אות חסידת אומות העולם לז'אן אלבואי ז"ל מצרפת

ב-4 במרץ 2013 התקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסיד אומות העולם לז'אן אלבואי ז"ל מצרפת. את האות והמדליה קיבל נכדה סרג' מריניאן שהגיע לטקס מצרפת. הטקס נערך בנוכחות שגריר צרפת בישראל כריסטוף ביגו (Christoph Bigot), הניצולה קלייר קולמן, בני משפחה וחברים וחברי ועדת חסידי אומות העולם. את האות והמדליה העניקה מנהלת מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם אירנה שטינפלד. הטקס התקיים בגן חסידי אומות העולם ביד ושם.

סיפור ההצלה:

אחרי מלחמת העולם הראשונה עזב וילהלם וולווק את פולין והשתקע בווינה, שם נשא לאישה את מלאני הלר, אף היא מהגרת מפולין. ב-1934 נולד בנם ויקטור וב-1938 נולדה בתם קלייר. באותה שנה עזבו בני משפחת וולווק את וינה ועברו לפריז.

בשנת 1940 נעצר וילהלם, שהיה בעל אזרחות זרה. עם שחרורו ממעצר עזבה המשפחה את פריז לדרום צרפת, לעיירה קלאביסו (Calvisson) שבמחוז גאר (Gard). שם פגש וילהלם באקראי בגב' ז'אן אלבואי, שחייתה בעיירה עם בתה לוסט; בעלה היה שבוי מלחמה בגרמניה. בטוב לבה ובחיפוש אחר מקום בטוח למשפחת וולווק הציעה ז'אן למשפחה לעבור להתגורר בביתו של קרוב משפחתה ביישוב הקטן סנסאן (Sinsans). באותה עת לא התגורר איש בבית, והמקום עצמו היה בטוח יותר עבור משפחת וולווק. וילהלם, מלאני, קלייר וויקטור עברו לגור בבית בסנסאן, ומאוחר יותר הצטרף אליהם יוליוס הלר, אחיה של מלאני. וילהלם עבד בחקלאות והילדים נרשמו ללימודים בבית הספר המקומי.

עם כיבוש דרום צרפת ("משטר וישי") בשנת 1942 היו חייהם של בני משפחת וולווק נתונים בסכנה מתמדת. בעת מעצרים בכפרים הסמוכים היו נמלטים ההורים אל היערות, ואילו ויקטור וקלייר היו מוצאים מחסה אצל ז'אן ובתה, אותן החשיבו כקרובות משפחה. כך חיו בני משפחת וולווק במשך שנתיים, עד השחרור. אחרי המלחמה חזרה המשפחה לפריז אך קשרי הידידות עם משפחת אלבואי נשמרו, ובחופשות הקיץ נהגו לחזור ולבקר את משפחת אלבואי.

בשנת 1960 עלתה קלייר לישראל. הקשר עם לוסט נשמר, ובזמן מלחמת המפרץ חששה לוסט לחייה של קלייר והציעה לה לשוב ולשהות עמם, עד יעבור זעם.

בהיותה ילדה קטנה בתקופת המלחמה לא ידעה את כל הפרטים אודות הנסיבות בהן שרדה עם משפחתה את אותן שנים נוראות; אך לאורך השנים שמרה תמונה שלה כילדה עם אחיה ועם לוסט, על צדה האחורי כתב אביה: "Der Wir das Leben Verdanken" – "לה אנו חבים את חיינו".