ביד ושם: אזכרה לציון 63 שנה להירצחם של יאנוש קורצ'אק והילדים

בכ"ח בתמוז תשס"ה, 4 באוגוסט 2005 נערך ביד ושם טקס אזכרה לציון 63 שנה לשילוחם של ד"ר יאנוש קורצ'אק, סטפה וילצ'נסקה שעבדה איתו שנים רבות וילדי בית היתומים שניהל, למחנה ההשמדה טרבלינקה. הטקס התקיים בכיכר יאנוש קורצ'אק ביד ושם והשתתפו בו עשרות חניכי תנועת מחנות העולים ואנשי האגודה ע"ש יאנוש קורצ'אק, ביניהם ניצולים שהיו חניכיו של קורצ'אק ונציגי יד ושם. הטקס התקיים בשיתוף אגודת קורצ'אק בישראל.

בטקס שנערך ברחבת כיכר יאנוש קורצ'אק השתתפו ד"ר אליעזר מרכוס, לשעבר יו"ר אגודת יאנוש קורצ'אק בישראל, אהרון בלצ'ינסקי יו"ר האגודה, בנימין אנוליק מנכ"ל אגודת יאנוש קורצ'אק, חברי האגודה, חניכי בית היתומים, אילן גזית מזכ"ל תנועת הנוער "המחנות העולים", שולמית אימבר, המנהלת הפדגוגית של בית הספר להוראת השואה וחברי תנועת הנוער "המחנות העולים".

את הזר למרגלות האנדרטה לזכרו של קורצ'אק הניחו יצחק בלפר ויצחק פרלה, חניכיו של קורצ'אק וחברי אגודת יאנוש קורצ'אק בישראל.

ד"ר מרכוס ציין שדו"ח דברת, העוסק ברפורמה במערכת החינוך, נפתח בציטוט מדבריו של קורצ'אק: "לתקן את העולם משמע לתקן את החינוך".

רעיונותיו החשובים של קורצ'אק עומדים מבחן הזמן – הערך האבסולוטי של הילדות, הצורך באהבה מילדות עד הזקנה, זכויות הילד לכבוד ולשוויון, החינוך כדיאלוג וההכרה בשונות כערך ולא כמטרד. אחד הביטויים המעשיים לכך היה העיתון הלא מצונזר בבית היתומים שנתן לידים להתבטא. 

ד"ר הנריק גולדשמידט או בשמו הספרותי יאנוש קורצ'אק, יליד ורשה, היה רופא, סופר, עיתונאי ומחנך דגול. לפני המלחמה ניהל בתי יתומים, הדריך פנימיות וקייטנות, הרצה באוניברסיטאות וסמינרים והרבה לכתוב.

חיבורים וספרים רבים נכתבו אודות משנתו החינוכית של קורצ'אק, לפיה הילדות אינה תקופת הכנה לחיים אלא חלק מהותי של החיים עצמם ולכל ילד יש להעניק מלוא הזכויות והכבוד. קורצ'אק תבע להתחשב בכל ילד לפי ייחודו, כשרונותיו וצרכיו ולא בדרך של הכללתו בקטגוריה חד-ממדית.

בתקופת השואה המשיך קורצ'אק לטפל במסירות ביתומים שהיו תחת חסותו בגטו והקפיד לשמור הן על נוהל החיים בבית היתומים והן על חינוכם של הילדים.

לקורצ'אק הוצע לעזוב את הגטו ולעבור לצד הפולני אך הוא סירב להציל עצמו בלי הילדים. בשלבים מוקדמים יותר אף סירב לענוד סרט על בגדיו ועל כן נכלא לזמן מה בבית הסוהר.

ב-5 באוגוסט 1942 גורש קורצ'אק עם צוות בית היתומים וכ-200 הילדים למחנה טרבלינקה, שם הושמדו כולם.