מריון פודולייר (לבית רוזנטל) (1906–1976)
נולדה בשם הילדגרדה רוזנטל בברלין. הייתה זמרת סופרן. בשנים 1932–1933 שיחקה פודולייר בסרטים גרמניים תחת שם הבמה "מריון טל", אך אולצה לפרוש עם עליית הנאצים לשלטון. בסוף שנות השלושים, בעקבות החוקים האנטישמים, עזבה את ברלין ועברה לפראג. שרה באופרה הקאמרית הצ'כית עד שנאסר על יהודים להופיע. מריון המשיכה להופיע באירועים פרטיים בבתי יהודים ביחד עם מוזיקאים יהודים אחרים, כמו ויקטור אולמן.
ב־12 בספטמבר 1942 גורשה לטרזין בטרנספורט Bg. במהלך מאסרה בגטו השתתפה במופעים וקונצרטים רבים, בהם "חליל הקסם" של מוצארט, "הנשיקה" של בדז'יך סמטנה ולוהקה לאופרה "קיסר אטלנטיס" מאת ויקטור אולמן ופטר קין.
לאחר שחרורה מהגטו היגרה ללונדון וב־1954 הפכו היא ובעלה פול ג'ורג' כהן לאזרחים בריטיים ושינו את שמם לKewan-.
פרנטישק לוקאש (לוסטיג) (1911–1996)
נולד בפראג והחל לצייר בילדותו. בתום לימודיו בבית הספר התיכון התקבל ללימודי ארכיטקטורה וציור במכון הטכנולוגי בפראג. בשנת 1933 הוצגו לראשונה ציוריו בתערוכה של אגודת "מאנֶס". אגודה זו הפכה בעבורו מעין בית שני, תחילה כשוליה ואחר כך כחבר מן השורה. עם הכיבוש הגרמני סולקו החברים היהודים מן האגודה. ב־4 בדצמבר 1941 גורש לוקאש לגטו טרזין. שם הועסק בסדנת הרישום של המחלקה הטכנית בקסרקטין מגדבורג. כמו יתר האמנים שהועסקו שם, אולץ ליצור חומרי תעמולה בעבור הגרמנים. ב־18 במאי 1944 שולח לאושוויץ, ואחר כך שולח למחנות זקסנהאוזן, שוורצהיידה ואורניינבורג. פונה בצעדת מוות לקוֹטְבּוס, ושם שוחרר על־ידי הצבא האדום.
לאחר השחרור שב לפראג. עבד בתעשיית הסרטים וביים סרטים דוקומנטריים על אמנות. בד בבד המשיך לצייר, ויצירותיו הוצגו בגלריות רבות וזכו להערכה ולהצלחה מרובה.
במשך שלוש שנות מאסרו בטרזין הנציח ברישומיו את אסירי המחנה, והתמקד בדיוקנאותיהם של אמני במה ושחקני תיאטרון. הדיוקנאות מלאי החיות וההומור מתארים באקספרסיביות, בהקצנה ובהדגשה את תווי פניהם בעת הופעתם על הבמה.
