הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
נולדה לבית סיגלר במורני, רומניה, ב-1925. נפטרה בחיפה, ישראל, ב-2010.
ככל הנראה נולד בבורדוג'ני בחבל מולדביה, רומניה, 1926. גורש לטרנסניסטריה ובשנת 1944-1945 הגיע דרך איסטנבול לארץ ישראל. קאלין רשמה בתחתית הדיוקן שהנער בן 15. ייתכן, שהוא שיקר לגבי גילו בתקווה שיצורף לקבוצת היתומים שיוחזרו לרומניה.
פחם על נייר
23.6X31.7 ס"מ
אוסף המוזיאון לאמנות, יד ושם
תרומת האמנית
התגוררה עם משפחתה בבוקרשט. מאוקטובר 1940, בעקבות הצו האנטישמי שאסר על היהודים ללמוד בבתי ספר ממלכתיים, נאלצה לעבור לבית ספר יהודי על שם ברקוביץ'. בתקופה זו התגלתה נטייתה לציור, והיא למדה במחלקה לאמנות של בית הספר. בין מוריה לאמנות היה פרופ' מקס הרמן מקסי, אמן רומני אוונגרדי.
באביב 1944 קלטה משפחת סיגלר קבוצת ילדים שהגיעו לבוקרשט במסגרת החזרת ילדים יתומים מגטאות בטרנסניסטריה, בעקבות בקשתם של ארגונים יהודיים ובין-לאומיים. מתוך 1,846 ילדים ששוחררו נשלחו מקצתם לארץ-ישראל, והאחרים פוזרו בקרב משפחות יהודיות ובבתי יתומים בערים שונות.
אחרי המלחמה המשיכה אוולין ללמוד ציור באקדמיה לאמנות בבוקרשט. ב-1972 עלתה ארצה, עם בעלה ועם שני בניהם. התגוררה בחיפה.
בעת שהותם של הילדים היתומים בבית משפחתה סייעה אוולין בת התשע-עשרה בטיפול בהם והביעה כלפיהם אמפתיה רבה. סיפוריהם ריגשו אותה, ועדות לכך אפשר למצוא בכיתובים שכתבה לצד הדיוקנאות שציירה: "האם זאת אשמתו?" "האם היא אשמה?" על הדיוקנאות חתמה בכינויהּ: ליניקה. לעתים הוסיפה מידע קצר על האדם המצויר, וכך אנו למדים על מוצאם של הילדים וגילם.
בתערוכה "דיוקן אחרון: אמנים מתעדים בשואה" ממשיך יד ושם במשימתו להשיב פנים ושם לקורבנות השואה, כמו גם לספר את סיפורם האישי. למרות מאמצינו, מספר דיוקנאות המוצגים בתערוכה נותרו עלומים. אם בידכם מידע נוסף אודות הדיוקנאות ו/או האמנים המוצגים בתערוכה, אנא צרו קשר עם צוות מוזיאון לאמנות.
