02 פברואר 2003
יום העיון התקיים ב-23 בינואר 2003, בפני אולם מלא מפה לפה. הקהל היה מורכב ברובו הגדול מיוצאי רומניה ובני משפחותיהם, וכן מקהל חוקרים, מחנכים ומתעניינים.
בראש המושב הראשון ישב פרופ' יהודה באואר. בפתח דבריו הצביע על הייחוד שבספר: תיאורו של פרק בשואת יהודי אירופה שהמחקר עליו נותר מאחור, בין השאר בגלל היעדר הנגישות אל החומר הארכיוני; והצגת פרשה, שבה השלטון המקומי – הרומני – ולא הגרמני, היה המוביל בביצוע רצח היהודים. הוא עמד על כך, שד"ר אנצ'ל הקדיש למחקר כשני עשורים מחייו, וכי הדברים נכתבו בדם ליבו. אעפ"כ, ידע לשמוא על הגישה המחקרית הראויה, וכל אמירה של המחבר בספר מיוסדת על מסמכים.
יו"ר הנהלת יד ושם, מר אבנר שלו, בירך את ד"ר אנצ'ל על השלמת מחקרו, וציין את החשיבות שיד ושם רואה בפרסום הספר. הוא עמד על הפן של ההתרגשות המתעוררת למקרא הקטעים בספר המתעדים את הרדיפות וזוועות הרצח. כמו כן אמר, כי חלק גדול מהתיעוד על רומניה שנמצא בארכיון יד ושם, הגיע בזכות ידיעותיו של ד"ר אנצ'ל והתמסרותו להבאת החומר.
את הדיון פתח הסופר פרופ' אהרן אפלפלד. בראש דבריו התנצל, על כי בעצם אין הוא יכול להעיד על התקופה ההיא, משום שהיה רק ילד בן שבע – ומה זוכר ילד בגיל כזה? אעפ"כ, כתב כארבעים ספרים על הנושא, ותקופה זאת עיצבה את כל חייו. הריחות, המראות ושברי זכרונות חיים עמו. מבחינתו, הקריאה בספר של אנצ'ל קירבה אותו מחדש לאותה יהדות, על פלגיה וזרמיה השונים, שנכחדה באכזריות.
ד"ר יוסף גוברין, שגריר ישראל לשעבר ברומניה ויליד רומניה בעצמו, לא יכול היה להגיע לאירוע מפאת מצבו הבריאותי, אך הרצאתו נקראה על-ידי מר אלכס אברהם, ראש פרויקט השמות של יד ושם. בהרצאתו דן ד"ר גוברין בהיסטוריוגרפיה הרומנית של השואה בשלושת תקופותיה: בשנים שמיד לאחר השואה ועד להשתלטות הקומוניסטים, בתקופה הקומוניסטית, ובתקופה שלאחר נפילת צ'אושסקו והקומוניזם לפני קצת יותר מעשור. הוא סקר את החיבורים המעטים שהופיעו לאורך הזמן. מלבד חיבור שיצא עוד ב-1945, ושהצביע על חלקם החשוב והעיקרי של השלטונות הרומניים בחיסול היהודים, היה ניסיון מתמשך להטיל את האשמה על הגרמנים ולמחוק ולערפל את חלקם של הרומנים. מגמה זאת הייתה חזקה בימי השלטון הקומוניסטי, כשגם נמנעה גישה לרוב הארכיונים הנוגעים לנושא, אך היא נמשכת גם בתקופה שלאחר מכן, עד היום הזה. למעשה, יש רק סימנים מעטים לנכונות להתמודדות עם העבר – ודבר זה נכון לא רק לגבי היסטוריונים אלא גם לגבי ספרי הלימוד להיסטוריה בבתי הספר. מבחינה זאת, הספר של אנצ'ל יעורר בוודאי מחלוקת רבה.
עו"ד יצחק ארצי בירך את המחבר על התיאור המפורט והנוקב של רדיפות היהודים, ועל המלאכה שעשה בתיעוד יחסו של השלטון ליהודים. עם זאת, ביקר את ד"ר אנצ'ל על כי לא הקדיש מספיק מקום לסוגיית העמידה וההצלה של היהודים, ולאישים שהובילו במאבק זה לחיים, מעבר לדמותו של פילדרמן.
המושב השני נוהל על-ידי פרופ' ישראל גוטמן; גם הוא הדגיש את העובדה שספר זה ממלא חוסר גדול בידיעותינו. הוא קרא חלקים גדולים של הספר במהלך הכתיבה, והתפעל מידענותו של המחבר בפרטי ההתרחשויות בכל רחבי המדינה הרוצמית.
ד"ר רפי ואגו, חוקר יהדות רומניה מאוניברסיטת תל-אביב, עמד בדברין על בעיות מרכזיות בחקר שואת יהודי רומניה עד כה, וציין שאלות שיצטרכו להתמודד איתן מעתה ואילך. הוא קבע, שכל מחקר מעכשיו יצטרך להתחיל עם ספרו של אנצ'ל, וכי זוהי עבודה מונומנטאלית. גם הוא עמד על בעיית הנגישות למקורות בעבר, ועל קשיי ההתמודדות של ההיסטוריונים והציבור הרומני עם עברם, במיוחד עם המשטר הפאשיסטי, שיש המבקשים לראות בו היום מופת של לאומיות. ד"ר ואגו סיפר על עמידתו האסרטיבית של ד"ר אנצ'ל מול ההיסטוריונים הרומנים בכינוסים שונים, ועל כי ויכוחיו עמם תמיד נסמכו על תיעוד עשיר, שלא ניתן להתווכח עמו. לגבי העתיד, הדגיש כי יהיה צורך לעסוק בשאלות של ההקשר הרחב, של המשגת השואה ברומניה, ושל חיי הציבור היהודי.
פרופ' יואב גלבר מאוניברסיטת חיפה ליווה את כתיבת הספר מתחילתו, כמי שהיה מופקד על סדרת "מפעל תולדות השואה" של יד ושם מתחילת דרכה בשנת 1980. הוא בירך את ד"ר אנצ'ל על כי בחר בדרך הקשה של ההיסטוריוגרפיה הישנה", שלצערו לא כל כך פופולארית היום באוניברסיטאות. האיסוף המפרך של תיעוד מפורט ובניית תמונה מקיפה של אמת רבת פנים של ההתרחשויות, יש לה כוח משלה. אמת זאת כוללת את ההסתכלות על ההתפתחויות מצד השלטונות והאוכלוסיה הרומניים, אך גם מצד הקורבנות היהודים – ועדויותיהם מובאות בספר בהרחבה. לעתים הדבר מעייף את הקורא, אך בסופו של דבר משקלו של התיעוד והפירוט הוא שקובע ומשכנע בצדקת התמונה. ד"ר אנצ'ל גם אף פעם אינו שוכח את התמונה הרחבה.
פרופ' דליה עופר מן האוניברסיטה העברית, שעסקה בעצמה בחקר גורל יהודי טרנסניסטריה, עמדה חשיבות החידושים שמביא ד"ר אנצ'ל בתיאורו המקיף – הן לנושא שהיא עסקה בו, והן לנושאים אחרים. בין התרומות החשובות מצויים החישובים המספריים שעושים סדר בשאלות סבוכות. היא ציינה את האמפתיה והכבוד שמגלה המחבר לקורבנות, ובמיוחד כשמדובר באישה היהודיה. היא קראה קטעים המראים את גישתו זאת של המחבר.
את יום העיון חתם ד"ר אנצ'ל. הוא הודה לדוברים ולקהל העצום שהופיע. באשר לעבודתו – הודה במיוחד לפרופ' יהודה באואר ולפרופ' ישראל גוטמן, שמהם למד במשך שנים כיצד לגשת באופן אמפתי אך מדעי ומלא ושרה לנושא השואה. הוא עמד על התהפוכות שעבר במחקרו, ושנצרך לשנות את דעתו בעניינים שונים משהחל להתגלות החומר החדש לאחר נפילת הקומוניזם. אך יתרה מזאת, הוא נצרך להתמודד עם ניסיונות מכוונים של הרומנים לסלף את האמת ההיסטורית. הוא גילה כיצד הוחלפו מסמכים מקוריים במזויפים, כדי להסיר אשמה מעל הרומנים לכשיבואו היסטוריונים לברר שאלות בנידון. ברם, כמי שהוא ממוצא רומני (ולכן יודע להבחין בתעלולים מסוג זה) מחד גיסא, וכמי שהשתמש בתיעוד מגוון גם מחוץ לרומניה, הצליח למצוא את דרכו בסבך התיעוד והפחים שנטמנו. הוא הזכיר, שאכן שלטונה של גרמניה הנאצית הוא שיצר את האווירה שאיפשרה את הרצח, אך הדגיש, כי רומניה הייתה המדינה היחידה באירופה שבה תכנון וביצוע הרצח של יהודי האזורים החדשים (בסארביה ובוקובינה) נעשו באופן עצמאי, ואף הקימו את מה שהנאצים עשו במקומות סמוכים. גם יהודי הרגאט (רומניה הישנה), שניצלו בסופו של דבר, עתידם לא היה מובטח אלולא ההפסד במלחמה. מכאן, שאשמתם של הרומנים גדולה, ולצורך כך חשוב היה לדון בספר בשורשי האנטישמיות הרומנית עוד מהמאה התשע-עשרה. באשר לביקורות שהושמעו השיב, כי הספר גם כך חורג בהיקפו מכל כרך אחר בסדרה, וכי אי אפשר היה להכניס את כל ההיבטים. יש עוד מקום לחוקרים אחרים לדון גם בכך. מבחינתו, הדגש היה על בירור הרצח, שורשיו ודרכי ביצועו.
