לרוב כשמדובר על מרד והתקוממות בתקופת השואה אנו חושבים באופן כמעט אינסטינקטיבי על מרד גטו ורשה. אלא שלצד אותו אירוע היסטורי ישנם שורה של מקרי מרד רבים, ומוכרים פחות. הפעם בעושים זיכרון, הפודקאסט של יד ושם, נשמע מ ד"ר נעמה שי"ק על סיפור גבורה נשי ומרתק שבמרכזו רוז'ה רובוטה, צעירה יהודייה שבעזרת חברותיה למחתרת הצליחו להבריח אבקת שריפה וחומר נפץ אל תוך אושוויץ-בירקנאו, ובכך לאפשר ולסייע באופן משמעותי במרד הזונדרקומנדו, המרד היחיד שידע המחנה.
מרד הזונדרקומנדו באושוויץ - תמלול הפרק:
ד"ר נעמה שיק: גוטה בלאו, שהייתה אחת הנשים שהבריחו את אבק השריפה לתוך המחנה ושרדה, מתארת בעדות שלה היא אומרת מתארת בעצם את ההחלטה לעשות את זה היא אומרת "חסרי ישע ללא כל תקווה, החלטנו לעצור ולו אך במקצת את מכונת ההרס" , אז התארגנה קבוצת נערות שהיו מוכנות להקריב את חייהן למטרה נעלה זו- לעצור ולהאט בכמה שאפשר את מכונת המוות".
איתמר: לרוב כשמדובר על מרד והתקוממות בזמן מלחמת העולם ה-2 באופן כמעט אינסטינקטיבי אנחנו חשובים על אחד מסמלי הגבורה של התקופה- מרדכי אנילביץ' ומרד גטו וורשה. אלא שלצד אותו אירוע היסטורי, ישנם שורה של מקרי מרד רבים בתקופה השואה, שזוכים לעיסוק תקשורתי ומחקרי מועט יחסית. הועבדה הזו מפתיעה כי דווקא בליבה של מכונת ההרג הגרמנית- מחנות ההשמדה ותחת סיכום חיים ממשי ומידי התרחשו אירועי מרידה יוצאי דופן. הפעם ב"עושים זיכרון" : הפודקאסט של יד ושם, אנחנו מביאים סיפור גבורה נשי ומרתק שבמרכזו צעירה יהודייה, שבעזרת חברותיה למחתרת הצליחה להבריח חומר נפץ לתוך אושוויץ בירקנאו ובכך לסייע בפיצוץ של אחד הקרמטוריום של המחנה מתחת לאפם שך הגרמנים. ככה הובילה רוז'ה רובוטה את מעשה ההתקוממות הגדול ביותר שידע המחנה כנגד מכונת ההשמדה הנאצית. אני איתמר סוויסה מתחילים.
שלום דוקטור נעמה שיק מיד ושם, מתמחה בחקר נשים בשואה
נעמה: שלום איתמר.
איתמר: אז נעמה, בפעם הקודמת שנפגשנו דיברנו על התנסות של נשים במחנה השמדה אושוויץ, הבנו כמה מורכבת וכמה טרגית באמת הייתה ההתמודדות של נשים עם החיים במחנה, החל מהסלקציה פרידה מבני משפחה, חיים בתנאי היגיינה ירודים עד אפילו לא קיימים, הריונות הפלות והרשימה עוד ארוכה. בין היתר שמענו את עדותה של אסתר גולדשטיין במשפט אייכמן וגם שיתפת אותנו בסיפורה הקשה והבאמת כואב של רות אליעז. סיפור שטומן בחובו אלמנט של גבורה. וגם הפעם בפרק הזה אנחנו נשארים עדיין באושוויץ וממשיכים בשיחה שלנו על גבורה נשית כתמה ראשית, אבל הפעם עם סיפור מזווית קצת אחרת- מרד.
נעמה: נכון, הגיבורה שלנו היום היא רוז'ה רובוטה ונשים יהודיות נוספות, שהן בעצם אלה שמניעות ומאפשרות את מרד הזונדרקומנדו, שמתבצע באושוויץ בירקנאו שנדבר עליו בהמשך. רוז'ה היא ילידת 1921 או 1923 זה לא ברור עד הסוף, מצ'כנוב בפולין, השם של ההורים שלה אח שלה ואחותה –אינו ידוע. היא בגיל 16 מצטרפת לתנועת השומר הצעיר בעיר שלה, ולאחר פרוץ מלחמת העולם ה-2 היא מצטרפת גם למחתרת התנועה. בנובמבר 1942 כשהיא בת 21 או 22 היא גורשה יחד עם בני משפחתה ובני עירה לאושוויץ. עם ההגעה למחנה נשלחים כל בני עירה וכל בני משפחתה לתאי הגזים וכולם נרצחים. רוז'ה, נכלאה בהתחלה באושוויץ 1 כשמוקם מחנה הנשים עוברת למחנה הנשים בבירקנאו.
איתמר: אז באמת היא מתמודדת עם מוות בגיל מאד צעיר של כל בני משפחתה, איך היא ממשיכה את יודעת אחרי שהיא נשארת השריד האחרון מה מניע אותה?
נעמה: רוז'ה נשארת לבד בעצם כמו רבים, רוב הייתי אומרת חלק גדול מהאסירים שעוברים את הסלקציה ונכנסים למחנה כאסירים. זה אבדן שאנחנו באמת לא יכולים לתפוס אותו, ושהוא קורה באבחה אחת בסלקציה והיא נשארת לבד. עכשיו אנחנו שואלים באמת איך היא ממשיכה שזו שאלה שהיא רלוונטית בעצם לכל רוב האסירים במחנה השאלה "איך אתה ממשיך אחרי האבדן הזה?" אבל רוז'ה מה שאנחנו רואים אצלה- היא ממשיכה במובן מסוים, גם את מה שהיא עשתה קודם. זאת אומרת החברות שלה בתנועת נוער של השומר הצעיר, האידיאלים , ההחלטות אני חושבת אצלה- לא לעמוד מנגד וכן לנסות ולעשות משהו- ייתכן שבמובנים מסוימים זה גם מה שנותן לה כוח להמשיך. רובוטה עבדה במחסן הבגדים חלק בעצם מקומנדו קנדה שלשם מגיע כל הרכוש היהודי השדוד. עכשיו רובוטה, חשוב לציין, היא מתחילה בעצם לארגן סוג של מערך התנגדות עוד בטרם פונים אליה מהמחתרת היהודית על מנת לסייע במרד. היא מארגנת קבוצה של נשים שעובדות בבית חרשות אוניון- "אוניון וורקה" הוא תת מחנה של אושוויץ בירקנאו שם מייצרים פגזים לצורכי המלחמה הגרמנית, זה בעצם מחנה לעבודות כפייה ויש שם נשים יהודיות שעובדות שם בעבדות כפייה, חלקן מצ'כנוב ממנה היא הגיעה, והיא מארגנת כבר דרכן פעולות של עזרה והתנגדות וגם יוצרת קשרים ישירים עם אנשי הזונדרקומנדו. היא בעצם גם יוצרת פה קבוצת מחתרת נשית.
איתמר: הזונדרקומנדו למי שלא מכיר מהמאזינים בקצרה?
נעמה: הזונדרקומנדו זה חלק מהיופמיזם- מהלשון הנקייה בגרמנית "זונדר" זה מיווחד "קומנדו" פלוגת עבודה- "פלוגת עבודה מיוחדת". אנחנו מדברים על קבוצות הזונדרקומנדו שהאס.אס, הגרמנים, ממנים בכפייה קבוצות של יהודים שיעבדו, אם ניתן לכנות את זה ככה במחנות השמדה, הם עובדים בתאי הגזים ובמשרפות, הם אלה שמוכרחים אחרי הרצח (הגרמנים הם אלה שמכניסים את הגז, זה חשוב לזכור), הם אלה שמוכרחים אחרי הרצח להוציא את הגופות ולשרוף את הגופות. מאחר שהם ידועים יותר מדי – מה שנקרא אצל "גהיימניסטרגר" –"נושאי סוד", הם יודעים יותר מדי על תהליך ההשמדה- הגרמנים רוצחים אותם באמתלות שונות כל שלושה או ארבעה חודשים. פרימו לוי מכנה אותם ובצדק אני חושבת, האומללים שבין האסירים.
איתמר: אני חוזר לרוז'ה מה היה התפקיד שלה במחתרת?
נעמה: מה שקורה בהמשך מגייסים אותה בעצם למחתרת היהודית שפועלת במחנה. באוושויץ יש מחתרת בינלאומית שמורכבת שם, המפקדים שמה הם בעיקר פולנים- אסירים פוליטיים שהגיעו מוקדם למחנה ויש את המחתרת היהודית. המחתרות פועלת ביחד אבל לא תמיד יש סינרגיה, ואנחנו נראה את זה בהמשך במרד הזונדרקומנדו. לפעמים יש אינטרסים שונים. אנשי הזונדר קומנדו פונים למחתרת היהודית ומבקשים מהם שינסו להבריח לאבק שריפה לתוך המחנה לצורך קיום מרד של הזונדרקומנדו. אנשי המחתרת היהודית לא כ"כ מצליחים לעשות את זה ואז הם מחליטים לפנות לרוז'ה, נוח זבלדוביץ' שהוא גם בן צ'כנובר, אתה יודע, אנחנו מדברים רגע מילה משהו על צ'כנוב בפולין זה מדהים, מתוך קהילה שהיו בה 4500 בני אדם, רובם ככולם נרצחים באושוויץ מתוכם אבל מתוך אלה אנחנו רואים שעברו את הסלקציה באושוויץ ונכנסו למחנה כאסירים אנחנו רואים שממש רבים מהם פועלים בתנועת המחתרת. נוח זבדלוביץ' שמכיר אות עוד מצ'כנוב עוד מתנועת השומר הצעיר, פונה אליה ושואלה אותה האם היא תהיה מוכנה בעצם, לארגן את אותה רשת הברחה מתוך בית חרושת אוניון להבריח חומרי נפץ לתוך המחנה.
איתמר: אז הנה קטע מתוך עדותו של ישראל גוטמן, חבר המחתרת היהודית באושוויץ שמספר נעמה, במשפט אייכמן על שילובה של רובוטה במערך הארגון של המרד.
הקלטה של עדותו של ישראל גוטמן: "...ביום מן הימים קיבלתי אני, וחברי יהודה לאופר קיבלנו הוראה, לדאוג לכך שנביא מהמקום איפה שעבדנו, וזה היה בית חרושת ענקי גדול מאד, לנפצים. להביא משם חומר נפץ. הדבר היה קשה מאד מכיוון שאסור הייתה תנועה בתוך בית החרושת הזה. ובאותו מקום איפה שעסקו בענייני חומר נפץ, עבדו רק בחורות יהודיות ואלה היו תחת שמירה קפדנית מאד. ניסינו דרך אחת החברות שלנו, שכן יכולנו לדבר איתה. הדסה זלוטניצקה. נסינו דרכה, להשפיע על הבנות האלה שימסרו לידינו חומר נפץ, ולא הצלחנו. ואז נשלח חבר שלנו לבירקנאו, והוא קיבל את המשימה לשכנע חברה שלנו אחראית לתא שלנו בבירקנאו, את רוז'ה רובוטה, שהיא תוכל לגרום לכך שהבנות יתנו את ההסכמה להוציא חומר נפץ ולמסור לידינו.
נעמה: רוז'ה מסכימה, והיא מתחילה להפעיל את זה בעצם מה שהיא עושה, היא מפעילה קבוצה של נשים, חלקן מצ'כנוב וחלקן לא בתוך בית חרושת אוניון, שיבריחו חומרי נפץ לתוך המחנה.
איתמר: להוביל משימה כמו הברחת חומרי נפץ למחתרת מחוץ למחנה אל תוך המחנה כשאת מוקפת סביבך חיילים גרמנים שרק מחפשים אחרי כל תזוזה חשודה נשמעת לי משימה לא פשוטה בלשון המעטה. מי מסיע לרוז'ה בהעברות?
נעמה: כמובן שמדברים על כל האנשים שלוקחים חלק בפעילויות האלה שמסכנים את חייהם, כל שנייה וכל דקה במה שהם עושים. כמובן שאם היו נתפסים העונש היה מוות ובד"כ העונש היה מוות אחרי עינויים מאד מאד קשים. מה שרוז'ה עושה היא ממש יוצרת רשת של נשים היא יוצרת קשר עם נשים יהודיות שעובדות, בחלק של בית חרושת אוניון, שאחראי על ייצור אבק השריפה. ככל הנראה העובדות שהיא פונה אליהן רוצות גם הן וזה חשוב, לקיים התנגדות אקטיבית, אנחנו מדברים על ככל הנראה על מעל 20 נשים, 3 מהן: אלה גרטנר, רגינה ספירשטיין ואסתר וייסבלום יוצרות את רשת ההברחה. אבק השריפה נלקח מחדר האבקה, שם עובדות כ-9 נשים שגם הן לוקחות חלק בהברחה אחת מהן למשל היא חנהל'ה וייסבלום שהיא רק בת 16 והיא אחות של אסתר וייסבלום ואחרות. עכשיו הנשים בעצם מבריחות את חומר הנפץ במגוון של דרכים או באמרה של השמלה שהם תופרות בפנים או בכלי אוכל שבעצם עושים להם סוג של דפנות כפולות ואחרות שכמובן עוברות, כל פעם כשהם עוזבות את בית החרושת בחזרה למחנה בדיקות מאד מאד מדוקדקות, כשהחומר מגיע לבירקנאו אחרי שהן עוברות את כל הבדיקות הוא נמסר לספירשטיין, גרטנר ווייסבלום, גם להדסה זלוטניקה וחיה קרוהן ששרדו, הן מעבירות אותו בתוך בירקנאו לרוז'ה רובוטה והיא מעבירה אותו למחתרת היהודית ולאנשי ה הזונדרקומנדו.
איתמר: אז חומר הנפץ מגיע ליעדו אם ככה?
נעמה: חומר הנפץ מגיע ליעדו זאת אומרת יש כאן שילוב של אותן קבוצה של נשים שאח"כ מעבירה את חומר הנפץ לאנשים שאנחנו מכירים ליהודה לאופר ולישראל גוטמן ולנוח זבלדוביץ שגם הם חברים במחתרת, אנחנו יודעים שמעל לעשרים נשים יהודיות לוקחות חלק בזה, ההברחה נמשכת שים לב ממרץ 44' ועד ספטמבר 44' לעיתים יש מחשבה שעד אוקטובר 44', חומר הנפץ מגיע לאנשי הזונדרקומנדו שמטמינים אותו בכל מיני מחבואים מסביב למשרפות.
איתמר: חשוב להדגיש שההכנות למרד נמשכות כשנה וחצי והמשתתפים הצליחו להסתיר את זה בלי לעורר אף חשד ותוך סיכון חיים, נעמה דבר שהוא בעיני מעורר השראה, עכשיו אנחנו מגיעים ל"מאני טיים"- יום המרד. מאיפה זה מתחיל?
נעמה: המרד בעצם פורץ מוקדם מהמתוכנן עכשיו למה הוא פורץ מוקדם מהמתוכנן? אנשי הזונדרקומנדו והמחתרת היהודית רוצים להקדים את המרד כל הזמן לאורך השנה וחצי הזאת הם כבר אומרים "אנחנו רוצים למרוד" למחתרת הבינלאומית, המחתרת הבינלאומית יש לה בחלק מהמקרים אינטרסים אחרים, הם באיזושהי תקופה מסוימת מקווים שהצבא האדום יתקדם ויצליח לשחרר, הם חושבים שאולי המרד של הזונדרקומנדו שנראה להם חסר תקווה יכול לפגוע במחנה עצמו, הם רוצים להמתין עד שהגרמנים יחלו בחיסול המחנה וכו וכו'. מה שבעצם קורה באוגוסט 44' ישנה הלשנה על הכוונה של אנשי הזונדרקומנדו למרוד. עוד דבר שקורה לקראת אוגוסט 44' בעצם, לאט לאט המשלוחים מאירופה לתוך אושוויץ מסתיימים, באוגוסט 44' מגיעים אחרוני יהודי גטו לודז' למחנה, אנשי הזונדרקומנדו מבינים שהרצח שלהם קרוב. ב24 בספטמבר 44' יש סלקציה, של שלוש מאות אסירים מהזונדרקומנדו אסירים הונגרים במקרה הזה, נאמר להם שהם יועברו למחנה אחר, למעשה מה שעושים רוצחים אותם בדיוק באותה שיטה של תאי הגזים בציקלון B, אבל באחד המחסנים באושוויץ 1.
איתמר: חשוב להגיד שכל זה קורה לפני שהמרד מתרחש. מי מלשין עליהם?
נעמה: בתחילת אוקטובר למחתרת הבינלאומי נודע, שהגרמנים עתידים לחסל את כל הזונדרקומנדו. יש לנו פה בעצם שילוב של העובדה שהגירושים והרצח מפסיקים, שאנשי הזונדרקומנדו מתחילים להירצח, ע"י הגרמנים באופן הרבה יותר שיטתי והידיעה הזאת שהם ככל הנראה הגרמנים עתידים לרצוח את כל אנשי הזונדרקומנדו. אנשי הזונדרקומנדו עושים מעיין ישיבת חירום בחצר של קרמטוריום מס' 4, ב-7 באוקטובר 1944, ומה שקורה מגיע לשם אסיר פוליטי, שבעצם חושד שהולך להתארגן פה מרד, הוא אומר שהוא הולך להלשין עליהם והם רוצחים אותו בו במקום. זורקים אותו למשרפות ובעצם מתחילים את המרד. הם גם מחליטים בהתייעצות לפני שהוא בכלל מגיע שהם לא יכולים כבר לחלוק בעצם למחתרת הבינלאומית שכל הזמן מנסה לעכב את המרד. מה שקורה בשלב הזה, מתחיל המרד, יעקב פריימרק שהיה אסיר במחנה, בן העיר סובלק, וסיפור מרתק, הוא בן העיר של זלמן גרדובסקי, זלמן גרדובסקי הוא אחד ממנהיגי המרד, הוא אחד מאנשי הזונדרקומנדו שכתבו יומנים, הטמינו אותם ליד המשרפות ושלושה מהם נמצאו אחרי השואה, והוא מגיע לאושוויץ והוא קושר קשר חברי כמעט הייתי אומרת עם גרדובסקי, שממש עוזר לו, והוא בקשר מאד קרוב עם גרדובסקי, הוא גם עובד יעקב פריימרק במה מה שנקרא " קומנדו עגלות" שבמסגרתו הוא גם מגיע לאזור המשרפות הוא ממש מתאר לנו בעדות שלו את היום של המרד עצמו, הוא אומר ככה :
קריינות: "בחצר של הקרמטוריום עדיין הכל היה רגוע, ראינו קבוצה של כ-20 אנשי אס.אס אשר צעדו לכיוון הקרמטוריום להחלפת משמרות, כשאר הם התקרבו לחורשה של קרמטוריום 3 החלו יריות. אנשי האס.אס החלו לרוץ, הם רצו להיכנס לבלוק החולים אבל בסופו של דבר הם טיפסו לגג של בלוק 14 שעמד בין הקרמטוריום והמחנה. ראינו איש אס.אס אחד נפל מת מהגג, אנשי האס.אס התרוצצו כמו משוגעים, היריות התגברו ונזרקו בקבוקים אשר התפוצצו. החולים מבלוק 14 רצו החוצה, הכל נראה כמו שדה קרב, אנשי אס.אס רצו מפוחדים. אייזיק ואני שמחנו, דם גרמני נשפך. כעבור כמה דקות שמענו פיצוץ קרמטוריום התפוצץ הלבנים שלך הארובה עפו מעלינו. תגבורות של אנשי אס.אס רצו לכיוון הקרמטוריום הם היו בכובעי פלדה מצוידים במכונות ירייה ורימוני יד. הם כיתרו את המקום אבל פחדו להיכנס לקרמטוריום. רק ירו מבחוץ במכונות הירייה וזרקו רימונים".
נעמה: המרד הזה הוא דבר מדהים שקורה באושוויץ, כמו שפריימרק מתאר אנשי הזונדרקומנדו מצליחים להוציא מכלל שימוש משרפה אחת ולפגוע אנושות במשרפה אחרת, הם מצליחים לפגוע במעל עשרים אנשים אס.אס, שלושה מתוכם הם מצליחים להרוג, והם מבצעים גם בריחה של כמה מאות מהם שמצליחים לברוח מהמחנה. כל זה קורה במשך 12 שעות וגם בתיאור, של יעקב פריימרק זה מדהים, אנחנו מדברים על מחנה ריכוז והשמדה, שמוקף בגדרות חשמליות, מוקף באס.אס הוא גם כותב אל מה הם באים אנשי הזונדרקומנדו? עם רובים מכונות ירייה? ורימוני יד? הזונדרקומנדו משתמש באבקת השריפה שמבריחות רוז'ה רובוטה והנשים האחרות לתוך המחנה. מצליחים לפוצץ את הקרמטוריומים, זה דבר שרק איך שהניצולים מתארים אותו משהו שכמעט לא יעלה על הדעת. במובנים רבים, עצם המעשה עצמו- נותן כל כך הרבה כוחות וכמעט תקווה הייתי אומרת, לאנשים אחרים שבמחנה. הגרמנים יוצאים בעצם אין כל-כך מילה אחרת להגיד את זה –במצוד, אחרי אותן נמלטים, שאנחנו מדברים בעיקר על יהודים יוונים ויהודים פולנים, וגם יהודים הונגרים, הם תופסים כמעט את כולם ומוציאים להורג את כולם.
איתמר: איפה נמצאת רוז'ה בכל הסיפור הזה בזמן הזה שקורה המרד?
נעמה: רוז'ה נמצאת בקומנדו העבודה הרגיל שלה, בבלוק בו בעצם ממיינים את הבגדים הנשים האחרות נמצאות בבית חרושת אוניון בעבודה שלהם. בעקבות המרד הגרמנים מתחילים כמובן בחקירה מאד מאד אינטנסיבית של איך זה יכול היה לקרות?
איתמר: מתחת לאף שלהם במשך שנה וחצי
נעמה: לגמרי
איתמר: בלי שהם ראו את זה בא
נעמה: איך הגיע אבק השריפה לאנשי הזונדרקומנדו? הם די מהר מזהים שאבק השריפה מגיע מבית חרושת אוניון. ואז הם מתחילים בחקירה מאד אינטנסיבית בבית חרושת אוניון במסגרת החקירה הם תופסים את אסתר וייסבלום ואת רגינה ספירשטיין ואת אלה גרטנר
איתמר: אותן נשים שהזכרנו קודם שניהלו בעצם את ההברחה, והעבירו את החומרים לרובוטה בתוך אושוויץ
נעמה: נכון מאד, הן מעונות, קשות, אבל לא מדברות. הגרמנים ממשיכים לחקור ומכניסים ככל הנראה לתוך בית חרושת אוניון גרמני שמתחזה כאסיר ומפעיל המון המון לחצים ובסופו של דבר הם מצליחים להגיע לשם של רוז'ה רובוטה. הם תופסים את רוז'ה רובוטה ומכניסים אותה לבלוק 11. בלוק 11 הוא בלוק העינויים הוא הבלוק של הגסטאפו הוא נמצא באושוויץ 1, זה בלוק מחריד. אפשר כמעט לקרוא לזה עולם של מוות בתוך עולם של מוות של המחנה, רוז'ה רובוטה עוברת עינויים מחרידים. הלחצים שמופעלים עליה, אני חשובת שבמובנים רבים הייתי קוראת להם בלתי אנושיים כי לרוז'ה יש ידע מאד מאד גדול על המחתרת על אנשי המחתרת היא מכירה רבים מאנשי המחתרת היהודית, היא מכירה את התהליכים, היא חלק מאלה שמפעילים אותם, ז"א אם רוז'ה רובוטה הייתה מדברת- רבים רבים עשרות אנשים בעצם שהם חברי המחתרת היו כתוצאה מכך מוצאים להורג. הלחץ עליה ככל הנראה עצום נוראי והיא עוברת עינויי תופת. והיא לא מדברת. רוז'ה רובוטה לא מדברת. ככל הנראה אנחנו גם יודעים במחתרת עצמה, המחתרת היהודית אנחנו יודעים את זה מעדויות של יהודה לאופר ונח זבלדוביץ' וישראל גוטמן, יש פחד נורא גדול בכל המחנה כן? ברגע שהן נתפסות האחרות והרגע שרוז'ה נתפסת- פחד מאד גדול תמיד אומרים שהיא תישבר בעינויים. אני לא חושבת שה קשור ללהישבר- העינויים הם דבר מחריד. לעמוד בעינויים זה כנראה דבר על אנושי. הפחד שלהם שרוז'ה לא תעמוד בעינויים ותדבר- והיא לא מדברת! ככל הנראה בעקבות בקשה שלה לקאפו בלוק 11, קאפו במקור הוא מושג מאיטלקית פירושו ראשון פירוש המילה "ראשון" כשאנחנו מדברים על המחנה אנחנו מדברים על מפקדי או מנהלי יחידות של פלוגות עבודה, יעקב קוז'לצ'יק הקאפו היהודי של בלוק 11 בלוק העינויים הוא דמות מורכבת, הוא דמות שגם עוזרת להמון אנשים ומסכנת את החיים שלו, פעם אחר פעם. היא מבקשת ממנו, שיבואו בעצם לבקר אותה, היא רוצה לדבר עם נוח זבלדוביץ' שהוא בן עירה וגם לומר לו שהיא לא בגדה בעצם. עכשיו יעקב קוז'לצ'יק שוב תוך סיכול חיים עצום מחליט להענות לבקשה. מה שהוא עושה הוא משיג בקבוק של שתייה חריפה הוא שותה ומשכר כן? גורם בעצם לאיש האס.אס האחראי על בלוק 11 להיות שיכור ולהירדם. אחרי שהוא נרדם הוא מכניס את נוח זבלדוביץ' לתוך הבלוק בעצם, לתוך התא בו נמצאת רוז'ה רובוטה אחרי העינויים ונוח זבלדוביץ' שמעיד במשפט אייכמן אומר ככה:
קריינות של עדותו של נוח זבלדוביץ': "...ירדתי בסולם מדרגות כשקאפו הבונקר יעקב קוז'לצ'יק משמש לי מורה דרך. נכנסתי לתוך התא של רוז'ה, על הבטון הקר שכבה דמות כצרור בלויים. לכל הדלת הנפתחת הפנתה אלי את פניה. כמעט לא הכרתיה. רק עיניה לא השתנו. והביטו בעוגמה קודרת. עברו רגעים עד שפרצה מליבה אנחה כבדה. אחר כך דיברה את דבריה האחרונים היא אמרה לי: "כי לא בגדה" היא ביקשה לומר לחברים שאין הם צריכים לפחד. עלינו להמשיך. יותר קל לה למות בידיעה שיש המשך למעשינו. חבל על החיים ועל כך שיש להסתלק מן העולם, אך על המעשה שלה? איננה מצטערת, ואיננה מצטערת שכך עלה בחלקה למות. קיבלתי ממנה פתק בשביל החברים בחוץ. הוא היה חתום בברכת "חזק ואמץ". הגיעה שעתי ללכת ויצאתי את הבונקר. הייתה זו הפעם האחרונה שראיתי את רוז'ה פנים אל פנים. אך את דמותה לא אשכח לעולם."
נעמה: קוז'לצ'יק ניסה לסייע גם לאסתר וייסבלום. כשהיא נעצרה בגל המעצרים הראשון ואח"כ גם בגל המעצרים השני ולהכניס אליה את אחותי חנה, לימים אנה הילמן, שהייתה בת 16 אבל הוא נכשל. הוא העביר לחנה מכתב מאסתר וכן מכתב לחברה שהבטיחה לנסות ולעזור לחנה. ב-6 בינואר 1945 כשבועיים לפני פינוי המחנה, רובוטה, גרטנר, ספירשטיין ווייסבלום נתלות בשני מפקדים פומביים מיוחדים בפני האסירות מאוניון ובפני האסירות האחרות באוושויץ 1. הגרמנים כדרכם, עושים את ההוצאה להורג על אף שאנחנו מדברים שניים- עשר יום יום לפני פינוי המחנה ושלושה שבועות לפני שחרורו! הם מבצעים בעצם מפקד עונשין גדול, אסתר וייסבלום ורגינה ספירשטיין נתלות אחר הצהריים טרם יציאת משמרת הלילה לעבודה, ואלה גרטנר ורוז'ה רובוטה בלילה.
איתמר: רגע לפני שנמשיך נעמה בואי נקשיב לקטע נוסף מתוך העדות של ישראל גוטמן שמתאר את מעמד התלייה ואת המסר שביקשה רובוטה להעביר לאסירות המחנה.
הקלטה של עדותו של ישראל גוטמן: "...היא הוצאה להורג בתלייה, 4 בחורות יהודיות הוצאו להורג בתלייה. והמילה האחרונה של רוז'ה רובוטה זו שקלטו הבחורות שעמדו במפקד מכיוון שחייבו את כולן לעמוד במפקד ולהסתכל על כך הייתה: "נקמה".
נעמה: ברגעיהן האחרונות קראו לנקמה ולחירות האסירים. פייגע סגל שהייתה חברה במחתרת ושלקחה חלק בהברחת אבקת השריפה מאוניון למחנה הייתה במפקד האחרון הזה והיא מתארת אותו:
"..יום אחד שיחררו אותנו מהעבודה שעתיים לפני הזמן הרגיל. כאשר למחרת היום הביאונו את עובדי משמרת היום לעבודה במחנה, לא היו עוד אלה גרטנר ורוז'ה רובוטה בין החיים, בעת הוצאתם להורג נכחו עובדי משמרת הלילה. סגרו את כל הדלתות לבל יכול איש להיכנס לצריפים, כפו עלינו להיות נוכחים בעת הוצאתן להורג של השתיים האחרות. דממת מוות עמדה מסביב. לא נשמע אף רחש קול משל מאות הנשים הנאספות. בראש זקוף, גאות, הלכו אסתר ורגינה אל עץ התלייה. זעקה חדה כשל חיה פצועה חתכה את האוויר עת קשרו את עניבת התלייה, הייתה זו זעקתה של "הנ'קה" – חנה אחותה בת ה-16 של אסתר. הארבע שילמו בחייהן הצעירים ומותן היה כופר נפש. לחייהם ששותפיהם הרבים, משתתפי תנועת המחתרת באושוויץ.
איתמר: אם ננסה לסכם נעמה איזו חשיבות יש לסיפור הזה? למרד הזה? ביחס לניסיונות מרידה אחרים באושוויץ ובשואה בכלל?
נעמה: למרד הזה יש חשיבות עצומה. קודם כל, אני חושבת החשיבות עצמה של הדבר עצמו. שיהודים במחנה השמדה וריכוז שבעצם כל מה שהגרמנים עושים כמובן כל הזמן זה לרצוח אותם לענות אותם, ולנסות ולהפחית אותם לדרגה של לא אדם הייתי אומרת. אנשים שנמצאים במצבי רעב מתקדמים, שחוו אובדן שדיברנו עליו בהתחלה שהוא בלתי נתפס. עצם המרד הזה, ההחלטה הזאת למרוד במשהו שברור לך שהם לא יצליחו כן? הרי ברור שבתוך אושוויץ בירקנאו המרד לא יצליח במובן של- הוא לא יצליח להפסיק את ההשמדה וסביר להניח גם ושאכן קרה שרוב הבורחים או המורדים לא יצליחו לברוח. יחד עם זאת ההחלטה של כן, הרצון וההחלטה כן לעכב את ההשמה כמו שנאמר אח"כ לא פעם על אנשי המחנות "אנחנו לא הולכים כצאן לטבח" וכל אנשי המחנות לא הלכו כצאן לטבח חשוב לציין, לא רק המורדים אבל המשמעות של המרד הזה, אחד כשלעצמו, המרד במחנה ההשמדה היא עצומה. שתיים- כלפי האסירים והאסירות במחנה, העמידה הזאת, האמירה הזאת שאנחנו נמרוד, שאנחנו נתקומם, שאנחנו אני חושבת במובנים רבים נשארו ונשארים בני אדם. יש לה השפעה עצומה על האסירים והאסירות המחנה שרבים מהם אח"כ דרך אגב אומרים "זה נותן לנו כוח להמשיך ולהיאבק" זה נותן לנו כוח להמשיך בגבורת היומיום הזאת כן? של ההישרדות.
איתמר: את יודעת אם אני צריך להצביע על איזושהי מורשת שהשאירה אחריה רוז'ה רובוטה, את חשובת שיש גם נדבך נוסך מבחינת המורשת שלה בתור היותה אישה? בתוך כל הקונסטלציה הזו של מרד?
נעמה: לחלוטין כן. אנחנו גם לא רגילים תמיד הייתי אומרת לחבר בין נשים לגבורה
איתמר: את גם הזכרת את זה קודם את מרד גטו ורשה וישר כולנו עושים את החיבור האוטומטי למרדכי אנילביץ' –דמות גברית.
נעמה: נכון. אם כי שם יש גם את ציביה לובטקין ואחרות. אבל לחלוטין אנחנו גם אוטומטית מחברים גבורה ובטח סוג של גבורה מזויינת מהסוג הזה או אקטיבית עם גברים. שתיים העובדה שהיא יוצרת פה רשת של נשים שמחליטות להילחם ההחלטה להילחם, ההחלטה שלהן בהעברת אבק השריפה ל הזונדרקומנדו היא הניסיון בעצם במובנים רבים אם אפשר לעכב, לעצור או להפסיק את ההשמדה וגם האמירה הזאת של "כן, אנחנו מורדות" אנחנו נמצאות בתנאי כפייה מקסימליים אבל אנחנו נסכן את החיים שלנו, מתוך הערכים שלנו ומתוך האמונות, שלנו על מנת לתת במובנים רבים משמעות ועומק נוספים להמצאות שלהם שם, לעמידה שלהם שם. המרד הזה הוא תופעה מדהימה יש לנו גם מרידות וחשוב לדבר על זה במחנות ההשמדה סוביבור ומחנה השמדה טרבלינקה, המרד באושוויץ הוא אחד הדברים החשובים, המדהימים, והבלתי יאומנו שקרו אנחנו מדברים על מחנה ההשמדה האפשרות למרוד- כמו שתיארת שנה וחצי ההכנות נמשכות ולא עולים על זה- זה משהו שהוא מדהים. ישראל גוטמן ז"ל לימים פרופסור ישראל גוטמן שהיה חבר המחתרת היהודית מעיד על המרד במשפט אייכמן: "..אני יכול לומר.." הוא אומר "... שאני חייב את חיי לרוז'ה רובוטה..". עכשיו שים לב הוא לא מדבר פה הוא חייב את חייו כי היא הצילה אותו, אלא לכוח הנפשי שהיא נותנת "אשר באפלה באושוויץ בחושך, בשנאה ובחור הרחמים הדליקה ניצוצות אהבה וחיים. רוז'ה רובוטה הצילה אותנו ממש. כאשר עמדה בפני המבחן הנורא בו הקריבה את חייה. מרוז'ה הובילו החוטים אלינו. היא נאבקה במחנה אושוויץ ובחייה חתמה שרשרת שהייתה עלולה להביא לכך שאנו לא נהיה בחיים. דווקא המושפלים והאומללים הם אלה שמרדו".
איתמר: ד"ר נעמה שיק, מיד ושם מתמחה בחקר נשים בשואה, תודה רבה לך.
נעמה: תודה רבה.
