ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בסאנוק כ-5,000 יהודים – כמעט מחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר, תעשייה זעירה ומלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, המתכת והמזון. בתצלום נראית מאחורי העצורים חנות ומעליה השלט "HANDEL ZELAZA" – סוחר ברזל. בין יהודי העיר היו בעלי מקצועות חופשיים, רובם רופאים ועורכי דין.
רדיפת היהודים בסאנוק החלה מיד עם הכיבוש. יהודים נחטפו לעבודת כפיה ויהודים חרדים ונכבדי הקהילה אולצו לרקוד בפומבי לשם השפלתם. על היהודים הוטל עוצר לילה ונאסר עליהם לקנות מזון בשוק העירוני. הגרמנים שרפו בתי כנסת ובתי מדרש בעיר. יוסף רבך, שביקש להציל ספר תורה מתוך בית כנסת בוער, הושלך על ידי הגרמנים אל הלהבות. בשבועות הראשונים לכיבוש ניהלה את סאנוק מועצת עיר אוקראינית והטילה על יהודי העיר תשלום כופר.
באמצע ספטמבר 1939 פרצו גרמנים לדירותיהם של יהודים, שדדו רכוש והכו יהודים רבים. ראשי משפחות יהודיות נצטוו להתרכז, ואחרי סלקציה יצאו חלקם עם משפחותיהם מזרחה, אל מעבר לנהר סאן (San), למזרח גליציה שבשליטת ברית המועצות. היהודים שנשארו בסאנוק היו נתונים לגזירות ולעבודת כפייה. מוסדות הקהילה שעדיין הותרה פעילותם ניסו לקהל על מצבם של אלה מבין היהודים שנפגעו קשה מכל. הם פתחו מטבחים ציבוריים וחילקו מאות ארוחות חמות מדי יום.
בספטמבר 1941 גורשו יהודים מהעיר למחנה אושוויץ, שבתקופה זו עדיין לא היה מחנה השמדה אלא מחנה ריכוז ועבודה. אנשי גסטפו רצחו יהודים ברחובות העיר והגבירו את החטיפות לעבודת כפייה ולמחנות עבודה.
בספטמבר 1942 הוקם גטו בסאנוק ונכלאו בו יהודי העיר וכן אלפי יהודים מיישובי הסביבה. לאחר ימים מעטים בוצעה אקציה בכלואים. חלקם נרצחו בעיר עצמה, ורובם גורשו למחנה ליד העיר ומשם למחנה ההשמדה בלז'ץ. כ-1,500 יהודים שנותרו בעיר לשם עבודה עבור הגרמנים, נשלחו להשמדה בבלז'ץ בתחילת 1943.
ארכיון התצלומים של יד ושם, FA 300 108
