עמדת יד ושם בנוגע לעדכון הפאנל על הוותיקן במוזיאון לתולדות השואה

בשנת 2005 נפתח המוזיאון לתולדות השואה ביד ושם. הפאנלים במוזיאון נכתבו על סמך המחקר והמסמכים שהיו נגישים לחוקרים בתחילת שנות ה- 2000.

יד ושם שינה ב-1 ביולי 2012 את הפאנל המתייחס לוותיקן ולפיוס ה-12 בתקופת השואה. העדכון נעשה בעקבות המלצתו של המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם והוא משקף את המחקר שנעשה בשנים האחרונות. הפאנל הנוכחי מציג ביתר הרחבה את המורכבות של הנושא ובניגוד למה שפורסם, עדכון זה אינו תוצאה של לחץ הוותיקן. בפאנל הקודם נכתב כי "תגובתו של פיוס ה–12 לרצח היהודים בתקופת השואה שנויה במחלוקת". המבקר הממוצע במוזיאון לא הבין את מהות המחלוקת, בפאנל הנוכחי מוצגת המחלוקת הזו באופן מפורט וברור יותר.

בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים חדשים שהסתמכו, בין היתר, על מסמכים מארכיון של הוותיקן הנוגעים לפיוס ה – 11 ובהם מידע עד שנת 1939, שהפכו נגישים לחוקרים בשנת 2006. בשנת 2009 יזם ראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה של יד ושם דאז, פרופ' דוד בנקיר ז"ל סדנת חוקרים בין-לאומית בנושא "פיוס ה-12 והשואה" בה הובהרו סוגיות שונות, אך שאלות רבות עדיין נשארו פתוחות. בימים אלו צפוי לצאת לאור (באנגלית) ספר המאגד בתוכו את תוכן הדיונים בסדנת המחקר.

פרופ' בנקיר ז"ל הציע נוסח מתוקן אשר מאז עובד וסוכם על ידי בכירי מכון המחקר, בראשותו של ראש המכון הנוכחי פרופ' דן מכמן.

יד ושם מצפה ליום בו הוותיקן יפתח את הארכיונים מתקופת השואה לחוקרים, כדי שנוכל לקבל תמונה בהירה יותר בסוגיה זו. חוקרי יד ושם וההיסטוריונים שלו ממשיכים לחקור סוגיות היסטוריות רבות הקשורות לשואה שחלקן גם מוצגות במוזאון לתולדות השואה. מאז פתיחת המוזיאון כבר נעשו כמה עדכונים של התצוגה במוזיאון ואם יהיה צורך בעתיד יערכו שינויים נוספים.

להלן הנוסח של הפאנל החדש:

הוותיקן, בהנהגתו של פיוס ה-11 אקילה ראטי, שיוצג על ידי מזכיר המדינה אאוג'ניו פצ'לי, חתם על קונקורדט (אמנה) עם גרמניה הנאצית, ביולי 1933, כדי לשמר את זכויות הכנסייה הקתולית בגרמניה.

תגובת פיוס ה-12 אאוג'ניו פצ'לי להשמדת היהודים בשואה היא עניין שנוי במחלוקת בין החוקרים. למן ראשית מלחמת העולם השנייה שמר הוותיקן על מדיניות ניטרלית. האפיפיור נמנע מלחתום על הצהרת בעלות הברית מיום 17 בדצמבר 1942 שגינתה את השמדת היהודים. אולם בנאומו ברדיו לרגל חג המולד ב-24 בדצמבר 1942 הוא התייחס ל"מאות אלפי אנשים אשר על לא עוול בכפם, לעתים רק בשל לאומיותם או מוצאם האתני (stirpe), נדונו למוות או לדעיכה אטית". היהודים לא נזכרו במפורש. כאשר שולחו יהודי רומא לאושוויץ, נמנע הכס הקדוש מלהביע מחאה פומבית. בשני מקרים נפרדים, הונגריה וסלובקיה, פנה הכס הקדוש לשליטי המדינות והתערב לטובת היהודים.

מבקריו של האפיפיור טוענים שהחלטתו להימנע מגינוי רצח היהודים בידי גרמניה הנאצית מהווה כישלון מוסרי: היעדר הנחיה ברורה מצדו אפשר לרבים לשתף פעולה עם גרמניה הנאצית בלי שהדבר ייחשב למעשה המנוגד לעקרונות המוסר של הכנסייה הקתולית. מצב זה הותיר את היזמה להצלת יהודים בידי אנשי כמורה ואנשים מן השורה.

תומכיו טוענים שניטרליות זו מנעה נקיטת צעדים חריפים יותר נגד הוותיקן ומוסדות הכנסייה ברחבי אירופה ואפשרה בכך לדרגים שונים של הכנסייה ליזום מספר לא מבוטל של פעולות הצלה חשאיות. יתרה מזו, הם מצביעים על מקרים שבהם הביע האפיפיור תמיכה בפעולות להצלת יהודים.

כל עוד לא יהיו החומרים הרלוונטיים נגישים, יידרש הנושא להמשך מחקר.