עם הקמתו של גטו לודז', באפריל 1940, נכלאו בו כ-160,000 יהודים. כבר באוגוסט החלו דיונים על הקמת ארכיון לגטו וב-17 בנובמבר נוסד הארכיון, בפקודת יו"ר היודנרט (מועצת היהודים), מרדכי חיים רומקובסקי. הארכיון היה מחלקה אחת מתוך המחלקות למרשם התושבים בגטו, בראשן עמד עורך הדין הנריק נפתלין, צעיר משכיל, בן למשפחה מתבוללת. נפתלין קבע כי העקרון המנחה באיסוף התיעוד הארכיוני הוא "יצירת בסיס לחוקרי העתיד למחקר החברה היהודית באחת משעות המבחן הקשות ביותר שלה."
את הארכיון ניהל יוסף זלקוביץ. אחריו מונה לתפקיד יוסף קלמנטינובסקי. בשנת 1943 החליף אוסקר זינגר את קלמנטינובסקי. משימתו של הארכיון הייתה שימור חומר ארכיוני של הקהילה היהודית מלפני המלחמה, חומר ארכיוני של מוסדות הגטו ומידע על תולדות הגטו וקורות תושביו. רומקובסקי הסמיך את עובדי הארכיון לקבל מסמכים ויומנים רבים ועשירים, להשתתף בישיבותיהן של מחלקות היודנרט, לרשום סיכומים ופרוטוקולים, ואף לראיין את בכירי המִנהל היהודי בגטו לודז'.
עובדי הארכיון - עד 15 איש - רשמו ואספו חיבורים ארוכים בנושאים שונים הקשורים לגטו, בהסתמכם על מקורות ראשוניים. בין הנושאים שעליהם כתבו עבודות מחקר בגטו היו תולדות קהילת יהודי לודז' מפרוץ המלחמה בספטמבר 1939 ועד סגירת הגטו במאי 1940, כלכלת הגטו, הילדים בגטו, דת ותרבות בגטו, וכן ספרות בגטו – ספרות עברית וספרות יידיש. אחת הכתבות דנה בתושב הגטו שהציע רעיונות לניצול תפוחי אדמה קפואים או פגומים; כתבה אחרת דנה בקבוצה הזעירה של נוצרים שחיו בגטו. עוד כתבו עובדי הארכיון אנציקלופדיה של מושגי הגטו ולקסיקון של האישים בגטו.
בנוסף לניהול ראיונות, איסוף חומר וכתיבת מונוגרפיות היסטוריות, הפיקו הארכיונים את "הכרוניקה של גטו לודז'", בה תועדו באורח סדיר חיי הגטו וארועים בו, במשך למעלה משלוש שנים – מינואר 1941 עד יולי 1944, פחות מחודש לפני חיסול הגטו. הכרוניקה כוללת כ-1,000 גליונות – כל גליון מחצי עמוד עד עשרה עמודים ואף יותר - אשר הוחבאו במקומות שונים, יחד עם חומרים אחרים שנאספו בארכיון לפני חיסול הגטו בקיץ 1944.
עובדי הארכיון רשמו כרוניקה של הגטו כמעט מדי יום. שמה של הכרוניקה – גם בפולנית וגם בגרמנית – היה "כרוניקה יומית". כתיבת כרוניקה זו החלה ב-12 בינואר 1941, פחות מחודשיים לאחר ייסוד הארכיון. בראשיתה נכתבה הכרוניקה בפולנית. באוגוסט 1942, מעט לפני ה"שפרה" (הגירוש הגדול מגטו לודז'), החלה כתיבת הכרוניקה בגרמנית, אם כי עדיין הופיעו ידיעות בפולנית. מתחילת 1943 ועד חיסול הגטו בקיץ 1944 חוברה הכרוניקה בגרמנית בלבד - כנראה מכיוון שרוב כותבי הכרוניקה בשפה הפולנית שחיו בגטו, נספו או הועברו מתפקידם. במקומם החלו לכתוב את הכרוניקה יהודים שגורשו מגרמניה לגטו לודז'. באופן טבעי, כתבו אלה בגרמנית.
מעטים בגטו ידעו בזמן אמת על כתיבת הכרוניקה. סביר שהגרמנים לא ידעו על כך, אם כי בסגנון הכתיבה של הכרוניקה ניכרת זהירות; אולי כותביה חששו שהגרמנים יגלו את הכרוניקה. כתיבת הכרוניקה מתאפיינת בחוסר ביקורת על ראש היודנרט, רומקובסקי, וזאת בהשוואה ליומניהם וזכרונותיהם של רבים מתושבי הגטו, שמתחו ביקורת על התנהגותו, אותה תפסו כשתלטנית ויהירה. "רומקובסקי קיבל עותקים של הכרוניקה, ולכן ברור שהכותבים נזהרו בכתיבתה", כותבת מיכל אונגר, חוקרת תולדות גטו לודז' (לודז': אחרון הגטאות בפולין, ע' 499). ההיסטוריון לוציאן דוברושיצקי סבור שההימנעות ממתיחת ביקורת על רומקובסקי היא "המחיר ששילמו כותבי הכרוניקה על מנת להנחיל את אשר ביקשו לדורות הבאים, להיסטוריה."
חלק מעובדי הארכיון נספו בשואה. חלקם ניסו לתעד ביומניהם הפרטיים, באופן משלים, נתונים שבאופן רשמי נאסר עליהם לחשוף.
גטו לודז' הותיר אחריו את אחד הארכיונים העשירים ביותר מבין גטאות פולין, אשר השתמר כמעט במלואו. ראשי המנגנון היהודי בלודז' ישמו העסקת צוות של עובדים ששקד לאסוף מידע ולתעדו מדי יום בכתב, בצילום ובשרטוט. הצוות היה מורכב בעיקר מבעלי ידע והבנה באיסוף חומר ארכיוני, מיונו ורישומו. כמו כן נבחרו למלאכת התיעוד אנשי רוח, פובליציסטים, צלמים ואף סופרים ואנשי עט בעלי מוניטין. בארכיון עבדו הן אנשי המקום ותושבי ערי השדה, שגורשו ממקומות מגוריהם לגטו לודז', והן יהודים ממערב אירופה, אשר הובאו לגטו בסתיו 1941.
בגלל התנאים המיוחדים של גטו לודז', בניגוד להרס המוחלט שאפיין בדרך כלל את סופם של גטאות רבים אחרים, החומר הארכיוני לא הושמד וכמעט לא ניזוק. בתקופת חיסולו הסופי של הגטו בלודז' השאירו הגרמנים קבוצה של כ-800 יהודים, אשר תפקידם היה איסוף המטלטלים והמכונות שהותירו אחריהם המגורשים בגטו העזוב. ביניהם היה נחמן זונאבנד, אשר תוך סכנת נפשות שם את כל מעייניו בהצלת החומר, שהכיל עדות על מה שהתחולל בגטו. (כרוניקה של גטו לודז', מבוא, ז')
על מידת ההתמדה של עובדי ארכיון הגטו מעיד המסמך הבא, שנשמר בארכיון: רשימת חשבונות שחוברה ב-19 ביולי 1944, פחות משבועיים לפני חיסול הגטו. הרשימה כוללת פירוט חומרי גלם של בית מלאכה לשמיכות ולכרים בין השנים 1944-1942. חומרי הגלם – בעיקר נוצות – הוחרמו מהיהודים עם חיסול היישובים היהודים במערב פולין (בוורתגאו) או עם הגעת היהודים למחנה המוות חלמנו.
נחמן זונאבנד היה בין 800 עובדי הכפיה שהוטל עליהם לנקות את הגטו לאחר חיסול הגטו בקיץ 1944. תחת פיקוח הגסטפו ותוך סיכון חייו הצליח זונאבנד לחדור בחשאי לארכיון הגטו ולהוציא משם בבהילות וללא מיון חלק גדול של הארכיון, כולל הכרוניקה, כשהוא ארוז במזוודות. סיפר זונאבנד:
הייתי חבר בקבוצה אותה השאירו הגרמנים בגטו אחרי הגירושים של אוגוסט 1944. תפקידנו היה לארוז ולשלוח את החפצים והציוד שהושאר בגטו על ידי היהודים שגורשו. יום אחד, ברגע שהשומרים לא שמו לב, התחמקתי ... נכנסתי למשרדי המזכירות ברח' דבורסקה 1, שממנו התנהלה כל ההתכתבות של רומקובסקי. המסמכים שמצאתי שם, שפעם היו מתויקים ומסודרים, היו מפוזרים באי סדר גמור. הכנסתי אותם לתוך מכלי זכוכית גדולים וקברתי אותם במקום מרוחק. ... ביום ראשון גשום אחד בחודש אוקטובר 1944, כאשר צעדנו תחת משמר לבית המרחץ, עברנו ליד בניין הדואר לשעבר ברח' קושצ'לני 4. הצלחתי להתחמק מהקבוצה ורצתי פנימה. כעובד לשעבר בדואר בגטו הכרתי היטב את המקום. עברתי דרך המסדרונות השקטים והחדרים הנטושים, הגעתי לדלת האחורית ונכנסתי לבניין הסמוך בו שכן ארכיון הגטו. מספר מזוודות מלאות במסמכים עמדו על הרצפה מכוסות בניירות. הנחתי שבהן היה חומר בעל חשיבות מיוחדת ושהתכוונו להעבירם למקום בטוח. אסור היה לבזבז אף רגע. גררתי את המזוודות הכבדות במורד המדרגות והעברתי אותן לחצר נטושה. באמצע החצר היתה באר שהיתה יבשה לחלוטין. הכנסתי את המזוודה לתוך הבאר. בחצר היו מפוזרים כלי מיטה שונים שבעליהם גססו במחנות עבודה או שכבר הומתו במשרפות אושוויץ. אספתי את השמיכות והכרים וכיסיתי בהם את המזוודות שהיו בבאר.
זונאבנד הצליח להימלט מהגטו ונשאר בעיר עד שחרור העיר בינואר 1945.
בינואר 1945, אחרי שחרור לודז' על ידי הצבא האדום, חזרתי שוב לחצר בכיכר קושצ'לני. בוזזים כבר פעלו בגטו לשעבר. הם חיפשו אוצרות שהושארו על ידי היהודים. למרות האיום שבנוכחותם הצלחתי להוציא את המזוודות מהבאר והעברתי אותן לדירתי.
זונאבנד מסר את המזוודות לוועדה היהודית ההיסטורית, שעמדה בראשית פעולתה בפולין.
חלק נוסף של חומרי ארכיון התגלה בנובמבר 1946 ברחוב לוטומיירסקה 13, במבנה בו שכנה לפני כן מחלקת הכבאים של הגטו. מאגר שלישי של חומרי ארכיון הוסתר בבית הקברות היהודי, אך התגלה על ידי הגרמנים והושמד. עם זאת, היסטוריונים מניחים שבין 90% ל-95% מהחומר שנכלל בארכיון גטו לודז' שרד.
רביעי מימין (במדים) - יוסף קרמיש, מנהל חטיבת הארכיון בוועדה ההיסטורית היהודית המרכזית בלודז' אחרי השואה. קרמיש שרד את השואה במסתורים במזרח פולין ומערב אוקראינה הכבושות בידי הנאצים. לאחר שחרור האזור בקיץ 1944 התגייס לצבא הפולני. הוא עבר בקהילות יהודיות בפולין וגבה עדויות משרידי השואה. הוא היה ממקימי "הוועדה ההיסטורית היהודית", פעל במסגרתה בלודז' ולאחר מכן היה סגן יושב הראש במכון ההיסטורי היהודי (ZIH) בוורשה, שהוקם בשנת 1947.
בשנת 1984 ראה אור באנגלית, בכרך אחד, מבחר מהכרוניקות של גטו לודז'. בשנת 1987 יצאו לאור הכרוניקות של גטו לודז' בעברית בארבעה כרכים. כתב דוברושיצקי במבוא לכרוניקה:
מן הדין לציין במבוכה כי כל מחברי הכרוניקה נשכחו כיום. שמותיהם נעלמו, כאנשים עצמם. ... אין הם מופיעים בשום אנציקלופדיה שהתחברה אחרי המלחמה, אף כי אחדים מהם – אוסקר רוזנפלד, ברנרד הייליג ואוסקר זינגר – היו בעלי מוניטין זמן רב לפני שנכלאו בגטו לודז'.
מבין כל עובדי הארכיון, רק אחד - ברנרד אוסטרובסקי - שרד את השואה.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 7732/11
