מתחילת כיבוש פולין בידי גרמניה הנאצית בספטמבר 1939 הוחרמו מאות דירות של יהודים בלודז' ויושביהן גורשו מהן בלי התראה מוקדמת. ב-9 בנובמבר 1939 סופחה לודז' לרייך הגרמני וכעבור שלושה ימים הוחלט על גירושים נרחבים מלודז'. הגירושים הקיפו 30,000 יהודים ו-30,000 פולנים. יהודים ופולנים נעצרו, נכלאו בבית הכלא רדוגושץ' בפרברי לודז' וכעבור זמן קצר נרצחו חלקם וחלקם הועברו למחנות ריכוז בגרמניה. עד מרס 1940 גורשו מלודז' או יצאו ביוזמתם כ-70,000 יהודים. בין הנמלטים היו יהודים שרצו להגיע לאזורים במזרח פולין שהיו בשליטת הסובייטים, וכן יהודים שסברו כי ייטב להם בוורשה ובערים אחרות בשטח הגנרלגוברנמן (הממשל האזרחי הגרמני בפולין הכבושה). בלודז' נותרו כ-160,000 יהודים.
בסוף 1941 גורשו אל גטו לודז' 20,000 יהודים ו-5,000 צוענים מהרייך. בסוף דצמבר גורשו צוענים מגטו לודז' למחנה ההשמדה חלמנו. מינואר עד מאי 1942 גורשו לחלמנו 55,000 יהודים, בעיקר אלה שהוגדרו "בלתי פרודוקטיביים": חולים, חלשים וזקנים.
לגטאות אחרים בפולין הגיעו ידיעות על הרצח השיטתי של היהודים בפולין במהלך 1942, אך ידיעות כאלה לא הגיעו לגטו לודז'. גטו לודז' היה סגור וחתום, ולאסיריו לא היה מידע ברור על גורלם של היהודים ששולחו ממנו. רבים סברו שיעד הגירוש הוא מחנות עבודה.
ב-1 בספטמבר 1942 הוציאו הגרמנים חולים ממיטותיהם בבתי החולים בגטו לודז' ושלחו אותם למחנה ההשמדה חלמנו. ב-5 בספטמבר החלה האקציה שכונתה בפי הניצולים "שְׁפֵּרֶה" (מהמילה הגרמנית "Gehsperre" – עוצר). הגרמנים עברו מבית לבית בגטו והוציאו בכוח זקנים, חולים וילדים בני פחות מעשר. יותר מ-15,000 יהודים גורשו לחלמנו. כמעט כל משפחה בגטו נפגעה.
האקציה זעזעה את יהודי הגטו. בגירושים של תחילת 1942 הייתה אשליה שהמגורשים נשלחים למחנות עבודה, אך האקציה הברוטלית של ספטמבר הבהירה לרבים שגירוש פירושו מוות. הפנמת המידע הייתה קשה במיוחד, ויהודים רבים בגטו לא היו מוכנים או מסוגלים להאמין בכך. במהלך 1942 גורשו מגטו לודז' לחלמנו ונרצחו יותר מ-70,000 מבין יהודי הגטו, וכן הצוענים שהיו בגטו.
עד ספטמבר 1942 הייתה ליהודי הגטו מידה מסוימת של אוטונומיה. לאחר מכן השתנה הגטו; בתי חולים, בתי ספר, מוסדות הרבנות ומוסדות אחרים נסגרו, והגטו הפך למחנה עבודה ענק.
גטו לודז' חוסל בקיץ 1944, עת נשלחה שארית יושביו למחנות ההשמדה חלמנו ואושוויץ. מבין מעל 200,000 היהודים שחיו בגטו לודז' עם הקמתו, שרדו במחנות 10,000-7,000 בלבד. מאות יהודים הושארו בשטח הגטו על ידי הגרמנים לשם מיון חפצי הנרצחים והכנתם למשלוח לגרמניה. רובם שרדו ושוחררו עם בוא הצבא האדום, בינואר 1945.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 117AO4
![ילד מגורש במהלך ה"שפרה" בגטו לודז', ספטמבר 1942](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/8--117AO4_.jpg "ילד מגורש במהלך ה"שפרה" בגטו לודז', ספטמבר 1942")
