העולם שהיה
במבואה לתערוכה מוצבת על הקיר ההגדרה של השואה, ובקצה המסדרון היוצא ממנה מוקרנות על הקיר מילות התפילה "אני מאמין" כשברקע היא נשמעת מפי מקהלה. באולם הצמוד סובב את המבקרים מונטאז' קולנועי של חיי היהודים לפני השואה. מרכיב חיוני זה של התערוכה מספר למבקר מי היו היהודים שנרצחו. קטעי וידאו פרטיים מקוריים של הקהילות היהודיות לגוניהן ברחבי אירופה וצפון אפריקה, ובהם תצלומי צבע נדירים, עוטפים את המבקר במראות, בקולות ובדמויות של הגברים, הנשים והילדים היהודים בסביבת חייהם ובקהילותיהם אשר אינן קיימות עוד. אנשים אלו שהמצלמה קלטה בשמחתם ובאבלם, בעבודתם, בלימודיהם ובחגיהם היוו פסיפס צבעוני של מגוון אורחות חיים, כמו בני ארצם הלא יהודים. במונטאז' משולבות תמונות של מדענים בעלי שם, של פילוסופים ידועים ושל אנשי רוח בולטים. את כולם, ללא יוצא מן הכלל, דן המשטר הנאצי האכזרי למוות אך ורק משום שהם יהודים.
פס הקול הנשמע ברקע הוא מוזיקה שנכתבה במיוחד עבור פרק זה של התערוכה.
אידאולוגיית הרצח
באולם בקומה השנייה של התערוכה המבקרים רואים תצוגה רבת עצמה ובלתי אמצעית של האידאולוגיה של גרמניה הנאצית – לא הייתה זו תולדה של ניגוד אינטרסים חולף אלא גרסה גזענית גרמנית, מקיפה ומודרנית של אנטישמיות הדורשת השמדה "גואלת" של העם היהודי "המסוכן, התת-אנושי" למען העמים האריים "הנעלים".
שורת רמקולים בשני צדיו של האולם והמסכים הנתלים מתקרתו מציגים את הטקסטים, את התמונות ואת הקולות בגרמנית, בתרגום לאנגלית, לעברית ולפולנית. הדוֹגמות הנאציות ועקרונות הנאציזם תוקפים את החושים ובכוונה מלאה משרים את אווירת הטרור והתוקפנות המאפיינת את הנאציזם. כאן מוצגים השורשים של השואה: האידאולוגיה הנאצית, המבוססת על השקפת עולם גזענית אנטישמית, שימשה המניע העיקרי לשואת היהודים. אושוויץ-בירקנאו, עם מחנות הריכוז וההשמדה ואתרי הרצח האחרים, הוא ההגשמה המחרידה והמשוכללת ביותר של השקפה זו.
ההשמדה
הפרק הבא בתערוכה מוקדש לרצח היהודים. בניגוד מוחלט לאולם הקודם, כאן שוררת דממת מוות. בקצה האחד של החלל האטום לרעש מוקרנות על מסך תמונות של יהודים מגורשים למחנות, ובכללן תמונות מאלבום אושוויץ. בקצה האחר מוקרנים צילומי וידאו ממחנה ההשמדה בירקנאו שנמצא לא הרחק מהתערוכה וממחישים למבקרים את משמעות נוכחותם באחד האתרים הממשיים שבהם ביצעו הנאצים את פשע רצח העם. אך לא באושוויץ-בירקנאו בלבד רצחו הנאצים ועוזריהם את היהודים: הם ירו בהם למוות, חנקו אותם בגז, הרעיבו אותם והעבידו אותם למוות לרוחבה ולאורכה של אירופה. לכן הקיר הארוך של האולם מכוסה במפה גדולה של "הגאוגרפיה של הרצח" – אתרי ההרג ומחנות ההשמדה המשתרעים ברחבי אירופה תחת הכיבוש הנאצי – ובמסכים דיגיטליים המשובצים במפה מוקרנים מראות ההשמדה.
התמודדות האדם היהודי
לאחר שביקרו בפרקים המציגים את האידאולוגיה הנאצית ואת רצח היהודים, נחשפים לפני המבקרים דרכי התמודדותם הפיזית והרוחנית של היהודים בתוך המציאות הנוראה של השואה. סרטים קצרים העושים שימוש ביומנים ובמכתבים מקוריים מאותה התקופה המשמיעים את קולם של הקרבנות ועדויות של ניצולים מעידים על מאמציהם הנועזים לשמור על כבודם האנושי. מהסרטים לומדים המבקרים שהיו חסידי אומות עולם שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים בזמן השואה, זאת לעומת רובם המוחלט של שכניהם אשר נטשו אותם ואשר רבים מהם אף סייעו בגירושם וברציחתם. בכל כוחם נאבקו היהודים לשמור על צלם אנוש ועל כבוד הזולת, להגן על ערכיהם האישיים, המשפחתיים והקהילתיים ולהתנגד למי שניסו להרוס את יסודות האנושות האוניברסליים האלה.
כעת המבקרים עוברים בחלל המוקדש לרצח הילדים וממשיכים לאולם שמוצב בו "ספר השמות". בקצה האולם תלויות על הקיר 12 מסגרות של תמונות, כאילו היה זה קיר בבית משפחתי, ובמסגרות תצלומים של ניצולי שואה עם ילדיהם ונכדיהם. התצלומים במסגרות למעשה מוקרנים על גבי מסך, והם מתחלפים כך שסך הכול מוצגים 250 תצלומים של הניצולים עם המשפחות שהקימו לאחר השואה. תצלומים אלו הם עדות למאמציהם המוצלחים של הניצולים לחזור ולבנות את חייהם מחדש אחרי הטראומה שעברו בשנות השואה.
מתייחדים עם הזיכרון, מתבוננים אל העתיד
בביקורם בתערוכה החדשה עצמה וגם אחריה יוכלו המבקרים להרהר בשאלות קיומיות ופילוסופיות שמעוררים מעשיהם של בני האדם בזמן השואה ולשקול כיצד הם עצמם יכולים לקבל עליהם אחריות ולפעול למען עתיד טוב יותר. לכך משמשים שני החדרים הצמודים ליציאה מאולמי התערוכה – מקום המוקדש למחשבה ולהתבוננות אישית או קבוצתית ולדיונים מודרכים.
