חנוכת המצפור וטקס הוקרה למקסי ליברטי

בתאריך 1.6.08 התקיים במצפור הפרטיזנים ביד ושם טקס הוקרה למר מקסי ליברטי, לציון חנוכת המצפור והגן שהוקמו בסיועו, לזכרה של משפחת טואיטו שנספתה באושוויץ ולזכר הוריו ניצולי השואה, משה ליברטי ואיטה ליברטי לבית שריקי. בטקס צוינה הוצאתו לַאור בעברית ובצרפתית, בהוצאת יד ושם,של הספר 145922 שכתב מקסי ליברטי.

הטקס התקיים בנוכחות מר ליברטי ובני משפחתו, חבריו מהארץ ומחוץ-לארץ, הגברת ביאטריס הלפרן-בוקריס, בת חברו של מר ליברטי, ששהה עמו באושוויץ, מר אבנר שלו, יושב ראש הנהלת יד ושם, השגריר ניסים זווילי, בעבר שגריר ישראל בצרפת, מר שמחה שטיין, מנכ"ל בית לוחמי הגטאות, ניצולי שואה, גברת גבי הדר, מנהלת ההוצאה לאור של יד ושם, דורית נובק, מהלת בית הספר המרכזי להוראת השואה, מר שעיה בן יהודה, מנהל אגף קשרי החוץ ביד ושם, הגברת מירי גרוס, מנהלת דסק הארצות הדוברות צרפתית ביד ושם, אנשי יד ושם וחיילי מחוז ירושלים.

בטקס נשאו דברים מר אבנר שלו, יושב ראש הנהלת יד ושם, השגריר נסים זווילי, בעבר שגריר ישראל בצרפת, הגברת ביאטריס הלפרן-בוקריס, וגברת מירי גרוס, מנהלת דסק הארצות הדוברות צרפתית ביד ושם. כמו כן קיבל מקסי ליברטי שי מידי אבנר שלו.

משפחת ליברטי ומשפחת טואיטו הגיעו מצפון אפריקה לצרפת וגרו בשכנות באזור ליון. בין שתי המשפחות נרקמו קשרי חברות, והם נגדעו עם פרוץ המלחמה. משפחת טואיטו נספתה בשואה והגן הוקם לזכרה.

"יש עמי שני חברים והמורל גבוה. אל יתעצב לבכם, הורים יקרים. אתם יכולים, ואת זה אני מבטיח לכם, לסמוך על Mardoché. אני אעבוד כיוון שאני מסוגל. אל תחששו למצבי, כי כפי שאתם יודעים, אנחנו אוכלים היטב ולבושים כהלכה. אין לי הרבה זמן, אך למרות היציאה החפוזה, אנחנו יוצאים עם תקווה. אומרים שהמסע מעצב את הנעורים, אז אל לכם לדאוג, אני יוצא אל המסע שלי."

זהו קטע ממכתב מאת Mardoché (מרדכי) ליברטי- הלא הוא מקסי- להוריו. מקסי השליך את המכתב לַרחוב כשיצא למחנה המעבר דראנסי. לימים התגלה כי מישהו מצא את המכתב, בייל אותו ושלח אותו בדואר ליעדו.

מרדכי מקסי נולד בליון שבצרפת למשה ליברטי ולאיטה ליברטי לבית שריקי. בן בכור למשפחה בת 16 ילדים. הוריו משה ואיטה הגיעו לצרפת ממרוקו בזמן מלחמת העולם הראשונה והתיישבו באזור ליון. בסמוך להם התגוררה משפחת טואיטו, אף היא מצפון אפריקה, ובין שתי המשפחות התפתחו קשרי שכנות וחברות קרובים.

עם פלישת הנאצים לצרפת הופרדו המשפחות. בני משפחת טואיטו נתפסו ונשלחו לאושוויץ במשלוח מס' 76, ב- 30 ביוני 1944. באושוויץ נרצחו שניים-עשר מבני המשפחה. אחד שרד – הבן הנרי. מקסי ליברטי, ספורטאי צעיר, אז בן 18, נתפס והועבר למחנה דרנסי. בספטמבר 1943 נשלח מקסי במשלוח מס' 59 לאושוויץ, עם עוד 1000 יהודים, ולאחר כחודשיים שם הועבר לעבודת כפייה בהריסות גטו ורשה. הכשרתו של מקסי כמסגר וכנפח שימשה אותו במחנות, ולמעשה הצילה את חייו.

ביולי 1944, בהשמע הדי צִבאות הברית המתקרבים, נשלח מקסי בצעדת המוות ולאחר תלאות רבות הגיע לדכאו. משם הועבר במשאית למחנה העבודה קאופרינג ומשם למחנה אלאך, שם שוחרר.

עם השחרור חזר מקסי לביתו שבצרפת ולשמחתו שאין לה שיעור גילה כי משפחתו חיה. את בני המשפחה הסתיר במשך כל תקופת המלחמה ז'ורז' אמבלר, שהיה מעסיקו של משה, אביו של מקסי. ז'ורז' אמבלר הוכר על-ידי יד ושם כחסיד אומות העולם.

מקסי המשיך לפריס ובעזרת משפחת קימל התמקצע בתחום הטקסטיל. בספרו, שיצא בימים אלה לאור בהוצאת יד ושם, ספר הנושא את המספר שהוטבע על זרועו באושוויץ, 145922, מקסי כותב:

"לאט לאט אנחנו אוזרים אומץ, מחדשים את כוחותינו ומוכנים לעתידנו החדש. הפסקנו לחשוש לחיות עוד שנייה נוספת, להתנסות בעוד רגע של זוועה. גילינו מחדש מהו אושר... 

קשה להאמין שאנחנו כאן, בני חורין וחיים, חיים ובני חורין... 

דבר אחד חשוב לי- לחזור, למצוא שוב את משפחתי ולאסוף כוח כדי לבנות סוף-סוף את חיי."

מקסי עשה חיל בתחומו, והפך לאחד מאנשי העסקים המוכרים ביותר בצרפת. עד היום מקסי פועל רבות למען הקהילה היהודית ולמען זיכרון השואה. הוא תורם חשוב למדינת ישראל ותורם מרכזי ומשמעותי של יד ושם. מקסי ליברטי תרם את "גן הילדים ללא ילדות", הסמוך לבית הספר, את כיכר יאנוש קורצ'אק, את גלריית "הפתרון הסופי" במוזיאון החדש, וכן לפעילות חינוכית בבית הספר להוראת השואה.