02 אוקטובר 2003
המשפט העליון נתן תוקף של פסק דין להצעת הפשרה שהציע יד ושם למרכז לפלורליזם יהודי בנוגע לתביעתם לקבל הפרוטוקולים של דיוני הוועדה לציון חסידי אומות העולם.
מדובר בדיוני הוועדה אשר החליטה שלא להעניק תואר חסיד אומות העולם לדיטריך בונהופר, כומר גרמני אוונגלי בכנסייה הפרוטסטנטית שחי באירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה.
לפי הצעת הפשרה שהציע יד ושם מלכתחילה, יישארו הפרוטוקולים של דיוני הוועדה לציון חסידי אומות העולם חסויים כשתמצית נימוקי החלטות הוועדה יימסרו לעותרים, דבר שהיה מקובל על יד ושם כל העת. הצעת הפשרה של יד ושם נועדה לאפשר שקיפות מלאה להחלטות הוועדה ובד בבד לאפשר לחברי הוועדה לציון חסידי אומות העולם לקיים דיון חופשי ופתוח ללא חשש מלחצים, כשם ששופטים מתבטאים באופן חופשי בדיוני הרכב פנימיים ללא המחויבות לחשוף הפרוטוקולים של דיונים אלה.
בהרכב השופטים שפסק בדיון בביהמ"ש העליון אמש ישבו כבוד השופטים טירקל, נאור וריבלין.
הבקשה להכיר בדיטריך בונהופר כחסיד אומות העולם - רקע
עפ"י חוק יד ושם, והקריטריונים שנקבעו לצורך זה ע"י הועדה לציון חסידי אומות העולם, תואר של חסיד אומות העולם מוענק ללא יהודים שהסתכנו בנפשם ושלומם בהצלת יהודים. הוועדה קבעה שלגבי דיפלומטים שסייעו ליהודים ניתן להעניק התואר, הגם שלא הסתכנו בנפשם אלא בהמשך עבודתם המקצועית – כאשר הם הפרו הוראות מגבוה שאסרו עליהם להעניק אשרות הגירה ליהודים, או פירשו הוראות אלה שלא לפי רוח הדברים האמיתית של הממונים עליהם. הוועדה גם קבעה שלגבי מקרים חריגים אחרים כאשר מדובר באנשים שהזהירו וגינו בפומבי נגד רדיפת יהודים, או ניסו למנוע השמדתם, ובכך סיכנו את עצמם על אף שבפועל לא הצילו, גם לכאלה ניתן להעניק את התואר.
התנאים דלעיל לגבי הענקת התואר לא נתקיימו לגבי דיטריך בונהופר.
מעשיו, בתור כומר אוונגלי בכנסיה הפרוטסטנטית, בתחום היהודי, מוגבלים להגנת מומרים שהשתייכו לכנסיות הנוצריות, ונרדפו ע"י הנאצים בגלל מוצאם היהודי. מדובר כאן, לא בהצלתם אלא בהגנת זכויותיהם כנוצרים בתוך העדה הנוצרית. זאת ועוד, בונהופר ניהל המאבק לא נגד הנאצים, אלא נגד חוגים בתוך הכנסיה שרצו לשלול את זכויות המומרים כנוצרים לכל דבר. אין שום אסמכתא שהוא היה מעורב בהצלת יהודים. ניתן לתמצת את מעשיו של בונהופר בתחום זה כדלקמן :
- הוא לא הציל אף יהודי.
- הוא אפילו לא הציל במישרין אף מומר. מומרת אחת (בעלת תפקיד רם בכנסיה הפרוטסטנטית), הוא העביר לטיפולו של גיסו, שעבד במודיעין הצבאי, ושהרכיב קבוצה של 13 איש, יהודים ומומרים, במטרה להבריח אותם לשוויץ במסווה של מרגלים. גיסו, הוא שעשה את המלאכה, לא בונהופר. במקרה שני, ב-1937, כאשר ההגירה מגרמניה עדיין היתה מותרת, הוא עזר לגיסו השני, יהודי מומר, להגר לאנגליה ע"י סידור עבודה שם.
- הוא לא התבטא אף פעם בפומבי נגד רדיפת יהודים, רק נגד שלילת זכויות המומרים בכנסיה.
- באפריל 1933, שלושה חודשים לאחר עליית הנאצים לשלטון, והגזירות הראשונות של המשטר נגד היהודים, פירסם בונהופר מאמר שבו הוא טוען כי למדינה (גרמניה הנאצית) יש את הזכות לנקוט בצעדים בנושא היהודי כשהיא רואה זאת כצורך לשמור על הסדר ואל לכנסיה להתערב, כל עוד לא פוגעים במומרים. את רדיפת היהודים הוא הצדיק מבחינה תיאולוגית, והסביר שאלה ייפסקו רק כאשר היהודים יבקשו סליחה על צליבת ישו ויקבלו על עצמם את הדת הנוצרית. מעולם לא חזר בו מדברים אלה (על כל פנים לא בפומבי).
- הוא נעצר ב-1943 והוצא להורג באפריל 1945, על חלקו בהתנגדות למשטר הנאצי.
הבקשה להכרת בונהופר כחסיד אומות העולם נתקבלה ע"י איש שכלל לא הכיר אותו, העו"ד סטפן ווייז מארה"ב. ווייז טוען שאיש זה, שהפך לאחר המלחמה לסמל של התנגדות נוצרית טהורה נגד הנאציזם, ושילם על כך בחייו, ראוי גם להימנות בין חסידי אומות העולם של העם היהודי. מר ווייז ומקורביו טוענים שלפנינו מקרה חריג, ויש על כן למתוח את הקריטריונים שלנו עד לקצה האפשרי. תשובת הוועדה – אפילו לאחר מתיחה מירבית של הקריטריונים, אין האיש ומעשיו מזכים אותו בתואר חסיד אומות העולם, כי אין במעשיו לא הצלה ולא קריאה להצלת יהודים.
בכך אין אנו חס וחלילה מערערים על עצם הוקרתו והנצחתו ע"י גופים שונים בעולם הנוצרי, וכמובן שאין אנו פוסלים את האיש מבחינת אופיו וטוהר מידותיו בתור נוצרי מאמין. פשוט הוא לא עונה על הקריטריונים לתואר חסיד אומות העולם. דבר זה נקבע פה אחד ע"י 20 חברים של מליאת הוועדה לציון חסידי אומות העולם, בעת הדיון בתיק, כאשר בראש הוועדה יושב שופט לשעבר של בית המשפט העליון, השופט יעקב מלץ, ולאחר שמונה רפרנט מתוך הוועדה לעניין זה שבדק את המסמכים שהובאו בפני יד ושם למען הכרת האיש, והגיש המלצותיו לוועדה.
הוועדה לציון חסידי אומות העולם – רקע
בתוך יד ושם, וכחלק ממנה, פועלת הועדה לציון חסידי אומות העולם. ועדה זו היא גוף ציבורי-פנימי, המורכב משלושים וחמישה חברים שמונו ע"י הנהלת יד ושם. הועדה מורכבת ממשפטנים, היסטוריונים, ניצולי שואה ואנשי ציבור. בראש הועדה עומד דרך קבע שופט בדימוס של בית המשפט העליון. בתפקיד זה מכהן כיום כבוד השופט בדימוס יעקב מלץ.
למען הגשמת האינטרס הראשון במעלה כי הוועדה תפעל בעצמאות, באוטונומיה מלאה, ובלי לחצים מכל סוג, חברי הועדה הינם כולם מתנדבים, שאינם מקבלים שכר עבור פעילותם בועדה. הודות לכך הם אינם חשופים ללחצים מצד המדינה על גופיה השונים, מצד הנהלת יד ושם או מצדו של כל גורם אחר.
התנגדותו של יד ושם לחשיפת הפרוטוקולים של הוועדה לציון חסידי אומות העולם לא נובעת בשל חשש מפני חשיפת תוכנם של דיוני הוועדה. ההיפך הוא הנכון - יד ושם גאה בעבודת הוועדה המתנהלת עפ"י נהלים וכללים בראשותו של השופט מלץ. כל מקרה המובא בפני הוועדה זוכה לבדיקה יסודית ולדיון מעמיק, ובמקרים מורכבים מקיימת הוועדה כמה וכמה דיונים בהם מוצגים כל הנתונים, העדויות והמסמכים הרלבנטיים למקרה הנדון.
הדיונים בועדה לציון חסידי אומות עולם הם דיונים פנימיים מובהקים. הטלת החסיון עליהם היא הכרחית להבטחת קיומו של דיון כן, פתוח, אובייקטיבי וחסר פניות בין חברי הועדה. החסיון בהקשר זה אף הכרחי לעצם קיום הדיונים בכלל. רק כך מתאפשר לחברי הועדה, שחלקם ניצולי שואה וחלקם אנשי ציבור, המעורים וידועים בקהילת ניצולי השואה, שאריהם, וחוקרי שואה מכל רחבי העולם, להביע את דעתם בחופשיות, ולתת לה ביטוי אמיתי בהצבעה הסופית.
יד ושם טוען כי חשיפת תוכן הדיונים עצמם תגרום להתנהלות שונה בתכלית של כל דיון עתידי בועדה. מקיום דיון חופשי ופתוח, תעבור הועדה לדיון זהיר, עצור, שמילותיו נשקלות בקפידה ע"י הדוברים, אך ורק בשל החשש שהדיון יתפרסם בעתיד. יתרה מזאת, בשל החשש האמור, יסרבו חברי הועדה להשתתף בכל דיון עתידי, כיוון שהדבר יחשוף אותם ללחצים, להטרדות ולאיומים (כפי שחוו כמה חברי וועדה במקרים אחרים שעלו לדיון).לחצים מעין אלו אף עלולים לגרום להשפעה של שיקולים לא ענייניים על המלצות חברי הוועדה.
במקרה שלפנינו היה ליד ושם דווקא אינטרס לחשוף את הפרוטוקולים של דיוני הוועדה היות והם מוכיחים את הרצינות והיסודיות חסרות הפניות של הדיונים ומחזקים את החלטת הוועדה. אולם, יד ושם סבר כי טובת העניין העקרוני, של הגנה על קיום דיון חופשי ופתוח וקבלת החלטות נקיה מלחצים ומהשפעות חיצוניות, גוברת על כך.
