו, נשקו לנו, נתנו לנו שוקולד ושרו לכבודנו את "התקווה". שם שמענו לראשונה עברית צברית, מדוברת... וזה היה הרגע הכי מרגש והכי יפה, הרגע שבשבילו היה הכי כדאי לחיות!
(ספירה רפפורט, יהודייה גזעית, ע' 118-116)
ארכיון התצלומים של יד ושם 5025/23
