ביום ראשון יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסיד אומות העולם למיכאלינה יאשקו ז"ל מפולין

ביום ראשון, כא' באדר תש"ע, 7 במרץ 2010 בשעה 11:00 יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסיד אומות העולם למיכאלינה יאשקו (Michalina Jasko) ז"ל מפולין. את האות והמדליה תקבל בשמה נכדתה אלז'ביאטה יאבלונסקה (Elzbieta Jablonska) שמגיעה לטקס במיוחד מארה"ב. הטקס יערך בנוכחות הניצולה הלינה גוטר, בני משפחה וחברים וחברי וועדת חסידי אומות העולם. האות והמדליה יוענקו ע"י מנהלת מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם אירנה שטינפלד. הטקס יתקיים בגן חסידי אומות העולם ביד ושם.

סיפור ההצלה:

ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגוררו בקרקוב כ-60,000 יהודים, רבע מכלל אוכלוסיית תושבי העיר. ב-6 בספטמבר 1939 כבש הצבא הגרמני את קרקוב והחלו רדיפות היהודים.

כיוון שקרקוב יועדה להיות מקום מושבו של מושל הגנרל גוברנמנט החלו במאי 1940 בגירוש יהודי קרקוב לעיירות הסביבה ועד מרס 1941 נשארו בעיר כ-11,000 יהודים בלבד. היהודים הנותרים כונסו בגטו בפודגוז'ה (Podgorze), שכונה דרומית של העיר, וב-20 במרס 1941 נסגר הגטו על יושביו והוקף בחומה.

בין היהודים שגורשו מביתם שברובע היהודי – קז'ימייז'(Kazimierz) לתוך הגטו היתה גם משפחת גוטר - ההורים אדוארד ומרים, בנותיהם - הלינה ופרנצ'יסקה, והסבתא יטי.

ב-27-28 באוקטובר 1942 נערכה בגטו אקציה בה גורשו כ-7000 יהודים, מרביתם למחנה ההשמדה בלז'ץ, וחלקם לאושוויץ בירקנאו. עוד כ-600 יהודים נרצחו בגטו.

האקציה הנוראית הביאה את אדוארד גוטר להחלטה הקשה להפריד את בני המשפחה ולנסות ולמצוא מחסה מחוץ לגטו. בשלב ראשון הצליח לחלץ מן הגטו את בנותיו והעבירן בסתר לביתם של מכרים - משפחת יאשקו שהתגוררה ברחוב דלוגה שבקרקוב. מיכאלינה יאשקו או כפי שכונתה על ידי הבנות "המלאך הטוב" (Aniol Stroz) היתה אישה בלתי רגילה. במהירות יוצאת דופן היא מצאה להלינה ופרנצ'יסקה ולאמן מרים שהצטרפה בהמשך, מקום מסתור בכפר לנצ'ה Lencze מחוץ לקרקוב, ושם דאגה להן לכל צורכיהן. למסתור זה הגיעו מאוחר יותר גם האב אדוארד והסבתא יטי שהצליחו לברוח לפני שחוסל הגטו.

מיכאלינה דאגה במסירות רבה לצורכי בני משפחת גוטר. היא היתה נוסעת אליהם ברכבת וצועדת ברגל קילומטרים, בכל מזג אויר, תחת סכנה מתמדת, בכדי להביא להם מצרכי מזון. משימה קשה ביותר בעתות של מלחמה ומחסור. אך היא לא דאגה רק לצרכיהם הגשמיים של המסתתרים, אלא גם תמכה בהם נפשית. היא היתה יושבת שעות על מנת לעודד אותם ולרומם את רוחם. למעלה משנתיים הוסתרה המשפחה ובזכות מיכאלינה ניצלו כולם. מיכאלינה יאשקו נפטרה ב-1 במאי 1965.