מחר יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסידי אומות העולם לאנטנס בבונס ולבני הזוג אונה קורסקיינה ואנטנס קורסקס ז"ל מליטא

מחר (ה'), כ"ט באייר תשע"א, 2 ביוני 2011, בשעה 13:00, יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסידי אומות העולם לאנטנס בבונס (Antanas Babonas) ולבני הזוג אונה קורסקיינה (Ona Korsakiene) ואנטנס קורסקס (Antanas Korsakas) ז"ל מליטא. את האות תקבל בשמם כלתם, ידוויגה קורסקיינה (Jadviga Korsakiene). הטקס יערך בנוכחות דב ומשה גורביץ, בניה של ניצולת השואה המנוחה שרה גורביץ, גניה פורקוס, בתה של ניצולת השואה המנוחה רוזה לוריא, סגנית שגריר ליטא בישראל אירנה סקרדזוביינה (Irena Skardziuviene), בני משפחה, חברים וחברי ועדת חסידי אומות העולם. האות והמדליה יוענקו ע"י מנהלת מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם אירנה שטיינפלד. הטקס יערך בעברית עם תרגום סימולטני לרוסית.

סיפור ההצלה:

 ב-22 ביוני 1941 פלש הצבא הגרמני לברית המועצות במסגרת מבצע "ברברוסה" וכבש את ליטא. מיד עם הכיבוש החלו הגרמנים בביצוע "הפתרון הסופי" ביהודי ליטא, באמצעות יחידות ה"איינזצגרופן" וכנופיות ליטאים מקומיים, שביצעו מעשי רצח המוניים.

בנות הדוד שרה ורוזה פורמנסקי נולדו בראסייניי (ראסיין) (Raseiniai), ליטא. ב-24 ביוני 1941 נכבשה ראסייניי בידי הגרמנים, בקרבת העיר הוקם גטו וצעירים נלקחו לעבודת כפייה. חודשיים אחר כך, ב-29 באוגוסט, הוצאו יהודי ראסייניי להורג. שרה ורוזה שהיו אז בנות 19 ו-22 הצליחו להסתתר בערימת תבן ושרדו את הטבח. כעבור יממה יצאו ברגל למצוא מקום מסתור. כשהגיעו לגירקלניס (גירטגולה) (Girkalnis) פנו שרה ורוזה לחבר ללימודים של אחותה של שרה והוא יעץ להם לפנות לאנטנס בבונס (Antanas Babonas). כשהגיעו בנות הדוד לביתו של אנטנס אמרה להן אחותו שהוא לא נמצא ושיחכו לו בחורשה סמוכה. הבנות נשארו בחורשה עד הערב ולאחר שהחשיך, הגיע אנטנס ואסף אותן לביתו. אנטנס, שהכיר את הוריה של שרה, פרץ בבכי כששמע שנרצחו. שרה ורוזה הוסתרו בגורן וקיבלו מזון פעמיים ביום. עד סוף דצמבר 1941 נשארו הבנות בגורן אך כשהקור שם נהיה בלתי נסבל, הן הועברו לתוך הבית שם הכינו להן בור מתחת לתנור הכפרי והן יכלו לשכב מכורבלות. שרה ורוזה הוסתרו אצל אנטנס עד סוף יולי 1942. יום אחד הבחינה בהן המשרתת והן עזבו בחיפזון את המקום. הן נדדו באזור והתפרנסו מתפירה ומעבודות בית ומשק.

בדצמבר 1942 חלתה שרה והחליטה לחזור אל אנטנס, שם קיבלו אותה בסבר פנים יפות. אולם בקיץ 1943 זיהה את שרה בן כיתתה שהזדמן במקום והפיץ שמועה שאנטנס מעסיק יהודיה. אנטנס העביר את שרה לביתם של אחותו אונה קורסקיינה (Ona Korsakiene) ובעלה אנטנס קורסקס(Antanas Korsakas) בכפר גאיליונאי (Gailiunai), שם נשארה עד השחרור. שרה חיה במסווה של משרתת והיחס אליה היה כאל בת בית. בנם של בני הזוג אלגירדס (Algirdas) היה מזהיר אותה כאשר היתה סכנה, והיא היתה מסתתרת.

אחרי השחרור נסעה שרה לקובנה, לשם הגיעו יהודים נוספים ששרדו את השואה. שם היא מצאה את בת דודתה רוזה. שרה ובני משפחתה עלו לישראל ב- 1969. ב-1973 עלתה רוזה לארץ עם בנותיה בלה וגניה. אנטנס בבונס נפטר בשנת 1960. אחותו, אונה קורסקיינה נפטרה בשנת 1974 ובעלה אנטנס קורסקס נפטר ב-1965.