05 אוגוסט 2019
מחר (שלישי( יתקיים ביד ושם יום עיון ועצרת לציון 77 שנים לרציחתם של יאנוש קורצ'אק, סגניתו, סטפניה וילצ'נסקה וילדי בית היתומים. הטקס יתקיים בכיכר יאנוש קורצ'אק ביד ושם, וייקחו בו חלק חברי תנועת המחנות העולים וחברי הנהלת המכון החינוכי הישראלי ע"ש יאנוש קורצ'אק. בטקס יישאו דברים מרב ז'נו, רכזת חטיבה צעירה בבית הספר הבין-לאומי להוראת השואה, יד ושם, דליה טאובר, ראש המכון החינוכי הישראלי ע"ש יאנוש קורצ'אק ועופר פנר, רכז שנת השרות בתנועת המחנות העולים.
בבוקר הארוע, חברי תנועת הנוער המחנות העולים יגיעו לבית הספר הבין-לאומי להוראת השואה ביד ושם ליום עיון ברוח תפיסת עולמו הייחודית של קורצא'ק- כבוד, אהבה ושוויון זכויות לכל אדם בכל גיל. לאחר טקס הזיכרון יעיפו עשרות עפיפונים לשמיים ברחבת האנדרטה ללוחמים יהודים ופרטיזנים ביד ושם.
"כשם שהים נותן לילד צעצוע סירה, כך הרוח חייבת לתת לו עפיפון. צריך כל כך מעט: חוט, דיקט או קרטון.."יאנוש קורצ'אק
ד"ר הנריק גולדשמידט או בשמו הספרותי יאנוש קורצ'אק, יליד ורשה, היה רופא, סופר ומחנך. לפני המלחמה ניהל בתי יתומים, הדריך פנימיות וקייטנות, הרצה באוניברסיטאות וסמינרים והרבה לכתוב. על פי משנתו החינוכית של קורצ'אק הילדות אינה תקופת הכנה לחיים, אלא חלק מהותי מהחיים עצמם ולכל ילד יש להעניק מלוא הזכויות והכבוד. קורצ'אק תבע התחשבות בכל ילד על פי ייחודו, כשרונותיו וצרכיו ולא בהכללתו כקבוצה.
בתקופת השואה המשיך קורצ'אק לטפל במסירות ביתומים שהיו תחת חסותו בגטו, תוך הקפדה על שמירת נוהל החיים החיים בבית היתומים לצד המשך חינוך הילדים. לקורצ'אק הוצעה האפשרות לעזוב את הגטו ולעבור לצד הפולני אך הוא סירב להציל עצמו בלי הילדים. בשלבים מוקדמים יותר הוא אף סירב לענוד טלאי על בגדיו ועל כן נכלא לזמן מה בבית הסוהר.
סטפניה וילצ'נסקה, ילידת פולין, סיימה את לימודיה באוניברסיטת ליאז', בלגיה. לאחר שחזרה לוורשה מונתה אחראית על בית יתומים יהודי. ב- 1909 הכירה את ד"ר יאנוש קורצ'אק. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס קורצ'אק לצבא, וסטפניה נותרה אחראית על ניהול בית היתומים שהתרחב ומנה כ- 150 ילדים. ב- 1919, הועברו כל הילדים לבית יתומים חדש, בו סטפניה שימשה מנהלת כללית וקורצ'אק היה מנהל ראשי. ב- 1935 ביקרה בארץ ישראל ושהתה בעין חרוד עד 1939. עם הכיבוש הנאצי, הצליחו אנשי עין חרוד לסדר לסטפניה אפשרות לעזוב את פולין, אך היא סירבה ועברה עם ד"ר קורצ'אק והילדים לגטו. ב-5 באוגוסט 1942 גורשו ד"ר יאנוש קורצ'אק וסטפניה וילצ'נסקה עם צוות בית היתומים וכ- 200 הילדים למחנה טרבלינקה שם הושמדו כולם.
