בתקופת השלטון הנאצי היו בווירצבורג שבמדינת בווריה בגרמניה כ-2,000 יהודים - כ-2% מאוכלוסיית העיר. כשני שלישים מהם עסקו במסחר ותמכו בקהילות יהודיות משגשגות ברחבי המחוז. הם תמכו בארגוני צדקה רבים, והתנועות הציוניות, ובכללן תנועות הנוער, היו פעילות בעיר.
מראשית השלטון הנאצי הותקפו יהודי העיר וסבלו נזקים בגוף וברכוש. בליל הבדולח, בנובמבר 1938, נשלחו 300 מיהודי העיר למחנות ריכוז. לעיר הגיעו כ-1,400 יהודים שנמלטו או גורשו מיישובים אחרים בגרמניה.
ב-26 בנובמבר 1941 נדרשו היהודים בעיר להתייצב לגירוש עם חפציהם, בין שתיים לארבע אחרי הצהריים. מי שלא התייצב בזמן נלקח על ידי המשטרה הפלילית (Kripo). לפני הגירוש בוצע חיפוש על גופם של היהודים ובחפציהם. כל פריט נרשם ורכוש רב הוחרם. גירוש זה תועד במצלמות שוטרים גרמנים וסודר באלבום עבור מיכאל פלקל, הממונה על הגירוש מטעם הגסטפו בווירצבורג.
הגירוש נעשה מוקדם בבוקר. הרכבת הגיעה לנירנברג בשלוש אחר הצהריים ולאחר יומיים המשיכה לריגה. היה זה הגירוש הראשון של יהודים מגרמניה לריגה. בשילוח זה גורשו 1,008 יהודים. מחציתם היו במקור מנירנברג, 202 מווירצבורג, והיתר מיישובים אחרים. גילם הממוצע של המגורשים היה 46. רק 52 איש שרדו משילוח זה, 15 מהם מווירצבורג.
בדצמבר 1941 נמשכו הגירושים מווירצבורג. במהלך 1942 גורשו כמעט כל יתר היהודים מהעיר למחוז לובלין שבפולין ולגטו טרזין. ביוני 1943 גורשו 64 מהיהודים שעוד נותרו בעיר. שבעה מהם גורשו לגטו טרזיינשטט ו-57 גורשו לאושוויץ. לאחר שישה גירושים אלו נותרו בווירצבורג 29 יהודים בלבד. יהודים אלו היו מוגנים מגירוש עקב היותם נשואים לארים.
כ-20,000 מיהודי גרמניה הגיעו לריגה. כ-600 מהם שרדו.
התצלום לקוח מאוסף של כ-1,200 תיקים ואלבום של 128 תמונות שמתארות את גירוש יהודי וירצבורג וקיצינגן. האוסף התגלה בצריפים באובראורסל (טאונוס), כ-140 ק"מ מערבית מווירצבורג, על ידי יצחק ואהלר, עובד במשרדו של ד"ר רוברט קמפנר, שהיה עוזרו של התובע האמריקני במשפטי נירנברג, רוברט ג'קסון. בתיקים נעשה שימוש במספר משפטים של פושעי מלחמה.
