אותות חסידי אומות העולם הוענקו לסטאניסלאב ויאדוויגה שולץ

בטקס מרגש ביד ושם, ב-4 בנובמבר 2007, הוענקו אותות חסידי אומות העולם לסטאניסלאב ויאדוויגה שולץ (Stanislaw and Jadwiga Schultz) המנוחים, שהצילו ארבעה יהודים במהלך השואה. בתם של בני הזוג שולץ, גברת סטאניסלאבה אנדרישק, קיבלה בשם הוריה את המדליה ואת תעודות ההכרה כחסידי אומות העולם.

בטקס נכח ניצול השואה, הרב מאייר למט, אחד מארבעת היהודים שהוסתרו על ידי בני הזוג שולץ. כמו כן נכחו ד"ר מארק למט, בנו של הניצול יצחק למט, שהוסתר גם הוא על ידי משפחת שולץ, מר דויד אורלנדו, בנה של נחמה אורלנדו (למט), ניצולה נוספת, ובנים רבים למשפחת נמט המורחבת. הטקס החל באוהל יזכור ונמשך בגן חסידי אומות העולם. מנהלת מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם, אירנה שטיינפלד, העניקה לגברת סטאניסלאבה אנדרישק את המדליה ואת אות ההוקרה.

הגברת סטאניסלאבה אנדרישק נשאה דברים בטקס. בין היתר, אמרה: "אם הורי היו כאן היום, הם היו שמחים מאד לראות לאן הגיע העם היהודי ולאיזו משפחה יפה, גדולה ונפלאה הפכו בני משפחת למט." בציינו את החרוט על המדליה, "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו", הצהיר הרב מאייר למט שמשפחת שולץ "הצילה את חיינו, ואת חייהם של כל ילדינו ונכדינו."

עד כה הכיר יד ושם בלמעלה מ-22,000 בני אדם כחסידי אומות העולם, בהם למעלה מ-6,000 מפולין.

סיפור ההצלה

בני משפחת למט חיו בסאמבור, בגליציה המזרחית (היום במחוז לבוב, אוקראינה), והתפרנסו מסדנת טקסטיל.

בשנת 1939 פלשו הגרמנים לעיר, אך מיד נסוגו, עם כניסת הצבא האדום. ב-22 ביוני 1941 תקפה גרמניה את ברית המועצות, וב-30 ביוני נכבשה סאמבור בפעם השניה. בעת זו היו בסאמבור כ-8,000 תושבים יהודים, ועוד כ-1,000 יהודים שנמלטו מוקדם יותר מפולין הכבושה בידי הגרמנים.

בתחילת הכיבוש, מרדכי למט, אבי המשפחה, ובנו הנשוי, יצחק, העבירו את מלאי חנות הטקסטיל שלהם לסטאניסלאב ויאדוויגה שולץ, זוג פולנים שהתגוררו בפרברי סאמבור עם שני ילדיהם, סטאניסלאבה בת ה-11 וברוניסלאב בן ה-9. בני משפחת שולץ היו לקוחות נאמנים של משפחת למט לפני המלחמה.

כאשר החמיר המצב, הרשו בני משפחת שולץ לחבריהם היהודים לבנות מקלט תת קרקעי בחלקו האחורי של ביתם, מקלט בו היו מיטות ואפילו תאורה חשמלית. במארס 1942, כאשר נצטוו היהודים להתרכז באחד הרבעים של סאמבור, התחבאו בני משפחת למט וזוג יהודים נוספים בביתה של משפחת שולץ. עם זאת, לאחר זמן-מה עברו כולם לרובע היהודי של סאמבור, שנראה באותו הזמן כאזור בטוח. בדרך כלשהי נודע בעיר שבני משפחת שולץ עזרו ליהודים. נערך חיפוש בביתם, והמקלט נמצא. למרות שהיה ריק, היו בו סימנים לנוכחות בני אדם, וכתוצאה מכך נעצרה יאדוויגה. לאחר מספר ימים בכלא, שוחררה יאדוויגה לביתה, אך נותרה חשודה.

במאי 1943 החלו הגרמנים לרצוח את יהודי הגטו, ויהודים רבים נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. בני משפחת למט שרדו את ה"אקציות" כיוון שהסתתרו בבונקר בתוך הגטו. ילדיו של מרדכי - מאייר, שהיה תלמיד בישיבת חכמי לובלין, יצחק, אחותם שזה עתה נישאה, נחה, וחברתה של נחה (ששמה נשכח מאז) - הצליחו להימלט מהגטו, ושוב מצאו מקלט אצל בני הזוג שולץ.

בני משפחת שולץ החלו לספק ליהודים המסתתרים אוכל, מים ומתקנים סניטריים. לאחר כשישה שבועות, כאשר הפך המצב באזור למסוכן בהרבה, הכין סטאניסלאב מקום מסתור נוסף בשבילם. באסם, שלמעשה היה חלק מהבית, היתה ערימת לבנים, שנקנתה לשם בניית האורוות. סטאניסלאב הכין חלל בערימה, חלל שהיה בערך בגובה 70 ס"מ, באורך 2.5 מטר וברוחב 1.2 מטר. בחלל זעיר זה שהו ארבעת היהודים במשך כ-13 חודשים. מזון ושתיה ניתנו להם דרך חור שהוסתר על ידי לבנים רופפות. בני הזוג שולץ הבינו לגמרי את הסכנה הקיצונית שבה העמידו את עצמם ואת בני משפחתם, בכך שהסתירו את היהודים. הסכנה היתה גדולה בייחוד באזור שלהם, בו גברה האנטישמיות ובו עזרו התושבים לגרמנים ברצון רב, ובאופן פעיל, להשמיד את היהודים.

באוגוסט 1944, כאשר שחרר הצבא האדום את סאמבור, שרדו בעיר רק 150 יהודים, ובהם הארבעה שחבו את חייהם לבני משפחת שולץ. לאחרים ממשפחת למט לא התמזל המזל: ההורים, מרדכי ופרידה למט, נספו, וכך גם אחות נוספת, סורה, אשתו של יצחק ושני בניו הקטנים, בעלה של נחה וקרובים אחרים.