ברונו שולץ: סופר ואמן יהודי שנרצח בשואה

1/6

ברונו שולץ (1892-1942). רכב כרכרה (דיוקן-עצמי), דרוהוביץ‘, 1941/42

תמשיח יבש

המוזיאון לאמנות יד ושם
השאלת מוזיאון דרוהוביץ’, אוקראינה

1892	נולד בדרוהוביץ' שבגליציה למשפחה יהודית חילונית, אח להניה ואיזידור. אימו, הנרייטה, בת של סוחרי עץ בעלי מנסרה. לאביו יעקב חנות בדים בכיכר השוק.
1902	מתחיל את לימודיו בבית הספר התיכון. מצטיין בלימודי השפה הפולנית ובציור.
1910	לומד במגמת אדריכלות בפוליטכניקום בלבוב. אביו נאלץ לחדול מעסקיו בשל בריאותו הרופפת.
1911	עקב מחלת לב וריאות נאלץ שולץ להפסיק את לימודיו ולשוב לעיר הולדתו.
1913	חוזר ללימודי אדריכלות בלבוב.
1914	שב לדרוהוביץ' עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
1915	אביו נפטר בגיל 69. בית ילדותו של שולץ וחנותו של אביו נשרפים באירועי המלחמה.
1917	שוהה כמה חודשים בווינה, שם מאזין להרצאות ומבקר במוזיאונים ובגלריות.
1918	חוזר לדרוהוביץ'. חובר לקבוצת צעירים יהודים חובבי ספרות ואמנות בשם "קליאה" (דברים יפים.( מתחיל לקרוא באינטנסיביות ספרות פולנית וגרמנית, ובד בבד מצייר.
1920-1922	שוקד בחשאי על "ספר האלילוּת", פורטפוליו הכולל כ-20 הדפסים וכן דף שער המעוטר ברישום מקורי.
1922	מרץ - משתתף בתערוכה קבוצתית בוורשה. יוני - מציג בתערוכה קבוצתית בלבוב.
1923	משתתף בתערוכה קבוצתית המציגה יצירות של אמנים יהודים בווילנה.
1924	מתמנה למשרת מורה לציור בבית הספר התיכון שבו למד
1928	תערוכה מיצירותיו מוצגת בעיירת הקייט טרוסקביץ, ובעקבותיה הוא מואשם בציור פורנוגרפי ומורחק ממשרתו בבית הספר למשך חודשיים.
1929	מתמנה למורה מן המניין לציור ולמלאכה.
1930	בסלון האביב של לבוב, אולם אחד מוקדש ליצירתו. כמו כן, הוא משתתף בתערוכה קבוצתית של 17 אמנים יהודים בקרקוב. בעת שהותו בזקופנה הוא מתיידד עם דבורה פוגל, סופרת יידיש היסטוריונית של האמנות מלבוב. בין השניים מתפתחת התכתבות ענפה, אשר לימים משמשת בסיס לאוסף סיפוריו הראשון, "חנויות הקינמון".
1931	נפטרה אמו של שולץ שעמה התגורר כל השנים. הוא מעצב מצבה לזכר הוריו.
1933	באביב מתפתח קשר רומנטי בין שולץ לבין יוזפינה שלינסקה, מורה לפולנית, קתולית ממוצא יהודי. שולץ פוגש את הסופרת זופיה נלקובסקה אשר ממליצה לו לפרסם את אסופת סיפוריו.
1934	"חנויות הקינמון" רואה אור בוורשה וזוכה לביקורות חיוביות. הוא מפרסם כמה סיפורים קצרים בכתבי עת פולניים.
1935	האח, איזידור, מהנדס נפט, שתמך כלכלית בבני המשפחה, נפטר מהתקף לב. על שולץ מוטל כעת עול פרנסת אחותו האלמנה, הניה, ובנה זיגמונט. הוא מתארס עם יוזפינה שלינסקה. מציג בתערוכה קבוצתית של איגוד הציירים בלבוב.
1936	פוגש בוורשה את אשת הספרות רומנה הלפרן. בין השניים מתפתחת ידידות המלווה בהתכתבות ענפה. על מנת להתחתן עם יוזפינה הקתולית, הוא פורש רשמית מהקהילה היהודית. ממשיך לפרסם סיפורים קצרים בכתבי עת, לעתים מלווים באיוריו.
1937	מפר את אירוסיו. מסיים את כתיבת "השיבה הביתה" בגרמנית. לימים אבד כתב היד. קובץ הסיפורים "בית המרפא בסימן שעון החול" יוצא לאור בוורשה.
1938	אוגוסט – נוסע לפריס בשאיפה לזכות בהכרה בין-לאומית, אך אינו מצליח בכך. נובמבר – מוענק לו עיטור "עלי דפנת הזהב" מטעם האקדמיה הפולנית לספרות.
1939	בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, דרוהוביץ' מסופחת לברית-המועצות. שולץ מנוע מלהוציא לאור את כתביו שאינם עולים בקנה אחד עם עקרונות הריאליזם הסוציאליסטי.
1940	ידידות מתפתחת עם אנה פלוצקר, ציירת יהודייה צעירה שברחה מוורשה. ספטמבר – בפקודת השלטון המקומי, יוצר ציור גדול בנושא "שחרור העם המערב-אוקראיני". בעקבותיו נחקר בגין שימוש אסור בצבעי הלאום האוקראיניים. משתתף בתערוכת איגוד האמנים בלבוב.
1941	ב-30 ביוני נכבשת דרוהוביץ' נכבשת, ומיד נחטפים יהודים לעבודות כפייה ומוצאים להורג. נובמבר – אנה פלוצקר וארוסה מרק נורים למוות.
1941-1942	בהתערבות היודנראט, שולץ עובד בקטלוג ספרים מוחרמים. איש האס-אספליקס לנדאו, רס"ר הממונה על העסקת היהודים בעבודות כפייה בדרוהוביץ' ופעיל בהשמדתם, נותן חסות לשולץ בתמורה להעסקתו בכפייה כצייר. שולץ מקשט את קירות חדר המשחקים של ילדיו ואת קירות בית הספר לרכיבה והקזינו בעיר.
1942	מרץ, אוגוסט – מתבצעות אקציות שבמהלכן היהודים מגורשים למחנה ההשמדה בלז'ץ. ספטמבר – מוקם הגטו, ו-10,000 מיהודי האזור מגורשים אליו. בניסיון להציל את כתביו וציוריו, שולץ מפקיד אותם בידי ידידים מחוץ לגטו. בעקבות תחנוניו לפני חבריו בוורשה שיצילוהו, נשלחים אליו ניירות מזויפים ובריחתו מתוכננת ל-19 בנובמבר. ביום זה "יום חמישי השחור", בדרכו לקבל מנת לחם, נורה שולץ למוות על-ידי רב סמל קארל גינתר, כנראה במסגרת חיסול חשבונות בין אנשי אס-אס. על-פי עדויות נטמנה גופתו של שולץ בלילה בבית הקברות היהודי.