העיר אולדנבורג היא בירתה של מדינת אולדנבורג שבצפון-מערב גרמניה. כבר במאה ה-14 התירו שליטי האזור ליהודים לשבת בה ולקבל זכויות אזרח - תחת כתבי חסות - וזאת כדי לקדם את המסחר. עם זאת, לא ברור אם התיישבותם של היהודים בעיר נמשכה ברצף או שנקטעה מעת לעת. בסוף המאה ה-18 התגוררו באולדנבורג עשרות יהודים. הם מנו פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית העיר. עקב עיסוקם של היהודים במסחר, ניסו סוחרים נוצרים מתחרים להגביל את התיישבותם בעיר, ומספרם גדל באיטיות רבה. הקהילה הקטנה החזיקה בית קברות וכן בית כנסת במבנה שכור ששימש גם כיתת לימוד לילדי הקהילה. באמצע המאה ה-19 הוקמו בעיר בית כנסת ובית ספר יהודי. מתקופה זו החלו יהודים להיבחר למועצת העיר.
מסוף המאה ה-19 היגרו יהודים ממזרח אירופה לאולדנבורג, ובתחילת המאה ה-20 היו באולדנבורג 265 יהודים. רובם עדיין התפרנסו ממסחר. אופיה של הקהילה החל לנטות אל האורתודוקסיה. הקהילה שיפצה את בית הכנסת, הוציאה ממנו את העוגב, הקימה מקווה טהרה והפעילה חברה קדישא, אגודת נשים וצעירות יהודיות, אגודת יתומים, אגודת מקהלת בית הכנסת ועוד. בעיר הוקמה גם "האגודה להיסטוריה ולספרות יהודית".
במלחמת העולם הראשונה נפלו חמישה לוחמים יהודים מאולדנבורג בעת שירותם בצבא גרמניה. חיילים יהודים בני העיר וכן נשים וגברים יהודים שסייעו באספקת מזון ובטיפול בפצועי המלחמה, קיבלו מדליות הוקרה. סוחר יהודי מימן את הקמתו של אולם אבלים בבית העלמין היהודי לזכר בנו, שנפל במלחמה.
בין מלחמות העולם גדלה אוכלוסיית העיר פי שלושה, בעיקר עקב סיפוח יישובים בשכנותה, אך מספר היהודים בה נותר כ-300. רובם עסקו במסחר - מחציתם היו סוחרי בהמות - ואחרים היו חקלאים. יהודי העיר סבלו מהתקפות אנטישמיות: סימון בתי עסק על ידי כנופיות אנטישמים, הפגנות וקריאת ססמאות אנטישמיות ואף התקפות פיזיות אלימות. בתגובה על הפעילות האנטישמית של ה-Stahlhelm, ארגון חיילי החזית הלאומנים, הוקם באולדנבורג סניף של "ברית חיילי החזית היהודים". בתגובה לגילויי אנטישמיות באגודות הספורט בעיר, הוקמה בעיר אגודת ספורט יהודית.
עוד לפני עליית הנאצים לשלטון בגרמניה החלו צעדי חרם על עסקים יהודיים באולדנבורג. חלק מהיהודים סגרו את עסקיהם באולדנבורג ועזבו את העיר. חלקם נאלצו להעביר את עסקיהם לידי ארים במחירי הפסד או במחירים סמליים. בהדרגה נושלו היהודים מכל פעילות מסחרית בעיר וכבר בסוף 1935 נאלץ מפעל סיוע החורף היהודי בעיר לסייע למאה יהודים – יותר משליש מיהודי העיר. חלק מיהודי אולדנבורג סבלו מרדיפה פיזית, כולל מאסר. בשנים הראשונות לאחר עליית הנאצים לשלטון היגרו עשרות מהם, בעיקר לארצות הברית והולנד. רוב יהודי אולדנבורג עדיין שמרו אמונים לזהותם הגרמנית. מיעוט קטן מקרבם פעל במסגרות ציוניות.
ב"גירוש זבונשין", בסוף אוקטובר 1938, יועדו חמישה יהודים מאולדנבורג לגירוש. באותה תקופה הצטרפו מספר ילדים יהודים מהעיר ל"קינדרטרנספורט" וכך זכו לעזוב את גרמניה ולהגיע לאנגליה.
ב"ליל הבדולח", ב-10-9 בנובמבר 1938, הציתו יחידות אס-אה את בית הכנסת בעיר ושרפוהו כליל יחד עם בית הספר הסמוך. לאחר ה"אריזציה" - העברת העסקים היהודיים לידי גרמנים נוצרים - נותרו בעיר שתי חנויות יהודיות - חנויות לחפצים משומשים. ב"ליל הבדולח" נהרסו חנויות אלה. יחידות האס-אה עצרו בעיר ובסביבתה עשרות גברים יהודיים וכן מספר נשים וילדים. גברים יהודים עצורים הוצעדו ברחובותיה של אולדנבורג לעיני האוכלוסיה המקומית במסע משפיל דרך אזור בית הכנסת השרוף אל בית המעצר. למחרת בבוקר שוחררו עשרה מהם, בני שבעים ומעלה, וכן נכה המלחמה סמואל לצרוס שנפצע קשה במלחמת העולם הראשונה וזכה לציון לשבח. יתר היהודים העצורים, למעלה מ-30 במספר, גורשו למחנה הריכוז זקסנהאוזן. מסוף 1938 עד תחילת 1939 שוחררו העצורים בתנאי שיעזבו את גרמניה עם בני משפחותיהם.
עוד לפני "ליל הבדולח" היגרו מגרמניה רבים מיהודי אולדנבורג, והגירתם הואצה לאחר "ליל הבדולח". הם היגרו להולנד, דרום אמריקה, ארץ ישראל, ארצות הברית, קנדה ועוד.
במאי 1939 עדיין גרו באולדנבורג כמעט מאה יהודים. עשרים מהם אולצו לעבור להתגורר ב"בית יהודים". בית הספר היהודי שנחרב בפרעות "ליל הבדולח" שב ונפתח בכתובת אחרת אבל שב ונסגר, תלמידיו נאלצו לעבור ממבנה למבנה, ובאפריל 1940 נסגר בית הספר סופית. כל יהודי אולדנבורג, חוץ מאלה שהיו נשואים ללא-יהודים, הצטוו לעזוב את העיר עד מאי 1940. הם עברו לערים אחרות בגרמניה, שם שוכנו בבתי יהודים או בבתי אבות יהודיים, ומסוף 1941 שולחו ממקום משכנם האחרון בגרמניה לגטאות ולמחנות השמדה במזרח אירופה. שבעה יהודים שהיו נשואים בנישואי תערובת שולחו ב-1944 ובתחילת 1945 לגטו טרזין. "יהודים למחצה" שולחו בסתיו 1944 למחנה עבודה.
כשליש מ-320 היהודים שחיו באולדנבורג ב-1933 נרצחו בשואה, בהם עשרות יהודים שהיגרו למדינות אחרות באירופה, בעיקר להולנד ולפולין.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 1014/5/38