אילקה גדה

משפחתה הייתה מעורה בחוג של סופרים ואמנים. למדה אמנות אצל מורים פרטיים, ובכללם טיבור גאלה וּויקטור ארדאי.  ב-1940 השתתפה לראשונה בתערוכה של האיגוד היהודי-לאומי-הונגרי לתרבות. בין השנים 1943-1942 למדה אמנות בבית הספר הפרטי של אישטוואן ארקניי-שטראסר. עם הכיבוש הגרמני גורשה ביוני 1944, לבית שסומן במגן דוד, ובנובמבר 1944 גורשה לגטו. בעת שזומנה למשלוח מזרחה התייצב במקומה אחד מזקני הקהילה. כך הצליחה לחמוק משילוח ולהסתתר בגטו. עם שחרור בודפשט ב-18 בינואר 1945 על-ידי הצבא האדום, שוחררה והחלה ללמוד באקדמיה ההונגרית לאמנויות. לאחר שישה חודשים נאלצה להפסיק את לימודיה שם, והחלה ללמוד בערבים אצל אמן הבאוהאוס ההונגרי גיולה פאפ. ב-1946 נישאה לביוכימאי אנדרה בירו, ולזוג נולדו שני בנים. לאחר הפסקה רבת שנים, שבה ליצור ב-1968. ב-1969 נסעה לפריס, שם שהתה שנה. יצירותיה הוצגו בתערוכות רבות בפריס ובבודפשט.

בהיותה בבית המסומן ובגטו, בתנאים קשים של מחסור במים, אוכל ותרופות, תיארה ותיעדה ברישומים רבים את סביבתה, את חבריה, את הזקנים ואת הילדים. ברישומיה, המתעדים את האנשים שנותקו מסביבתם, ניכרת זווית ראייה רגישה ואינטימית כלפי הדמויות המצוירות, החושפת  את ייאושם של האנשים ואת לאותם. באוסף יד ושם נמצאים למעלה מ-100 דיוקנאות פרי יצירתה של האמנית.