בתחילת שנות השלושים חיו בפשמישל שבדרום-מזרח פולין כ-17,300 יהודים – כשליש מתושביה. רובם התפרנסו ממסחר, ממלאכה ומתעשייה זעירה, חלקם היו פועלים שכירים ומאות מהם עסקו במקצועות חופשיים. בעיר פעלו מפלגות יהודיות מכל הזרמים הפוליטיים והדתיים, וכן תנועות נוער ותנועות חלוציות ציוניות. בעיר היו מספר בתי כנסת, בהם בית כנסת שתחילת בנייתו היתה במאה ה-16 וכן בית הכנסת המופיע בתמונה זו, "הטמפל", שנבנה בסוף המאה ה-19.
ב-14 בספטמבר 1939 כבשה את פשמישל דיוויזיית ההרים הראשונה, שהשתייכה לקבוצת הארמיות דרום של הצבא הגרמני בפולין. רוב חייליה היו בוורים ואוסטרים. תמונה זו צולמה במהלך פלישתה של הדיוויזיה לפולין ונמצאה באלבום של חייל שהיה רץ במפקדת הדיוויזיה.
בתוך מספר ימים לאחר הכיבוש רצחו הגרמנים 600 יהודים בפשמישל, חלקם פליטים מגרמניה, פרצו לחנויות של יהודים, שדדו אותן, והציתו את בית המדרש הגדול וכן מספר בתי כנסת, בהם ה"טמפל" ששכן לחופי הנהר סאן, שכנראה מופיע בתמונה זו. לאחר המלחמה נדון למוות גנרל לודוויג קיבלר, מפקד הדיוויזיה, בעוון פשעי מלחמה והוצא להורג.
לאחר כשבועיים עזבו הגרמנים את העיר ומסרוה לסובייטים, לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ב-28 ביוני 1941 שבו הגרמנים וכבשו את פשמישל במסגרת "מבצע ברברוסה" – פלישת הפתע לברית המועצות. כמעט כל 16,500 היהודים שחיו אז בפשמישל נרצחו בבלז'ץ, באושוויץ או בפשמישל עצמה, בירי. ביולי 1944 שוחררה פשמישל בידי הצבא האדום. רק כ-300 מיהודי העיר שרדו בשואה.
לאחר השואה נותרו רק שרידים מבית הכנסת "הטמפל". בספר הזיכרון לקהילת פשמישל נכתב:
היו אלה רק חומות, שנשארו ממנו לאחר שהרסו אותו קלגסי היטלר, אבל נותר שריד עתיק בעל ערך גדול ובעל ממדים כאלה שדחפור אחד לא יכול לו. מרוב עומס נקרעו הכבלים מפלדה. רק שני דחפורים הצליחו לבצע את "המשימה הנעלה" והפילו את עמוד הפינה. היתר התנהל כבר "כשורה". בית הכנסת איננו קיים עוד. ...
ההנהלה המרכזית של המוזיאונים ושל השמירה על העתיקות [בפולין הקומוניסטית] שהתכוונה השנה [1956] לשחזר את בית הכנסת הזה, הכינה כבר את הדוקומנטציה והוציאה כבר כסף למטרה זו. את ההריסה ביצעו בלי ידיעת המשרד. הספיקה רק שיחת טלפון של בעל שררה מקומי... (ספר פשמישל, ע' 51)
ארכיון התצלומים של יד ושם, FA 300 165
