אזכרה ביד ושם לציון 62 שנה להירצחם של יאנוש קורצ'אק והילדים

ב-5 באוגוסט 2004, י"ח באב תשס"ד, נערך ביד ושם טקס אזכרה לציון 62 שנה לשילוחם של ד"ר יאנוש קורצ'אק, סטפה וילצ'נסקה שעבדה איתו שנים רבות וילדי בית היתומים שניהל, למחנה ההשמדה טרבלינקה. הטקס התקיים בכיכר יאנוש קורצ'אק ביד ושם עם כ-120 תלמידים, חניכי תנועת מחנות העולים, חברי מועצת תנועות הנוער, אנשי האגודה ע"ש יאנוש קורצ'אק, ביניהם ניצולים שהיו חניכיו של קורצ'אק ונציגי יד ושם. הטקס התקיים בשיתוף אגודת קורצ'אק בישראל.

בטקס השתתפו ד"ר כריסטופר בויקו, המזכיר הראשון בשגרירות פולין בישראל, יו"ר אגודת יאנוש קורצ'אק בישראל אהרון בליצ'נסקי, מנכ"ל האגודה בנימין אנוליק, חברים בהנהלת האגודה, חניכים מבית היתומים של קורצ'אק, וחברים במועצת התלמידים והנוער הארצית.

את הזר למרגלות האנדרטה לזכרו של קורצ'אק הניחה קלרה מעיין, שעבדה במחיצתו.

ד"ר אברהם רוכלי, חבר הוועד המנהל של אגודת קורצ'אק בישראל, נזכר בדמותו של קורצ'אק והעלה על נס את אומץ לבו. הציעו לקורצ'אק לרדת מקרון הרכבת שנסע אל טרבלינקה, אך הוא סרב להפקיר את יתומיו. "הדרך בה צעד אל מותו, הוסיפה פן אחר למושג הגבורה בשואה" אמר רוכלי.

רוכלי התייחס לדרכו ומשנתו החינוכית של קורצ'אק באומרו שגם היום, כ-62 שנה אחרי מותו, היא רלבנטית מתמיד. "אם צריך הייתי לנסח בתמצית את השקפתו בבחינת התורה כולה על רגל אחת" אמר רוכלי, "הייתי אומר: כבוד לאדם, כבוד לילד. ומכאן נגזר כל היתר. ... כבוד האדם – זוהי בעיה מרכזית לחברה הישראלית כיום... כבוד האדם הוא מתן ביטוי לשונות וצמצום גילויי עוינות ודעות קדומות." רוכלי סיכם: "קורצ'אק נחוץ היום יותר מאי פעם!"

לאחר הטקס הוצג בבקעת הקהילות ביד ושם המחזמר "עם הפנים לקיר" (באנגלית) על שלוש שנותיו האחרונות של יאנוש קורצ'אק ועל החיים בבית הילדים בגטו. את המחזמר ביצעה מקהלת "חמישה כיכרות לחם ושני דגים" בניצוחו של הכומר פטר רקס. המקהלה הגיעה במיוחד מגרמניה להעלאת המופע.

ד"ר הנריק גולדשמידט, ובשמו הספרותי יאנוש קורצ'אק, נולד בוורשה. הוא היה רופא, סופר, עיתונאי ומחנך דגול. לפני המלחמה ניהל בתי יתומים, הדריך פנימיות וקייטנות, הרצה באוניברסיטאות וסמינרים והרבה לכתוב.

חיבורים וספרים רבים נכתבו אודות משנתו החינוכית של קורצ'אק, לפיה הילדות אינה תקופת הכנה לחיים, אלא חלק מהותי של החיים עצמם ולכל ילד יש להעניק מלוא הזכויות והכבוד. קורצ'אק תבע להתחשב בכל ילד לפי ייחודו, כשרונותיו וצרכיו ולא בדרך של הכללתו בקטגוריה חד-ממדית.

בתקופת השואה המשיך קורצ'אק לטפל במסירות ביתומים שהיו תחת חסותו בגטו, והקפיד לשמור על נוהל החיים בבית היתומים ועל חינוכם של הילדים.

לקורצ'אק הוצעה האפשרות לעזוב את הגטו ולעבור לצד הפולני אך הוא סירב להציל עצמו בלי הילדים. מוקדם יותר סירב לענוד סרט על בגדיו ועל כן נכלא לזמן מה בבית הסוהר.

ב-5 באוגוסט 1942 גורש קורצ'אק עם שמונה אנשי צוות בית היתומים וכ-200 הילדים למחנה טרבלינקה, שם נרצחו כולם.