שמואל ורקוביצקי נולד ב־1898 בדובנו, פולין ועבד כמנהל בנק. אשתו איטה (לבית גרברסקי) עבדה כמיילדת ולזוג היו שתי בנות, לובה ופרידה.
בדצמבר 1941 נכלאה משפחת ורקוביצקי, יחד עם כ־19,000 יהודי לוצק, בגטו בעיר, כחצי שנה לאחר פלישתם של הגרמנים לשטחי ברית המועצות. תחילה עבד שמואל בהנהלת חשבונות עבור היודנראט ואיטה כאחות, אך עד מהרה פשטו שמועות על חיסול הגטו ושמואל ואיטה הבינו כי עליהם לברוח מסכנת המוות האורבת להם.
בעזרתו של חבר פולני – שאת אשתו יילדה איטה מספר פעמים – ברחה המשפחה מהגטו באוגוסט 1942. פרידה ולובה שוכנו אצל מכרים גויים, איטה נדדה תחת מסמכים מזויפים ושמואל, חמוש בחפיסת קלפים שצייר בגטו וצבעים, אימץ לעצמו שם פולני – מיכאל וסילווסקי – ונדד בין כפרים תחת סיפור כיסוי כי ברח מביתו לאחר שריפה ואיבד את כל מסמכיו ורכושו. כומר אליו גילה את האמת בדבר זהותו סיפק לו צלב, בגדים, ציוד ואוכל והדריך אותו איך לעבור בין הכפרים.
הכפריים אהבו מאוד את ציוריו של שמואל והזמינו ממנו ציורי איקונין של קדושים נוצרים ופורטרטים. גם ציורים עבור ילדיהם הוזמנו, כמו ציור החיות הצבעוני בתמונה, המתאר (depicted) כלב וחתול, עז ודב, חזיר ועורב, ברווז וארנב ושועל ותרנגולת בתוך מרובעים צבעוניים.
באמצע 1944 הגיעו כוחות הצבא האדום אל הכפר בו שכן שמואל והוא החל את מסעו חזרה ללוצק לחפש אחר משפחתו. הוא מצא את אשתו איטה ובתו פרידה וגילה כי בתו הבכורה לובה נרצחה במהלך הסתתרותה.
בקיץ 1946 נולד לשמואל ואיטה בן – אברהם ובמרץ 1948 עלו לארץ ישראל.
לרבות הימים תרמה פרידה ליד ושם את ציוריו של האב שנותרו בידיהם.
