העיר לובני שוכנת במרכז אוקראינה, ליד רובנה, בין קייב וחרקוב. בין מלחמות העולם התגוררו בה כ-3,000 יהודים – כעשירית מתושבי העיר. רובם היו בעלי מלאכה ואחרים עבדו בתעשיית הטבק ובטחנת הקמח המקומית. בזכות התשתית הכלכלית האיתנה שהקימו, לא נפגעו יהודי העיר במלחמת העולם הראשונה, ואף הצליחו לקלוט פליטים מליטא ולתמוך באלמנות מלחמה שהתגוררו בעיר. בפרעות פטליורה, בסוף 1918, היו יהודי העיר נתונים לפגיעות ולשוד. נשים רבות התאלמנו, מאות ילדים התייתמו ורבים הפכו נכים. המסחר היהודי נפגע קשות. למרות זאת קלטו יהודי לובני פליטים נוספים מהפוגרומים שהתחוללו ביישובים אחרים. יהודי העיר השתקמו לאטם, בין היתר בעזרת סיוע מיהודי ארצות הברית, אם כי חלק מהסיוע הוחרם בידי השלטונות הסובייטיים המקומיים.
ב-13 בספטמבר 1941, כשלושה חודשים לאחר תחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות, כבשו הגרמנים את לובני, לאחר קרב. הם הקימו באזור העיר מחנה שבויים ובו כלאו 15,000 שבויי מלחמה סובייטיים. לאחר שבועיים נוספו אל שבויים אלה עוד 18,000 שבויים. מספר אסירים נורו, לטענת הגרמנים בשל נסיון מרד.
בבוקר 16 באוקטובר הורה מפקד המחוז ליהודי לובני והסביבה להגיע עם חפציהם לאזור בשולי העיר ולהתרכז בנקודת איסוף, משם, לדבריו, יישלחו ליישוב מחדש. הביטוי "יישוב מחדש" היה ניסוח נאצי שגור בתקופת הרצח ההמוני, ונועד להסוות את העובדה שיעדם של היהודים המשולחים אינו יישוב מחדש אלא מחנות השמדה או בורות ירי. כ-4,500 יהודים הגיעו למקום האיסוף. הם הוקפו בשוטרים גרמנים, אנשי זונדרקומנדו 4a - יחידה של איינזצגרופהC שפעלה באוקראינה – וכן משתפי פעולה אוקראינים מקומיים. תחת איומי נשק הובלו היהודים לשטח מבותר בקרבת העיר (עמק זסילסקי) ונדרשו לרכז את חפציהם ולהתפשט. לאחר מכן הורצו בקבוצות של כ-35 איש לתעלות נגד טנקים שנחפרו לפני כן ליד מפעל חבלים, ושם נורו. עשרות יהודים הסתתרו ושרדו את הטבח. עשרות יהודים נוספים הושארו בחיים כעובדים מיומנים. כל אלה נרצחו באביב 1942.
מבצעי הרציחות, אנשיה של זונדרקומנדו 4a, היו אחראים על כמחצית ממקרי הרצח שביצעה איינזצגרופהC כולה: כ-60,000 מתוך 120,000 קורבנותיה של איינזצגרופהC נרצחו בידי זונדרקומנדו 4a. פחות מחודש לפני כן, בסוף ספטמבר 1941, רצחו חיילי זונדרקומנדו 4a יותר מ-33,000 יהודים בגיא באבי יאר שליד קייב, בתוך יומיים. מפקד זונדרקומנדו a4, פאול בלובל, נאסר לאחר המלחמה, נשפט במשפט האיינזצגרופן (אחד ממשפטי נירנברג הנוספים) ב-1947, נדון למוות ונתלה בשנת 1951.
במחנות רבים שהקימו הגרמנים לשם כליאת חיילים סובייטים שנפלו בשבי, הורעבו השבויים, לעתים עד מוות, עד שנשבר אחד מהם והסגיר את היהודים מבין השבויים. שבויים רבים העדיפו סוף מהיר, גם אם מכאיב, על פני פחד מתמיד מפני חשיפת זהותם (Shneyer, Pariahs Among Pariahs, p. 248). כך קרה גם במחנה השבויים שליד לובני. כשנשאלו השבויים מי מהם יהודי, העדיף מיכאיל יקובלביץ' פוליאק, אלוף שחמט אוקראיני ששירת כטכנאי בחיל האוויר, להסגיר את עצמו וצעד לפנים. הוא הוצא להורג. ב-17 באוקטובר 1941, יום לאחר טבח יהודי לובני, רצחו חייליה של זונדרקומנדו 4a 53 יהודים שנשבו בתור חיילי הצבא האדום ושהיו כלואים במחנה השבויים שליד לובני. יהודים אלה אולצו לחפור את קבריהם לפני שנורו. בתקופה זו הוצאו להורג באזור לובני שלושה שבויי מלחמה יהודים אחרים בשריפה.
בנובמבר 1941 הוצעדו 1,500 שבויי מלחמה סובייטיים מלובני למחנה שבויי מלחמה בעיר חורול, מרחק של למעלה מ-40 ק"מ. בקבוצה זו זוהו שישה יהודים. הם הוכרחו להתפשט עד בגדיהם התחתונים, ולמרות שסבלו כוויות קור הוצעדו עד חורול עם יתר קבוצת האסירים, שם עונו עד מוות.
הצבא האדום שחרר את לובני בספטמבר 1943.
במקורם היו תצלומים אלה בצבע. הצלם הוא יוהנס הלה (Hähle), צלם צבאי גרמני. הלה היה חבר ביחידות התעמולה של הוורמכט (PK – Propagandakompanie), שבשיאן מנו 15,000 חיילים-צלמים. הוא סופח לארמיה השישית של הוורמכט שלחמה באוקראינה ב-1941 ומת בנסיבות לא ברורות בחזית המערבית ב-1944. בשנות החמישים מכרה אלמנתו את אוסף התצלומים לאשתו של העיתונאי הברלינאי הנס גאורג שולץ. עותקים בשחור ולבן של התמונות הועברו ב-1961 לעורך דין שחקר את הרציחות שביצע האיינזצגרופן בבאבי יאר ובלובני בסתיו 1941. עותקי התצלומים הפכו למוצגים משפטיים בתביעות שהוכנו נגד רוצחים נוספים.
בשנת 2000 מכרה גברת שולץ את התצלומים המקוריים למכון למחקר חברתי של המבורג. התצלומים מובאים באדיבות ארכיון המכון למחקר חברתי בהמבורג. בצילומים אלה נעשה שימוש בתערוכת "פשעי המלחמה של הוורמכט" (Wehrmachtsausstellung). תערוכה זו הוצגה בכל רחבי גרמניה בשנת 1995 ושוב בשנת 2001, ועוררה הדים רבים. היא סייעה בהפרכת המיתוס לפיו לוורמכט, הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, לא היה חלק בפשעי המלחמה של האס-אס ויתר כוחות הבטחון הנאציים.
במאגר שמות קורבנות השואה באתר יד ושם נמצאים למעלה מ-1,200 שמות של יהודים מלובני שנרצחו בשואה. כשני שלישים מתוכם (למעלה מ-800) נמסרו ליד ושם בדפי עד, על ידי קרובים, מכרים וחוקרים.
ארכיון יד ושם 2725/21
