נתן סגל (1894 – 1943)
נתן סגל נולד בדורוחוי, רומניה ב־1894 לליביש ורחל. התגורר עם אשתו לוטה לבית קלישר ושתי בנותיו רות וליויה בצ'רנוביץ'. עבד כסוחר ומנהל חשבונות. בסוף 1941 גורש יחד עם אשתו ובנותיו לגטו צ'רנוביץ ומשם למחנה העבודה מיכאילובקה, שם מונה לנציג האסירים היהודים במחנה. בין שאר תפקידיו, היה עליו לערוך את רשימות האסירים הקשישים, החולים והילדים שנועדו להוצאה להורג. סגל פעל רבות למען אסירי המחנה. כך לדוגמא כשנוכח לגלות את מצבם הקשה והנואש של האסירים היהודים האוקראיניים, יזם מבצע לעזרתם והתרים מאסירים חדשים שהגיעו בגדים וציוד וחילקם בין הנצרכים. מקרה אחר, בספטמבר 1943 פרצה מגפת טיפוס המעיים במחנה. סגל הצליח להסתיר מאנשי הס.ס. את האבחנה האמיתית של המחלה ואף שיחד את מפקד המחנה כדי למנוע את חיסולו. רוב החולים ניצלו בזכות טיפול מסור של רופאים במחנה.
באוגוסט 1943 שולחה משפחת סגל, יחד עם האסירים היהודים ממחנה מיכאילובקה, למחנה העבודה טרסיבקה. שם המשיך לשמש כנציג האסירים היהודים יחד עם סגנו המהנדס היינץ רוזנגארטן. גם כאן המשיך סגל במאמציו לשיפור תנאי המחייה של האסירים; הוא שכנע את יוזף אֶלְזַסֶּר, מנהל העבודה של חברת הסלילה ("דורמאן"), לצאת לצ'רנוביץ ולבקש שם עזרה מהמשפחות שנשארו בעיר ומהקהילה היהודית. אֶלְזַסֶּר, סגל ורוזנגארטן יצאו יחד למסע ההתרמה, אך השניים האחרונים עוכבו על ידי השלטונות הרומניים, רוזנגארטן נשאר ליד נהר בוג וסגל במוגילב. אֶלְזַסֶּר המשיך לבדו לצ'רנוביץ, שם אסף תרומות לאסירים – שתי משאיות מלאות בגדים, תרופות וציוד נוסף שחזרו למחנה. לפני צאתו של סגל ממוגילב הציע לו מפקד מחוז טולצ'ין לעזור לו ולהצילו. סגל סירב להצעתו ושב עם אֶלְזַסֶּר למחנה אל אשתו ובנותיו.
ב־10 בדצמבר 1943 בשעות הלילה חוסל מחנה טרסיבקה, נתן סגל, אשתו ושתי בנותיו נרצחו בירייה יחד עם 435 יהודים אסירים ששרדו אז במחנה.
ארנולד דגני (1909 – 1985)
נולד בסוצ'יאווה, בוקובינה, למשפחה דוברת גרמנית. בסוף שנות העשרים נסע למינכן ולפריז ללמוד אמנות. בתחילת שנות השלושים עבר לבוקרשט, שם שינה את שמו מקורן לדגני והחל לעסוק רשמית באמנות. נישא לאנישוארה רבינוביץ' ביוני 1940, והזוג עבר לצ'רנוביץ. באוקטובר 1941, עם תחילת מבצע ברברוסה, גורשו השניים לגטו צ'רנוביץ. ביוני 1942 גורשו לעבודות כפייה בלדיז'ין, ובאוגוסט גורשו למחנה העבודה מיכאילובקה שבטרנסניסטריה. ביוני 1943 הוטלה על דגני המשימה ליצור פסיפס בצורת הנשר הגרמני, במִנהלת חברת "דורמן" שבכפר הסמוך גייסין. כעבור כחודש ברחו בני הזוג דגני לגטו בֶּרשאד. בהתערבות הצלב האדום שוחררו ב־31 בדצמבר 1943 ויצאו לטירַספּול. הם הגיעו לבוקרשט במרץ 1944, שם נשארו עד תום המלחמה. ב־1958 עלו לישראל. לבסוף השתקעו באנגליה.
