הצבא הגרמני והשואה, מה מסתתר מאחורי התדמית ה'מצוחצחת' של הורמאכט?  – מתוך 'עושים זיכרון' : הפודקאסט של יד ושם.

הוורמאכט והשואה- תמלול הפרק:

איתמר: בסיום מלחמת העולם השנייה ובמשך עשרות שנים לאחר מכן, עלו טענות שהוורמאכט הצבא הגרמני, לא לקח חלק ברצח יהודים ולא ביצע פשעי מלחמה. אלה, כך נטען, בוצעו ע"י ארגונים של המפלגה הנאצית כמו האס.אס והאס.דה. לא רק שהטענות האלה איננן נכונות אלא שלוורמאכט תרומה מכרעת ביישום הפתרון הסופי בין אם בניצול עובדי כפייה או ברציחתם במחנות העבודה וההשמדה. הפעם ב"עושים זיכרון", הפודקאסט של יד ושם, איך זה שעד שנות ה90 התפיסה המקובלת ברוב העולם הייתה שלצבא הגרמני לא היה שום קשר לזוועות השואה. אני איתמר סוויסה, "עושים זיכרון"" מתחילים.

אז שלום דר דני עוזיאל, היסטוריון מיד ושם, ומרצה באוניברסיטת בן גוריון, אנחנו מדברים הפעם על הוורמאכט שהוא בעצם הצבא הגרמני, ספר לי איך נראה הצבא שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

דני עוזיאל: מדובר בצבא קטן בהרבה מהצבא הקיסרי שקדם לו והסיבה העיקרית לכך היא כמובן הסכמי ורסאי, הסכמי השלום של ורסאי אשר הטילו מגבלות גדולות על הרכבו וגודלו של הצבא הגרמני. הצבא הגרמני הזה, יחד עם, זאת נותר מעוז של שמרנות בחברה הגרמני. בשעה שרפובליקת וימאר הפכה להיות לדמוקרטיה אחת הדמוקרטיות המתקדמות ביותר בעולם, הצבא הגרמני נותר שמרן ביסודו, ושאף לעתיד לא רק להגדיל את כוחו אלא גם למשטר שהוא סמכותי יותר.

איתמר: ומה היחס שלו ליהודים באותה תקופה?

דני עוזיאל: כבר במהלך מלחמת העולם הראשונה התגלו יסודות אנטישמים חזקים בצבא הגרמני, מה שהוביל בין השאר לספירת היהודים, שמבצע הצבא תוך כדי המלחמה בין השאר על מנת להוכיח שיהודים אכן משרתים בצבא ולא מתחמקים מהשירות הצבאי. האנטישמיות המובנית הזאת, קיימת בתוך הצבא אבל היא קיימת בתוך הצבא כמו שהיא קיימת בתוך כלל החברה הגרמנית.

איתמר: אוקיי אז אנחנו מבינים שהצבא הגרמני כבר מושרשת בו אנטישמיות לקראת מלח"ע השנייה, גרמניה והצבא מסיימים מפורקים לחלוטין כמעט אפשר לומר, בעקבות הסכמי ורסאי, בעלות הברית בעצם מוציאות מהמערכה את גרמניה מובסת, מפורזת, המורל בעורף ניזוק באופן משמעותי ושי בעצם איזשהו צורך בחישוב מסלול מחדש. אז איך באמת הצבא הגרמני מתחדש בעקבות אותן סנקציות שהוטלו עליו?

דני עוזיאל: הצבא הגרמני לא בדיוק מתחדש אבל הוא מנהל שורה של פעולות חשאיות, למשל בתחום פיתוח הכוח האווירי, הסכמי ורסאי אסרו על גרמניה להחזיק חיל אוויר, ולכן, במסגרת מין שיתוף פעולה כזה של המצורעות של הקהילה הבינלאומית באותה תקופה ,יש שיתוף פעולה חשאי בין גרמניה הווימארית ובריה"מ בנושאים כמו פיתוח של כוח אווירי, פיתוח לוחמת שריון, ותחומים אחרים שגרמניה לא יכלה לעשות בגרמניה.

איתמר: וחוץ מהיכולות המבצעיות של הוורמאכט, יש לו גם שאיפות פוליטיות? להפוך להיות גוף משפיע? משמעותי? בפוליטיקה הגרמנית?

דני עוזיאל: כאן המקום להדגיש כבר בשלהי שנות ה-20, הצבא הגרמני הרייכסווהר מזהה את זהות האינטרסים והערכים שיש לו עם המפלגה הנאצית. ושניהם שואפים לחימוש מחדש שניהם שואפים להחזיר לגרמניה את גדולתה הקודמת, שניהם מחזיקים בדעות מאד ברורות לגבי אופיים הנחות לכאורה של הגזעים הסלביים, וזה דבר מאד מעניין, האמונה הזאת קיימת בצבא הגרמני, למרות שיתוף הפעולה הפורה והנרחב שיש להם עם הצבא הסובייטי באותה תקופה.

איתמר: שזו נקודה מפתיעה לא?

דני עוזיאל: זו נקודה מפתיעה, אבל ניתן להבין אותה בהקשר של השמרנות הכללית של הצבא הגרמני, וכמובן שזהות האינטרסים המוקדמת הזאת בין הצבא והמפלגה הנאצית זאת התשתית בהמשך כאשר המפלגה הנאצית עולה לשלטון בגרמניה, ומתבססת בשלטון, ונוצרת הדיקטטורה של היטלר- ניתן לבצע אינדוקטרינציה, או בניה מחדש של הצבא, לא רק במובן הפיזי אלא גם במובן התודעתי. וכאן אנחנו מדברים על תהליך הנאציפיקציה של הוורמאכט בתקופה הנאצית.

איתמר: אז באיזה שלב התחילה ההטמעה של הנאציפיקציה בתוך הצבא?

דני עוזיאל: בעצם ברגע שבו המפלגה הנאצית עולה לשלטון אנחנו רואים איך מתחיל תהליך שנקרא "תהליך ההתאמה" ובמסגרת התהליך הזה המפלגה הנאצית השלטון הנאצי בעצם מארגן מחדש את כלל החיים במדינה החדשה הזאת בעצם, ובין הארגונים שעוברים את התהליך הזה נמצא הצבא. הדבר הזה בא לידי ביטוי למשל בתחום החינוך. בשבועה החדשה, שכל חייל של הוורמאכט נאלץ להישבע להיטלר. הדבר בא לידי ביטוי גם בשיתוף הפעולה בין הצבא וארגונים שונים של המדינה הנאצית. למשל שיתוף הפעולה בין הצבא ובין משרד התעמולה בפיתוח יכולוות וכשרויות ללוחמה פסיכולוגית במקרה של מלחמה גדולה נוספת.

איתמר: אז במסגרת הטמעת הנאציפיקציה אנחנו באמת רואים שימוש בתכנים אנטישמיים בתעמולה שמייצר הוורמאכט ספר לי קצת על העניין הזה.

דני עוזיאל: וכאן שוב פעם הייתה איזשהו זהות, דעות ואינטרסים בין הפלגה הנאצית והצבא, שניהם האמינו באגדה שנוצרה לאחר מלח"ע הראשונה שלפיה הצבא הגרמני לא הובס בשדה הקרב, ומה שגרם לתבוסתה של גרמניה הייתה התמוטטות בחזית הבית, העורף האזרחי. ולכן גם הצבא וגם המפלגה הנאצית היו נחושים למנוע תהליך כזה בסיבוב הבא, במלחמה הגדולה הבאה. כתוצאה מכך אחרי עליית הנאצים לשלטון אנחנו רואים שיתוף פעולה הדוק בין הצבא למשרד התעמולה בגיבוש כלים ושיטות של לוחמה פסיכולוגית. במסגרת הצעדים האלה הקימו בתוך הצבא מערך שלם של תעמולה. מערך שכלל יחידות תעמולה מיוחדות  אשר עסקו בין השאר באיסוף חומרים מאזורי מבצעים של הצבא עבור שימוש בתעמולה בחזית הבית. יחידות אלה עסקו בלוחמה פסיכולוגית נגד צבא האויב, וכלפי אוכלוסיות אזרחיות כבושות. היחידות האלה עסקו בין השאר בעצם בתהליך החינוך מחדש של הוורמאכט באינדוקטרינציה הנאצית הם מארגנים פעולות חינוך, פעילויות בידור ופנאי שבמקרים רבים כוללים גם איזושהי אינדוקטרינציה למשל תוך שימוש בסרטי תעמולה. ובכך בעצם תורמת זרוע התעמולה של הוורמאכט לתהליך הנאציפיקציה שעליו דיברנו. עבודתם של הכתבים הצבאיים של הצבא הגרמני מובילה לכך שחלק גדול מהתיעוד החזותי של השואה שאנחנו רואים כיום, בסרטים, בפרסומים שונים, הוא בעצם תיעוד של השואה מבעד לעדשת המצלמה של הצלמים הגרמנים, צלמים צבאיים גרמנים אשר מתעדים את האירועים האלה, עבור התעמולה הגרמנית.

איתמר: אז אני רוצה להתייחס לפן נוסף באידיאולוגיה הנאצית, אנחנו הרי ידועים שיהודים אולצו לעבוד בעבודות כפייה על יד הוורמאכט בפרט ועל ידי המדינה הנאצית בכלל, איך זה השתלב עם האידיאולוגיה הנאצית?

דני עוזיאל: העסקת עובדי כפייה יהודים והעסקה נרחבת של עובדי כפייה יהודים במסגרות שונות של הצבא, כמובן שמתרחשת בהקשר של מלחמת העולם השנייה. כי בהקשר של המלחמה שמתחילה כמלחמה גדולה ומתרחבת עף יותר לאחר מכן, יש את הצרכים של כלכלת המלחמה , של תעשיית המלחמה, הוורמאכט נאלץ להסתמך במידה רבה על עבודת כפייה על מנת לבצע חלק מהמטלות שמוטלות עליו במהלך המלחמה. בתחום האספקה, בתחום היצור, בתחום ההצטיידות. והצורך הזה הולך וגובר תוך כדי המלחמה בעיקר אחרי הכישלון של הגרמנים בהפלתה של בריה"מ בסוף 1941, אז הם מבינים שזו הולכת להיות מלחמה ארוכה וקשה מאד, ולכן בתקופה הזאת אנחנו רואים מעבר של משק המלחמה הגרמני למשק של מלחמה טוטאלית. מה שאומר גיוס של כלל המשאבים שעומדים לרשות גרמניה כולל יהודים רבים בתור עובדי כפייה.

איתמר: המטרה מקדשת את כל האמצעים.

דני עוזיאל: מטרה מקדשת לגמרי את האמצעים בהקשר הזה והצורך הוא אמיתי.

איתמר: אז בוא נשמע קטע קטן מתוך העדות של ניצולת השואה ולריה יוהאס, ילידת 1920 מהונגריה, שמספרת על עבודת הכפייה במחנה שלזירזה.

עדות מוקלטת של ולריה יוהאס: "...ולקחו אותנו למקום לאיזה אורווה, איפה שהיו סוסים או לא יודעת איזה חיות, בכל אופן הזבל עוד נשאר על הרצפה, ועל זה, שכבה דקה של קש ושם היינו צריכים לישון, ומשם אנחנו יצאנו לחפור תעלה 4 מטר עומק 5 מטר רוחב, נגד טנקים. נשים בחורף, שדה פתוח, רוח חזקה, שלג, קור תחת אפס, עבדנו ועבדנו וכדי להגיע לשם היינו צריכים לא יודעת אחד או שני קילומטר ללכת, איך שהם רצו לעשות מאיתנו... וזה הייתה עבודה מאד קשה. אז אני ראיתי שאנשים איך איבדו את הרצון חיים. בערב שחזרנו אז קיבלנו חתיכת לחם".

איתמר: זו התנסות קשה וכואבת. ומאות אלפי יהודים אחרים חוו התנסויות דומות. מה לגבי עובדי כפיה לא יהודים? היו כאלה? הוורמאכט משתמש גם בעובדי כפייה לא יהודים?

דני עוזיאל: בוודאי. חלק גדול מעובדי הכפייה האחרים באו ממה שהגרמנים הגדירו על-פי תורת הגזע "גזעים נחותים אחרים" למשל הסלבים. יש גיוס מאסיבי ונרחב מאד של עובדי כפייה מהאזורים הכבושים של ברית המועצות. יש שימוש מאסיבי בשבויי מלחמה סובייטים, אבל לצד השימוש הגדול בגזעים נחותים לכאורה, יש גם גיוס מאסיבי של עובדי כפייה ממקומות אחרים למשל מצרפת. למשל מבלגיה. למשל מאיטליה אחרי שאיטליה עוברת צד בספטמבר 1943 והופכת להיות בעצם מדינת אויב. אבל מספטמבר אנחנו רואים גיוס מאסיבי של אזרחים איטלקים ושבויי מלחמה איטלקים. שבויים שנמצאים בידי הגרמנים, בשלב הזה, לעבודות כפייה בתעשייה המלחמתית הגרמנית.

איתמר: אנחנו מתקדמים משלב ההטמעה של האידיאולוגיה ועוברים לשלב הביצוע. מתי הייתה הפעם הראשונה בה עיצב הוורמאכט מדיניות רדיפה כלפי יהודים?

דני עוזיאל: הוורמאכט במהלך המלחמה עובר תהליך מאד מעניין. בפלישה לפולין יש מקרים שבהם מפקדים בכירים בוורמאכט מוחים בחוזקה על זוועות שונות שמבצע האס.אס יחידות האס.אס והמשטרה. אבל החל מ-1941 אנחנו רואים איך הוורמאכט עצמו מתחיל לאמץ צעדים ומדיניות של בדיוק אותם ארגונים. הדבר בולט בעיקר בהקשר של יוגוסלביה אליה הצבא הגרמני פולש באפריל 1941 ומפיל אותה מביס אותה במהירות רבה. ושם ביוזמה של הוורמאכט של מפקדים בכירים בוורמאכט כבר באפריל מבצעים רישום של היהודים, מבצעים צעדים שונים, שמגבילים את חופש התנועה של היהודים ומגייסים יהודים לעבודות כפייה. ביוגוסלביה שפורקה הוורמאכט בעצם נשאר בשליטה ישירה על סרביה, על שטחה של סרביה, וכאשר בקיץ 1941 פורץ שם מרד גדול של תנועת ההתנגדות הקומוניסטית, הוורמאכט מייצר מדיניות תגמול שכוללת רצח שיטתי של יהודים. וחשוב להדגיש שוב, הדבר הזה מתבצע ביוזמה מקומית שמוביל הוורמאכט, בשיתוף פעולה של האס.אס, בשיתוף פעולה של יחידות משטרת ביטחון אבל מי שמוביל את זה -זה הוורמאכט. וכמובן שההתפתחות הדרמטית ביותר והמוכרת ביותר זה שיתוף הפעולה ההדוק שנוצר  עוד במהלך התכנון, לפלישה לבריה"מ בין הוורמאכט ויחידות האס.אס השונות, יחידות שהופקדו מראש על רצח יהודים. כאשר הפלישה מתחילה אנחנו רואים איך שיתוף הפעולה והקישור הזה בין הוורמאכט ויחידות הרצח, לא רק שעובד היטב, אלא גם הולך ומתהדק. בשלבים מסוימים יחידות של הוורמאכט מתחילות לסייע בצורה פעילה לפעילות ההשמדה שמוביל האס.אס וכך הוורמאכט, בסופו של דבר, נוטל חלק פעיל ברצח השיטתי של יהודי בריה"מ. חשוב להדגיש באמת את תפקידה המכריע של המלחמה בחזית המזרחית, החל מיוני 1941 בברוטליזציה של הוורמאכט. וורמאכט הופך להיות צבא הרבה יותר ברוטאלי ממה שהוא היה ב-1939. הוורמאכט מעורב עמוקות, לא רק ברדיפת היהודים, אלא גם ברצח השיטתי של שבויי מלחמה סובייטים. הוורמאכט מעורב בניהול מדיניות הכיבוש הגרמנית באזורי כיבוש שונים. הוורמאכט מעורב עמוקות בגיוסם המאסיבי של עובדי כפייה. ולכן השנה הזאת 1941 היא כל-כך קריטית להבנת אופיו של הוורמאכט ב 1944. כאשר בשלב הזה, הוורמאכט הופך להיות כלי שרת מובהק של המדינה הנאצית, של המשטר הנאצי, ובדיוק בשלבים האלה כשמלחמת העולם ה-2 קרובה להכרעה התבוסה כבר נראית באופק, דווקא שבשלבים האלה אנחנו רואים הקצנה בברוטליות של הוורמאכט והסממן הבולט ביותר של ההקצנה הזאת – זאת האלימות שהוורמאכט מפנה כלפי אנשיו הוא. הדבר בא לידי ביטוי למשל בהרחבת סמכויות השיפוט הצבאי, הרחבת סמכויות הענישה של מערכת השיפוט הצבאית, והפרשנות הרחבה יותר שניתנת לעבירות צבאיות מסוגים שונים. אם בעבר עבירות נפוצות מאד בכל צבא כמו נפקדות ועריקות נחשבו לעריקות ונפקדות, הרי משהשלב הזה הן נחשבות לבגידה, לבגידה במולדת. והעונש על כך הוא מוות.

איתמר: אז הצבא הגרמני פועל במספר חזיתות דיברנו על זה שזו המזרחית היא באמת הקשה מכולן, הוורמאכט סופג אבדות קשות ובמקביל מתמודד עם איומים פנימיים. בשלב הזה כיצד מושפע היחס וורמאכט אל היהודים?

דני עוזיאל: בשלב הזה הוורמאכט כארגון כבר עוסק מעט מאד בנושא היהודי- כי מה לעשות הצרכים הצבאיים בשלב הזה הם באמת החשובים ביותר. אבל, יחד עם זאת, בשלב הזה אנחנו רואים את שיאה של מדיניות ניצול עובדי הכפייה בגרמניה הנאצית. ב-1944 יש את הגיוס הגדול ביותר והמאסיבי ביותר של עובדי כפיה יהודים, בעיקר לתעשיית התעופה הגרמנית, שנמצאת תחת לחץ גדול מאד של הפצצות. מעבירים חלק גדול ממנה למתקנים תת קרקעיים חסינים בפני הפצצות ובמסגרת הזאת יש גיוס מאסיבי של עובדי כפיה יהודים. בגלל הגידול המאסיבי במערכת המחנות שנמצאת בניהול האס.אס במשך כל המלחמה – אין מספיק שומרים, במחנות האלה במסגרת האס.אס, ולכן אנחנו רואים העברה של מספר גדול של חיילים מהוורמאכט אל מערך המחנות של האס.אס. כך שלקראת סוף המלחמה בחלק גדול מהמחנות האלה, מי ששומר על עובדי הכפייה היהודים אלה חיילים של הוורמאכט.  כלומר, הניצול של עובדי כפייה מוביל למעורבות אולי הגדולה ביותר במלחמת העולם ה- 2 של הוורמאכט ברדיפת היהודים.

איתמר: אז עם סיומה של מלח"ע ה2 החלו בתהליכי העמדה לדין של פושעי המלחמה הגרמנים. למרות העובדה שרובם לא נתנו מעולם את הדין בגין הפשעים שלהם, אז מה היה היחס דני, לפושעי הוורמאכט לאחר המלחמה?

דני עוזיאל: קודם כל יש שורה של משפטים של פושעי מלחמה שנערכים לאחר המלחמה, המפורסמים ביותר הם משפטי נירנברג המשפט הראשי, שבו יושבים חמישה קצינים בכירים בוורמאכט. היו עוד אחד עשר משפטי המשך שבשלושה מהם יושבים על דוכן הנאשמים קצינים בכירים בוורמאכט. היו משפטים נוספים, אבל הוורמאכט בסופו של דבר יוצא כארגון נקי מהמשפטים האלה, ומסיבה מאד פשוטה- המלחמה הקרה. ההקשר של המלחמה הקרה הפער, הקרע הזה, שנוצר בברית שנלחמה נגד גרמניה הנאצית. הקרע הזה בין מזרח למערב, האיום של מלחמת עולם שלישית והמתח הבין-מעצמתי – כל זה מוביל למאמץ של המעצמות המנצחות במערב לצרף את מערב גרמניה אל ברית ההגנה שהן יוצרות, וכדי לעשות את זה, אין ברירה אלא להשתמש בוותיקי הוורמאכט. מכירים את הבעייתיות של הוורמאכט, מכירים את המעורבות שלו בפשעים שונים של המשטר הנאצי, אבל יש את הוצרך האמיתי הצורך הריאל-פוליטי לגייס את גרמניה מחדש לחמש את גרמניה מחדש, כדי להתגונן מפני מה שנתפס כאיום האדום ממזרח. ובהקשר הזה, פשעי הוורמאכט נדחקים הצידה למרות שבאקדמיה חוקרים, היסטוריונים, ממשיכים לחקור את הוורמאכט בעיקר החל משנות ה-60 כאשר הארכיונים הנאצים שנלכדו כולל הארכיונים של הצבא הגרמני הופכים להיות יותר ויותר זמינים- יש מחקרים שעוסקים בשיתוף הפעולה של הוורמאכט עם המשטר הנאצי, ופשעי המלחמה של הוורמאכט, אבל בסופו של דבר הנושא הזה גולש אל מעבר לאקדמיה ומגיע למרחב הציבורי אך ורק אחרי סיום המלחמה הקרה, ואחרי איחודה של גרמניה.

איתמר: ד"ר דני עוזיאל, היסטוריון מיד ושם ומרצה באוניברסיטת בן גוריון תודה רבה לך.

דני עוזיאל: בבקשה.