נולד בריגה, האימפריה הרוסית, ב-1909. נפטר בתל אביב, ישראל, ב-1988.
"עבורנו היה ארתור לא רק אמן מוכשר, אלא גם בעל נשמה [...] כאילו נשלח אלינו כדי לנסוך בכל אחד מאתנו טיפת אומץ רוח, להחדיר בנו את התחושה שאנו עוד חיים, וכל עוד חיים אין לאבד את התקווה שהעם היהודי חי ויחיה."
מאיר לבינשטיין, על קו הקץ, מורשת, בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ' וספרית פועלים, 1975, ישראל, עמ' 56
פחם על נייר
31.8x23.3ס"מ
אוסף המוזיאון לאמנות, יד ושם
בוגר האקדמיה לאמנות בריגה. לאחר סיום לימודיו עבד כמורה לאמנות בבתי ספר. בעקבות הכיבוש הגרמני ביולי 1941 גורש לגטו, בסוף אוקטובר, ולאחר כמה חודשים הועבר לגטו הקטן לעבודות כפייה ביחידת ה.ק.פ, מוסך לתחזוק מכוניות הצבא הגרמני שנועדו לחזית המזרחית, והועסק כשרטט לוחיות רישוי למכוניות. ביולי 1944, שלושה חודשים טרם כניסת הצבא האדום לריגה, ברח מהגטו עם קרוב משפחתו, יעקב ריטוב, ועם עוד חמישה אסירים. בעת הבריחה נורו שלושה מחבריו למוות. באותו לילה מצא עם יעקב ריטוב מסתור בביתו של לטבי בשם מוטמילר, שהסתיר עוד יהודים. הם שהו במסתור עד השחרור, ב-13 באוקטובר 1944. עלה ארצה בשנת 1970 והתגורר בתל אביב.
ריטוב רשם בחשאי את דיוקנאותיהם של חבריו ליחידת ה.ק.פ. בגטו ריגה, בין השנים 1944-1942, על נייר פשוט שבו השתמש בעבודתו כשרטט לוחיות רישוי למכוניות. בשובו לצריף מעבודת הכפייה, רשם בחשאי את פני חבריו בסגנון ריאליסטי-אקספרסיבי, והצליח ללכוד את אישיותו הייחודית של כל אחד מן האסירים ולהפיח בהם חיים. ריטוב חתם את שמו על הרישומים וציין תאריך מדויק. את הרישומים הסתיר מתחת לארונות בחדר ההלבשה בצריף בגטו. בתום המלחמה חזר ריטוב לצריף, ובאורח פלא מצא את כל רישומיו ללא פגע. לימים הוסיף ורשם בגב הרישומים את שמות האנשים המצוירים ומה עלה בגורלם. באוסף יד ושם נמצאים 47 מהדיוקנאות שיצר ריטוב בגטו.
בתערוכה "דיוקן אחרון: אמנים מתעדים בשואה" ממשיך יד ושם במשימתו להשיב פנים ושם לקורבנות השואה, כמו גם לספר את סיפורם האישי. למרות מאמצינו, מספר דיוקנאות המוצגים בתערוכה נותרו עלומים. אם בידכם מידע נוסף אודות הדיוקנאות ו/או האמנים המוצגים בתערוכה, אנא צרו קשר עם צוות מוזיאון לאמנות.
