ערב מלחמת העולם השנייה חיו בקוז'ייניצה שבפולין, כמאה ק"מ מדרום לוורשה, כ-4,800 יהודים – יותר ממחצית תושביה. עם כיבוש העיר ב-9 בספטמבר 1939 התעללו הגרמנים ביהודים ברחובות. באוקטובר הוצת בית הכנסת בעיר. יהודים שניסו להציל ספרי קודש נורו ברחוב. הגרמנים גייסו לעבודות כפייה מאות גברים יהודים בין הגילים 60-15. חיילי ורמכט ואנשי גסטפו גרמנים רצחו מדי פעם יהודים שעבדו בעבודות הכפייה.
בסוף 1940 הוקם בקוז'ייניצה גטו. בגטו פעל שירות סדר יהודי בפיקודו של אברהם שבתון. היודנרט הקים בגטו בית חולים, בית מרקחת, מטבח ציבורי ואף בית ספר בו למדו התלמידים בין השאר גאוגרפיה, פולנית, עברית וחשבון.
בחורף 1941-42 מתו רבים במגפת טיפוס שפרצה בגטו. בסוף קיץ 1942 הובאו לגטו קוז'ייניצה יהודים מיישובים אחרים, ומספר תושבי הגטו גדל לכ-8,000. לאחר כחודש גירשו אנשי אס-אס ושומרים אוקראינים את יושבי הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה.
באקציות בראדום הסמוכה, בפברואר, באפריל ובאוגוסט 1942, נרצחו מאות יהודים ברחובות. שבתון היה עד ראיה לרצח. הוא סבר שאם הגרמנים והאוקראינים הם שירכזו את היהודים לשם גירושם מקוז'ייניצה, יהרגו תוך כדי כך יהודים רבים. לכן לקח שבתון על עצמו את ריכוז היהודים בגטו לשם גירושם, הגם שלא ידע לאן הם מגורשים. הוא פעל כך במחשבה שעדיף ששירות הסדר היהודי בגטו הוא שיבצע את הגירושים ולא הגרמנים, וכך ייחסכו חיי אדם.
בספטמבר 1942, לאחר גירוש היהודים מגטו קוז'ייניצה, ציוו הגרמנים להשאיר בגטו עשרות אנשים לשם ריכוז רכוש שנותר בבתי המגורשים והכנתו למשלוח לגרמניה. על פי עדותו השאיר שבתון בגטו עשרות אנשים יותר מכפי שהרשו לו הגרמנים, תוך סיכון עצמו, וזאת בניסיון להציל את חייהם. עד סוף 1942 נרצחו עשרות היהודים שהושארו בגטו לשם איסוף חפצי המגורשים והכנתם למשלוח לגרמניה, והגטו חדל מלהתקיים.
בסוף 1942 ברח שבתון לגטו ורשה. בתקופת מרד גטו ורשה שרד בצד הפולני של העיר בחסות מסמכים מזויפים. הוא שרד במרד ורשה של אוגוסט 1944 ושוחרר עם שחרור העיר בידי הצבא האדום בינואר 1945. כמעט כל בני משפחתו של שבתון נרצחו בשואה: אשתו, בתו, אחד מאחיו, שלוש מאחיותיו וכל משפחותיהם. שרדו רק אח אחד, ששרד את אושוויץ, אחות שעלתה לארץ ישראל לפני המלחמה ובנה של אחות אחרת. אחרי השואה מצא שבתון את בן אחותו והם עלו יחדיו ארצה.
בשנת 1957 מסר אברהם שבתון דף עד לזכר אחיו הגדול, זליג שבתון, ראש קהילת קוז'ייניצה לפני השואה, שנרצח בשואה, ועוד עשרים דפי עד לזכר רבים מבני משפחתו שנרצחו.
בשנת 1963 מסר שבתון עדות ביד ושם, ובין היתר מסר ליד ושם את התמונה המופיעה כאן.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 1869/610
