ב 24 ביוני 1944 אדק גלינסקי, אסיר פולני פוליטי ואסירה יהודייה בשם מלה צימטבאום יצאו משערי מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו. אדק, מחופש לאיש ס.ס ליווה את מלה שהתחזתה לאסיר שנשלח לעבודות סניטציה. ברגע שעברו את נקודת הביקורת, החלה בריחתם מן המחנה. הגרמנים הוכו בתדהמה- "מלה? איך מלה שלנו ברחה?" ברישומי המחנה היו בסך הכל 928 בריחות מתועדות, רובן הגדול נכשל. אבל הבריחה הזו, היתה אחת מן הבריחות המדוברות ביותר במחנה אשר הותירה רושם גדול על אסירי ואסירות המחנה הן בזמן שהותם בו, והן עוד שנים רבות לאחר סיום המלחמה.
אורחת בפרק: ד"ר נעמה שי"ק, היסטוריונית, חוקרת שואה המתמחה בחוויה הנשית באושוויץ ובהגות אודות המחנה. מנהלת המחלקה לפיתוח למידה מקוונת בבית הספר הבין לאומי להוראת השואה ביד ושם.
תמלול הפרק:
הפרק שלנו היום כולל שני מרכיבים שאני דיי בטוחה שהקשר ביניהם לבין מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, הוא לא הדבר הראשון שיעלה בראשכם. או בראשו של מישהו. כי שני הנושאים האלה הם בריחה. ואהבה.
אדק גלינסקי היה בן 16 בלבד כשגרמניה פלשה לפולין, למרות זאת התגייס ולחם בשורות הצבא הפולני. זמן קצר לאחר מכן הוא נעצר ונלקח לכלא בטרנוב, משם נשלח יחד עם עוד 827 אסירים פולנים פוליטים במה שהיה הטרנספורט הראשון שגורש לאושוויץ. הוא קיבל את מספר האסיר 531 ושובץ לעבודה כמכונאי. כאשר תכנן לימים את הבריחה שלו מאושוויץ הוא עשה זאת יחד עם חברו למשלוח ולמאסר ויסלאב קילר. התוכניות האלו השתנו כשפגש והתאהב, זו לא תהיה הגזמה לומר, כמעט נגד כל הסיכויים, באסירה יהודייה בשם מלה צימטבאום.
הפעם ב 'עושים זיכרון' הפודקאסט של יד ושם איך בכלל אפשר לברוח מאושוויץ? כמה בריחות כאלו היו, וכיצד מתפתח סיפור אהבה בין אסיר פולני פוליטי לאסירה יהודייה? האם הבריחה הצליחה ומה היתה ההשפעה שלה על יתר אסירות המחנה? אני עירית דגן מבית הספר הבין לאומי להוראת השואה, מתחילים.
ד"ר נעמה שי"ק: נתחיל מזה שבריחה מהמחנה, היא כמעט מעשה בלתי אפשרי ברמה של... אחד של לבצע אותו ושתיים של להצליח בו. ועל אחת כמה ליהודים.
עירית: ד"ר נעמה שי"ק היא היסטוריונית וחוקרת שואה, מחברת הספר 'בצריחות אילמות- נשים יהודיות באושוויץ בירקנאו 1942-1945 ומנהלת המחלקה לפיתוח למידה מקוונת בבית הספר הבין לאומי להוראת השואה ביד ושם.
נעמה: בואי נדבר שנייה על נתונים, כן? באושוויץ היו 405 אלף אסירים. זה נתון מדויק שאנחנו יודעים, כי הם נרשמים. מתוכם יש לנו 928 ניסיונות בריחה. המחנה מוקף ב... שטח סטרילי של 40 קילומטר מרובע, שכל התושבים הפולנים פונו ממנו, שוכנו פה... פולקסדויטשה, מה שנקרא, גרמנים אתניים. שהם, כמובן, עוינים מאוד לאוכלוסייה שנמצאת המחנה, בעיקר האוכלוסייה היהודית. המחנה מוקף ב... בשלושה מעגלים של גדרות תיל, זאת אומרת, יש את המעגל הראשון שהוא מחושמל, ויש את המעגל השני ויש את המעגל השלישי. כולל, כמובן, העובדה שיש שני מפקדים ביום שסופרים את כל האסירים ולראות אם מישהו חסר, אם מישהו ברח...במקרה של בריחה מופעלים כמובן כל נהלי הבריחה, שזה כולל אלפי אנשי SS שיוצאים לחיפוש אחרי הבורחים.
עירית: לכל זה צריך להוסיף את מגדלי השמירה הגבוהים הסובבים את המחנה בראשם שומרים חמושים העיניים שלהם והרובים שלהם מופנים כלפי פנים- שם נמצא האויב. 928 נסיונות בריחה בלבד מתוך 405 אלף אסירים שהיו במחנה לאורך כל תקופת קיומו כלומר רק 0.2 אחוז מכלל אסירי המחנה- יהודים ולא יהודים ניסו בכלל לברוח. מתוך המספר הזה 928 אסירים מציינת ד"ר שי"ק בספרה- רק מאה וחמישים היו יהודים מתוכם- ארבע נשים בלבד. לאסיר פולני שבורח יש בחוץ מערכת תמיכה שלמה. אבל עבור אסיר יהודי?
נעמה: קודם כל יהודים גברים הם נימולים, כמובן, האפשרות לזהות אותם היא גבוהה מאוד. שנית, גם גברים וגם נשים, הם מגולחי ראש, מזי רעב... לובשים בגדים של אסירים ולא דוברים את השפה פעמים רבות. רוב היהודים שמגיעים למחנה הם דווקא לא היו יהודים פולנים. עכשיו, אם אתה אסיר צ'כי, הונגרי, תופסים אותך תוך... שלוש שניות. אין שום אפשרות.. תופסים אותך, מסגירים אותך, יש ציד של יהודים, לאן בכלל ואיך אתה בורח.
עירית: אם לא דיי בזה, הגרמנים הוסיפו עוד מנגנון קריטי אחד שנועד למנוע מן האסירים מלנסות ולברוח והוא כמובן הענישה האכזרית שתגיע כנקמה ביתר אסירי המחנה.
נעמה: אם אדם בורח מבלוק מסוים, יכולה להיות לעתים ממש להוציא להורג חלקים ניכרים מהבלוק, וממש לספור וכל אדם עשירי מוצא להורג. כל אחד ואחת שגם מקבל את ההחלטה לנסות ולברוח יודע או יודעת שהמשמעות של זה על ה Fellow inmates שלהם, כן? על האסירים האחרים, תהיה קרדינלית.
עירית: אז מספר האסירים שניסו לברוח לאורך כל ארבע שנות קיומו של המחנה היה 928 בלבד, מתוכם פחות מ 200 הצליחו. עבור האסירים שחיו מיום ליום, בניסיון לשרוד ממסדר למסדר, ממנת מזון אחת לשניה, שכל תודעתם היתה נתונה כל כולה להישרדות במחנה כאסירים, היכולת לצאת מהתודעה הזו ברמה הפסיכולוגית ולחשוב שאפשרות של בריחה בכלל קיימת היתה נדירה. ולכן כשידיעה על בריחה פשטה במחנה, היה בזה משהו מעורר, כמו מזכיר שיש אפשרות לחיים בעולם אחר. לבריחה של מלה ואדק נדמה שהיתה השפעה חסרת תקדים אולי. הרבה בזכות אופיה המיוחד של מלה.
נעמה: מלה נולדה בשם מלה הרטמן צימטבאום, ילידת בז'סקו, פולין. כשהיא בת 10, המשפחה שלה מהגרת לבלגיה, מלה מתחילה ללמוד באיזשהו שלב מאוד מוקדם, בערך בגיל 14, 15... אבא שלה, בעצם, מתעוור, והוא לא יכול להמשיך לעבוד לפרנסת המשפחה. והיא, בעצם... עוזבת את בית הספר ומצטרפת לפרנסת... המשפחה. היא בכלל נולדה בשם מלכה. מהתקופה הזאת, שהיא בעצם עוזרת לפרנס, היא מבקשת שיקראו לה מלה. היא מצטרפת גם לתנועת הנוער של הנוער הציוני.
עירית: ביולי 1942 החלו הגרמנים בריכוז יהודי בלגיה במחנה המעבר מלין לקראת גירושם למחנות ההשמדה. הראשונים להיאסף היו בעיקר יהודי בעלי נתינות זרה. משפחתה של מלה כאמור- היתה ממוצא פולני…
נעמה: מלה, מנסה, לקראת הגירושים של המשפחה שלה למאלין, להשיג ניירות, ארים, בעצם, שיוכלו למנוע מהמשפחה שלה את הגירושים, אבל היא נתפסת… עוד לפני שהיא מצליחה לעשות את זה, כנראה במצודים שנעשים בתחנת הרכבת באנטוורפן, היא נתפסת שם אחרי שהיא מנסה לחפש... באחד הכפרים באזור בריסל מחבוא למשפחה שלה. היא נתפסת, היא מגורשת לאושוויץ, היא מגיעה אליו יחסית מוקדם, כן, ב-19 בספטמבר 1942.
עירית: מלה מחליטה לברוח לאחר שהיא פוגשת את אדק. זה דבר נדיר ביותר שכמעט לא יכול להיות לא יכול לקרות בכל מחנה ריכוז, לא כל שכן אושוויץ, מהסיבה הפשוטה שבמחנות הריכוז והעבודה היתה הפרדה מוחלטת בין נשים לגברים. כמעט מוחלטת. מלה משמשת כרצה ולכן יש לה אישור מיוחד, נדיר להסתובב ברחבי המחנה. . גם לאדק כמכונאי יש אישור להסתובב במחנה כדי לתקן דברים וכך- הם נפגשים.
נעמה: והם מתאהבים. הם ממש מתאהבים. אדק הוא אסיר פולני פוליטי הוא צעיר ממנה בחמש שנים. הם מתאהבים. עכשיו, מה זה סיפור באושוויץ, זה לא שהם יכולים עכשיו להיפגש בכל מקום. הם נפגשים, כי אדק גם עובד במחנה הנשים ונוצר ביניהם קשר, אבל הם מתאהבים אהבה... טהורה. בשלב שהם מכירים ומתאהבים אדק נמצא כבר כמעט שנתיים במחנה... והוא כבר בשלב של תכנון בריחה מאוד מתקדם יחד... עם אסיר פולני פוליטי אחר שהגיע אתו במשלוח, בשם וויסלב קילר.
עירית: בשביל אהבה.. אהבת אמת אנשים מוכנים להקריב הרבה דברים.. קריירה, חברים, סגנון חיים מסויים, מקום מגורים, אפילו משפחה. אבל להיאלץ לבחור בין האהבה שלך לחופש שלך.. לא חופש במובן הפילוסופי של העניין.. חופש במובן של לא לחיות יותר בגהינום הנורא ביותר עלי אדמות… אדק בוחר שלא לבחור.
נעמה: אחרי שהוא ומלה מתאהבים, הוא אומר לוויסלב שהוא רוצה, להוסיף את מלה לבריחה. עכשיו, כשוויסלב שומע את זה הוא אומר לאדק, ובצדק, בהקשר הזה, אובייקטיבית, אמפירית, שהוספה של אסירה יהודייה לבריחה שלהם מעלה את הסיכון של הבריחה בעשרות מונים. זה נכון. אדק לא מוותר. הוא אומר לוויסלב שהוא אוהב את מלה ושהוא רוצה לברוח יחד אתה. ואז וויסלב אומר לו שהוא מוותר על הבריחה ונשאר במחנה כ... כאסיר.
עירית: תוכנית הבריחה של אדק וקילאר, והיא זו שהוא ומלה מחליטים להוציא לפועל, היתה שהם יתחפשו לאיש ס"ס אשר מוציא אסיר אחר לעבודות מחוץ למחנה, וכך יוכלו להתרחק ולברוח.
נעמה: רוב הבריחות שמבוצעות, אגב, מבוצעות על ידי אסירים ואסירות שיוצאים למה שנקרא "אאוסנקומנדו" - עבודות חוץ. מה שהם עושים, הם "נשארים" במקום העבודה, מתחבאים בו, כן? בביצה. מתחת לאיזה משהו שהם מתקינים מראש.
עירית: העניין הוא שאדק ומלה, עובדים שניהם בתוך המחנה. כדי להוציא אסיר לעבודות חוץ, נדרש אישור מיוחד.
נעמה: מלה, בעצם, מנצלת את הגישה שיש לה לחדר משמר של ה-SS. והיא לוקחת משם אישור יציאה של ה-SS, מה שאולי היינו קוראים אולי פס... כן? שנועד, בעצם, להוביל אסירים לעבודות חוץ. עכשיו, פה יש עוד דבר. איך אדק בכלל משיג מדים של SS? זה לא... כשאנחנו פורטים לפרוטות מהי בעצם בריחה, אז זה רעיון מדהים, נכון? אבל איך אתה משיג מדים של SS. אז יש איש SS בשם אדוארד לוביץ', הוא איש יוצא דופן באופן.. קיצוני, הוא גרמני אתני, הוא נולד בפולין, בביילסקו-ביאלה ב-22', בן לאב גרמני ולאימא פולניה. עכשיו, הוא מצטרף ל-SS והוא מתנדב, בעצם לשרת באושוויץ. למה, בעצם, הוא מתנדב לשרת באושוויץ, קודם כול הוא מעיד אחר כך שאין לו מושג מה זה אושוויץ. הבסיס של זה... זה בעצם בגלל התחנונים של אימא שלו שהבן... הבן הבכור שלה נהרג במלחמה, והיא מניחה ששירות במחנה... כן? אנחנו פתאום מסתכלים על הצד הגרמני במובן הזה… עדיף על החזית המזרחית. עכשיו, כשלוביץ' מגיע למחנה והוא מבין מה קורה שם, והוא איש SS... הוא מתחיל להתייחס לאסירים באמת בכל העדינות והחשיבות שהוא יכול, כמה שהוא יכול, כן? בתוך מסגרת הטרור הזה ומבלי שיתפסו אותו. והוא, בעצם, הוא זה שמשיג... לאדק גלינסקי... את מדי ה-SS. העונש על זה הוא מוות כמובן, אם תופסים אותו. הוא נותן לו מדי SS עם שלל עיטורים צבאיים ואקדח.
עירית: ביום שבת ה 24 ביוני 1944 אדק ומלה ברחו מאושוויץ. אדק לבוש מדי ס"ס הוביל את מלה שלבשה מדי אסיר וכומתה לראשה, וככל הנראה היא אף החזיקה מעין כיור חרסינה מעל לפניה שיסייע להסתיר את זהותה. אדק הציג את התעודה המזויפת בנקודת הביקורת ולאחר התרחקו מספיק, הוציאה מלה מחגורת הבטן שלבשה מתחת למדים, לבנים ושמלה להחלפה.
כצפוי לאחר שעות ספורות הבריחה מתגלה והידיעה נפוצה ברחבי המחנה.
קריינות: "בקיץ 1944 פתאום שמעתי – אני ישבתי על יד חדרו של המנהל שלי, שם היה טלפון – פתאום שמעתי שמצלצלים ומזעיקים את כל ה"קריפו" וה "סטאפולייטשטלה", כל תחנות הז'נדרמריה, ושמעתי את השם של האסירה מלה שברחה. הבריחה היתה מאורגנת. היא ברחה במדים של ס"ס, אשה של ס"ס-אאופזהרין, הבריחה נעשתה בשבת אחר הצהרים כשהמשמר במחנה היה מוקטן. ברח אתה גם עוד פולני. הם נפגשו אחרי המחנה ופניהם היו לסלובקיה. אנחנו קיווינו, היתה לנו תקווה רבה, כל בוקר כשקמנו, שאולי היא תצליח."
נעמה: והבריחה מעוררת הד עצום במחנה. הגרמנים אפילו משתמשים במונחים, אני אגיד את זה בגרמנית… אונזרה מלה. איך מלה שלנו, כן? העזה לברוח?
עירית: הבריחה מתגלה לאחר שעות ספורות. בספירה של מסדר הערב. ולאחר ההלם הראשוני כוחות ס.ס ושיטור נרחבים מוזעקים לחיפושים. למלה ואדק אין הרבה זמן להתרחק.
נעמה: הם עוצרים... הגרמנים, כמובן, את שלוש הרצות האחרות. מענים אותן. עינויים מאוד קשים. הן שותקות. אף אחת לא מדברת. שזה מדהים, שזה פשוט מדהים. והם שולחים אותן בתור עונש למה שנקרא שטראפקומנדו, שזה הקומנדו של העונשין, שיעורי המוות בו הם עצומים, אנשים כמעט לא שורדים, הם חוקרים אנשים שהכירו את אדק ומענים אותם גם עינויים קשים, אף אחד לא מדבר.
עירית: אדק ומלה מצליחים לברוח ולהתרחק במשך שבועיים. אבל בסוף הם נתפסים בהרי הבסקידים בסמוך לגבול עם סלובקיה.
נעמה: הם רוצים לעבור להונגריה. הם נתפסים ונלקחים ישר לתחנת המשטרה בביילסקו. אסור לנו לשכוח, כמובן, שגם לשניהם מקועקע... מספר אסיר על היד. גם אם השיער שלהם כבר גדל, גם אם הם על בגדים אזרחיים. סיפור התפיסה שלהם, מורכב, מבחינה היסטורית אנחנו מכירים שניים: ואין... אין הכרעה. אחד, על ידי סיור גבולות ודי במקרה, ושתיים, גם בגבול הבסקידים, אבל שמלה נכנסת לאחד... הם כבר רעבים, כן? הם בבריחה. נכנסת לבית קפה או למסעדה בניסיון להשיג אוכל, מה שקורה זה שהיא נתפסת ואדק, שעומד בחוץ, רואה שהיא נתפסת, כשהוא רואה את זה, הוא יכול לברוח, אבל הוא בוחר... להצטרף למלה. הם נתפסים..הם מובאים בחזרה למחנה...מובלים לבלוק 11 ועוברים שם עינויי מוות.
עירית: בלוק 11 הוא בית כלא שנבנה בתוך בית כלא, בתוך אושוויץ אחד. האסירים הוחזקו שם בתאי עינויים מחרידים ושם ערך הגסטאפו את החקירות למי שנשלחו אליו מן המחנה או מהסביבה כולה. אדק ומלה הוחזקו שם כמובן בנפרד, ואף חרטו את שמותיהם על הקירות, והם נמצאים שם עד היום.
נעמה: אחרי חקירה ועינויים מאוד-מאוד קשים, שהם לא נשברו. זאת אומרת, לא מלה ולא אדק לא הסגירו אף אחד מהאנשים שעזרו להם, כולל לא את לוביץ'. בסופו של דבר, וכנראה שזה גם... זה מגיע לרמה של הימלר. גזר הדין הוא מוות ו-15 בספטמבר 44'... מוציאים, בעצם, את שניהם להורג. לפני זה... יעקב קוז'לצ'יק שהוא... היה קאפו של בלוק 11 שדרך אגב, מסכן את חייו פעם אחר פעם על מנת לעזור לאסירים שם, מה שהוא עושה... . הוא משיג שתייה חריפה, תוך סיכון אישי עצום, משכר את מי שאחראי על הבלוקים ומבריח למלה. סכין גילוח.
עירית: ההוצאה להורג, נעשית כמובן בפומבי מול כל אסירי המחנה והיא מנוצלת לנאומים נוקבים ואלימים שנועדו להבהיר באופן נחרץ את מקומם של האסירים והמשמעות הקשה שיש לבריחה מהמחנה, אי חוסר היכולת לברוח באמת מן המחנה ולצאת מזה בשלום. אותן הוצאות להורג נועדו בין היתר לדכא אף יותר את האסירים ולהוריד את רוחם. אבל גם לאדק וגם למלה, יש תוכניות אחרות בראש.
נעמה: אדק מוצא להורג מול מחנה הגברים. הם תולים אותו, כן? הוא מצליח לדחוף את הדלי שמתחת לרגליים שלו לפני הגרמנים ולצעוק... "תחי פולין!". סיפור ההוצאה להורג של מלה... יש עליו מגוון של עדויות בגלל המשמעות. מה שאנחנו יכולים להגיד בוודאות שהגרמנים, שוב, גם במקרה הזה, עושים... מפקד מאוד גדול של מחנה הנשים שבשלב אנחנו מדברות על קרוב ל-40 אלף נשים, כן?
ואז הגרמני, SS ריטרס, הוא בא בנאום, כמובן, אין אונזרה מלה עשתה את זה וזה... גורלם... של ה... בוגדים. וכו' וכו'. בשלב הזה מלה, בעצם, מוציאה מהשיער שלה... את הסכין גילוח שיעקב קוז'לצ'יק הבריח לה חותכת את הוורידים בשני... פרקי הידיים שלה... סותרת לריטרס, זה משהו שהוא לא ייאמן, נכון? שאישה יהודייה סותרת לאיש ה-SS, כן? ומורחת גם את הפנים שלו... בדם. היא צועקת לו ככל הנראה, כן? "רוצחים... בקרוב תשלמו. עבור על הסבל שלנו. אל תפחדו, בנות, היא צועקת לכל ה-40 אלף נשים שם. קצם קרוב, אני בטוחה בכך, אני יודעת, אני הייתי חופשייה." זאת ורסיה שהיא כנראה מאוד מדויקת... יש גם אחרות. אני באה אליכם חצי מתה...אני עד עכשיו שתקתי ועכשיו אני אגיד את הכול. ויש גם אמירה שהיא אומרת ל... לאותו ריטר, SS, אני אני אפול כגיבורה ואתה תגווע... ככלב.
עירית: בשלב הזה, מלה עדיין בחיים, מפקדת מחנה הנשים, מריה מנדל מחליטה שהמוות של מלה יהיה בעינוים, ופוקדת לקחת אותה לקרמטוריום ושם היא תישרף חיים. ככל הנראה מי שנחלצים לעזרתה של מלה, ועושים עימה מעשה של חסד, אין דרך אחרת לתאר זאת, הם אנשי הזונדר קומנדו, אותם יהודים שעובדים במשרפות, והם יורים במלה כדי למנוע ממנה את הסבל, כדי שהיא לא תישרף חיים.
נעמה: הבריחה של מלה והדמות שלה, גם ההוצאה להורג שלה... ההירואיות שלה, הרבה ניצולים כותבים על זה שאתה אפילו לא יכול לבחור מתי ואיך תמות, נכון? היא בוחרת את המוות. הבריחה שלה וההתאבדות שלה, בעצם, היא שבירת מסגרת של מה שנתפס כבלתי אפשרי. והשבירת מסגרת הזאתי נותנת כוחות.
שיש חיים או שאפשר לשאוף לחיים בתוך במקום הזה... ושיש איזושהי עמידה... שניתן... גם אחרות יכולות לעשות אותה והן מדברות על זה. יש לנו אחרי השחרור עדות שניתנת בביאליסטוק. זה עדות ביידיש. של אישה צעירה ביילה בנדר, שיש בה בסך הכול שבעה עמודים... בכל העדות, שניים וחצי מתוך העדות היא מקדישה למלה. והיא אומרת בעדות, תביני, חמישה חודשים אחרי השחרור מה חשוב, כן? היא אומרת בעדות, היא מדגישה... שראוי כי בהיסטוריה של הגבורה...במרטירולוגיה היהודית, היא אומרת, יהיה מקום למלה. עכשיו, היא אומרת. תראי גם איך היא מעצימה את זה. היא ידעה סודות רבים. היא אומרת. הרבה דברים איומים שמתרחשים במחנה. היה נגרם נזק רב מאוד אם היא הייתה חופשיה. היא מסיימת את העדות שלה, כן? היא חיה בגבורה ומתה כגיבורה.
ב-1984, בעדות ביד ושם, רחל אולבסקי שהייתה... ניצולת אושוויץ, אחר כך ברגן-בלזן, היא פונה ישירות למראיינת שמראיינת אותה ביד ושם ושבכלל לא שואלת אותה את השאלה הזאת, היא לא שואלת אותה על מלה.
קריינות: "את מכירה את הסיפור על מלה? שהיא היתה מקשרת את הפרטיזנים בחוץ, בגלל זה שאלה שעבדו ב'קנדה' העבירו כל מיני – אם זה נשק, אם זה כסף – הביאו החוצה, דרכה... היא היתה אחת מאלה שהיתה מעבירה הכל. בגלל זה אני אומרת – מה זה מחנה ריכוז לא היו גיבורות?! היו אנשים שעשו. ואני מכירה מקרים שברחו גם."
נעמה: אולבסקי,פונה גם למראיינת ומי שבמובנים רבים גם מייצגת, נכון, את המקום פה כיד ושם. ואיזשהו מקום גם מופשט כזה של זיכרון והיסטוריה שגם יכול לשנות, נכון, תפיסות... של החברה הישראלית, "מה זה מחנה ריכוז? לא היו גיבורות. היו אנשים שעשו. ואני מכירה מקרוב אנשים שברחו".
ואחרונה, ציטוט אחרון, ויש לנו המון כאלה, כן? ציפורה זילברשטיין שמעידה בשנות ה-90, כשהיא גם ניצולת אושוויץ... . היא כלואה מאוקטובר 1940 עד ראשית מאי 43', היא כלואה בגטו ורשה. ואז היא בראשית מאי מגורשת למאידאנק ואחר כך באוגוסט היא מגורשת, אוגוסט 43', לאושוויץ. ומה היא מספרת על מלה? שוב, בלי ששואלים אותה, כן? היא אומרת ככה:
קריינות: "הסיפור של מלה אמנם זה לא סיפור שלי, אבל זה קשור אתי ועם הרבה אנשים. יש לי גם את התמונה שלה. הייתי רוצה שיידעו על זה. "
נעמה: תעצרי שנייה, תחשבי. זה... זה מדהים. אסירה... מאושוויץ, בואי נקראה לה מהשורה, נכון? אחת מ... מכמה אלפים שנשארו שלא הכירה את מלה אישית, זה לא הסיפור שלה, אבל היא מחזיקה תמונה שלה. חמישים שנה אחרי השחרור.
קריינות: "היא הגיעה מבלגיה. אני חושבת תיכף בהתחלה כשבנו את אושוויץ. [...] דיברה פולנית, יידיש, פלמית, צרפתית וגרמנית. היתה בחורה מקסימה. כשאני ראיתי אותה היתה הרבה שנים באושוויץ. והיא עבדה על יד הגרמנים ממש. היא היתה כביכול הבן אדם שלהם. והבחורה הזאת עשתה מאה אלף דברים טובים לכולנו. היו טרנספורטים מיוון והיא היתה עומדת על יד הגרמנים והיא היתה רושמת. הרבה שמעתי שהיא רשמה באוויר וככה הצילה הרבה אנשים. אחר כך לה היתה זכות להסתובב במחנה בלי הגבלה. בלילה, ביום, היא היתה ממש חופשייה במחנה והיתה מופיעה במחנה... היתה ככה: מביאה תרופות לחולים.
נעמה: אחר כך היא עוברת וזה חשוב לה, שוב, לספר על ההוצאה להורג של מלה ואדק. היא אומרת ככה:
קריינות: יום אחד היה אפל גדול וכולם סיפרו שמצאו את מלה יחד איתו והעמידו עץ תלייה ענק לתלות אותם. מה התברר? שהם היו לא רחוק מאושוויץ, ובאיזה יום הם נכנסו לאיזה בית קפה או משהו ואיזה קצין הכיר אותם. הביא אותה, לה לא גזרו את השיער, היא הלכה עם שער ארוך, העמידו אותם הגרמנים ואמרו, "אונזרע מלה", "מלה שלנו", איך היא היתה יכולה לעשות דבר כזה, אבל לפני שהם הספיקו לתלות אותה, היא הוציאה מפה סכין גילוח ופתחה לה את הורידים. אותו הרגו או שרפו אני לא זוכרת, ועליה אין שום דבר. צריך היה יותר לספר עליה.
עירית: למלה היה תפקיד קל יחסית. פיזית.. אנחנו יודעים שהיו לקבוצת העבודה ורמת הקושי הפיזי בה היתה השפעה מכרעת על סיכוייו של האסיר במחנה לשרוד. מלה אכלה קצת יותר טוב, היתה לבושה קצת יותר טוב, היה לה ערך רב בעבור הגרמנים. אם למישהי היה סיכוי לשרוד את התנאים של אושוויץ זה למלה. היא סיכנה את כל זה, כפי שעשתה במחנה פעם אחר פעם בכל פעם שסייעה לאסירות. לקחה את הסיכון כדי לברוח. השאלה הבאה שלי לנעמה היתה, מלבד כמובן הרצון לצאת מן המחנה ולהיות חופשיה,עד כמה שניתן להשתמש במילה הזו כשאת בבריחה מתמדת מן הגרמנים ומכל מי שמאיים להסגיר אותך סביב, אבל להיות חופשיה ולהיות עם אהוב ליבך, אדק, האם היה למלה מניע נוסף, בגללו היא לקחה את הסיכון האדיר הזה.
נעמה: אני חושבת ש. בהחלט יכול להיות... אפשר להגיד את זה אפילו באחוזים גבוהים, שיש פה גם את ה... הייתי אומרת את המוטיבציה הזאת, או את הרצון הזה, שידעו בעולם שהעולם אולי יעשה משהו לטובת האסירים במחנה...למנוע... גירושם נוספים למחנה... אני חושבת שיכול להיות יש בו בבסיס, כן. אנחנו כן יודעים מאסירה מן השורה. בקרבה שלה ל-SS, שחלק מהקרבה זה גם קרבה לרדיו, זה קרבה לעיתונות. וזה בטח גם קרבה למסמכים שלהם ולשיחות שלהם, ולאמירה. בגין יהודי הונגריה, מתכננים את הרצח של יהודי הונגריה, אנחנו מדברים על 400 אלף איש. אז מדברים על 900, ממה שהם יודעים. כן? בסופו של דבר.
עירית: ליוביץ, אותו איש ס"ס שהשיג לאדק את המדים עבור הבריחה, ערק מאושוויץ זמן קצר לאחר שמלה ואדק נתפסו, אולם הוא לא ויתר על הנסיון להילחם בגרמנים ולחבל במטרותיהם כמה שיותר והוא הצטרף למחתרת הפולנית. הוא נתפס מכיון שהוא לא הצליח לעמוד בפיתוי, וניסה בחשאי לבקר את אישתו ואת בנו, הבית שלו היה נתון למעקב והגרמנים תופסים אותו, הוא נשלח לכלא בברלין ונידון למוות, אבל הוא מנצל שריפה שפרצה בבית הכלא בגלל ההפצצות של בעלות הברית על העיר, הוא מצליח לברוח ובדרכו נתקל בחייל פולני שנהרג בלחימה. הוא לוקח את בגדיו ואת זהותו והופך למעשה להיות ברוניסלב ז'ולנירובסקי זהות שהוא חיי בה במשך 40 שנה מכיון שבפולין הקומוניסטית היה רשום כאיש ס"ס שדינו מוות. ההיסטוריונים היו בטוחים שליוביטש הוצא להורג בכל בברלין ורק לאחר כמה עשרות שנים הגיעה הנכדה שלו, ג'ואנה דולגה-סמצ'וק (Dołęga-Semczuk), למוזיאון אושוויץ וזיהתה את ליוביטש כסבא שלה.
לפני שנסיים ממש את הפרק הזה, על הדמות של מלה ועל הבריחה שלה שלא ממש ידועה בקרב הציבור הכללי, למען האמת היתה בריחה נוספת מאושוויץ של אישה יהודיה, צילה זכרוביץ שהיתה היהודיה השניה שברחה מאושוויץ, גם היא יחד עם אסיר פולני שבו היא התאהבה ייז'י ביילסקי, שהתאהב גם הוא בה, יז'י היה גם הוא מאותו טרנספורט של אדק גלינסקי, גם הוא יצא לבוש במסים של איש ס"ס המלווה אסיר מחוץ למחנה. והבריחה שלהם.. מצליחה.
נעמה: והוא הבריח אותה למשפחה שלו ואחר כך למשפחה פולנית אחרת. ואז הם נפרדו, כי ייז'י שהוא פולני, אסיר פוליטי, החליט שהוא חייב להצטרף לארמיה קראיובה ולהילחם נגד הגרמנים. ואחר כך, נגמרת המלחמה ואז כל אחד מהם משוכנע שהשני מת במלחמה. והיא.. צילה, שכל משפחתה נרצחה, מהגרת לארצות הברית, נישאת ומולידה ילדים... ו-39 שנים אחר כך, היא לא מדברת, היא לא מעידה, אף אחד לא יודע על הסיפור הזה כלום. ו-39 שנה אחר כך יש לה... עוזרת בית ממוצא פולני.
והן מדברות ופתאום מספרת לה את הסיפור שלה ואז העוזרת אומרת לה: אבל רגע... אני בדיוק לפני כמה חודשים שמעתי ב... בטלוויזיה הפולנית: גבר פולני שאומר שהוא היה אסיר באושוויץ ושהוא הציל אישה יהודייה שהוא אוהב אותה עד היום ושהוא מחפש אותה. וזאת היא. ושנתיים אחר כך, ב-1984 היא נוסעת לפולין והיא פוגשת אותו. והוא מחכה לה בשדה תעופה. ומרגש. עם... עם 39 ורדים אדומים. ורד אחד על כל שנה... שהם לא נפגשו.
עירית: כאן אנחנו באמת מסיימים את הפרק הזה אבל לא את הנושא הזה של בריחות מאושוויץ כי בפרק הבא, של הפודקאסט שלנו נדבר על שני יהודים סלובקים אלפרד וצלר ורודולף ורבה שגם להם היתה משימה לברוח מאושויץ וגם להם היתה מטרה מאוד מאוד ברורה- שתי מטרות למען האמת האחת להזהיר את יהודי הונגריה שההשמדה שלהם עומדת לקרות בכל רגע והשניה- לספר לעולם בזמן אמת - מהו אושוויץ.
זהו להיום, לפרק הזה ולפרקים נוספים חפשו את עושים זיכרון בכל אפליקציות הפודקאסטים ואל תשכחו ללחוץ על הירשם!
