אזכרה לציון 66 שנים להירצחם של יאנוש קורצ'אק והילדים

ב-7 באוגוסט 2008 נערך בכיכר יאנוש קורצ'אק ביד ושם טקס אזכרה לציון 66 שנים לשילוחם של ד"ר יאנוש קורצ'אק, סגניתו סטפניה וילצ'נסקה וילדי בית היתומים למחנה ההשמדה טרבלינקה. בטקס השתתפו אלכסנדרה בוקובסקה, מזכירה שנייה של שגרירות פולין בישראל, בנימין אנוליק, מנכ"ל האגודה ע"ש יאנוש קורצ'אק בישראל, אילן גזית, מזכ"ל תנועת הנוער החלוצי "המחנות העולים", חברי האגודה, חניכי בית היתומים של יאנוש קורצ'אק, ניצולי שואה ובני משפחותיהם, וכן עשרות חניכי תנועת מחנות העולים וחברי האגודה ע"ש יאנוש קורצ'אק השותפים מדי שנה לארוע.

בטקס נשאו דברים בנימין אנוליק המנהל הכללי של אגודת יאנוש קורצ'אק בישראל, יצחק בלפר, חניך בבית היתומים, ויניר לוין, ממדריכי משלחת הדרכה של המחנות העולים תשס"ט, נציג תנועת הנוער "המחנות העולים".

אנוליק אמר שכיום ישנן עשרים מדינות בהן פועלות אגודות להנצחת מורשת קורצ'אק, ביניהן יפן, ארה"ב ונורבגיה.

על יאנוש קורצ'אק

ד"ר הנריק גולדשמידט, או בשמו הספרותי יאנוש קורצ'אק, יליד ורשה, היה רופא, סופר, עיתונאי ומחנך דגול. לפני המלחמה ניהל בתי יתומים, הדריך פנימיות וקייטנות, הרצה באוניברסיטאות וסמינרים והרבה לכתוב. כבר בשנת 1908 החל קורצ'אק לפעול למען ילדים יתומים. ובשנת 1912 הוא מונה למנהל בית יתומים יהודי בוורשה, שם עבד בהתנדבות עם שותפתו הנאמנה סטפה וילצ'ינסקה, מחנכת יהודייה שהקדישה את חייה לטיפול ביתומים.

קורצ'אק גרס שהילדות אינה תקופת הכנה לחיים, אלא חלק מהותי של החיים עצמם ולכל ילד יש להעניק מלוא הזכויות והכבוד. קורצ'אק תבע להתחשב בכל ילד לפי ייחודו, כשרונותיו וצרכיו ולא בדרך של הכללתו בקטגוריה חד-ממדית.

בעקבות אחד מביקוריו בארץ ישראל, באמצע שנות ה-30', כתב קורצ'אק: "בארץ ישראל יש לראות, ולו מבעד לסדק, מבעד לאשנבי הקרון, את הנסיון להשיב לתחיה את הארץ, את השפה, את האדם, את גורלו ואמונתו... בראותי את חוף חיפה הרחוקה-פעמה בי המחשבה: המשאלה שמדי שנה בשנה חוזרים עליה בתפילה: "לשנה הבאה בירושלים" – מתקיימת. כאן גבול הגלות. השיבה לאחר אלפיים שנות נדודים ורדיפות. זכיתי והגעתי לכך." ("דת הילד" ע"מ 85-86)

סטפניה וילצ'נסקה נולדה ב-1886 בפולין וסיימה את לימודיה באוניברסיטת ליאז' בבלגיה. לאחר שחזרה לוורשה מונתה אחראית על בית יתומים יהודי. ב-1909 פגשה בקורצ'אק ונוצר קשר ביניהם. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס קורצ'אק לצבא וסטפניה נותרה אחראית על ניהול בית היתומים שהתרחב ומנה כ-150 ילדים. ב-1919 הועברו כל הילדים לבית יתומים חדש. סטפניה שימשה בו מנהלת כללית וקורצ'אק היה מנהל ראשי. ב-1935 ביקרה בארץ ישראל ושהתה בעין חרוד עד 1939. עם הכיבוש הנאצי, הצליחו אנשי עין חרוד לסדר לסטפניה אפשרות לעזוב את פולין, אך היא סירבה ועברה עם ד"ר קורצ'אק והילדים לגטו.

בתקופת השואה המשיך קורצ'אק לטפל במסירות ביתומים שהיו תחת חסותו בגטו, תוך שהוא מקפיד לשמור הן על נוהל החיים בבית היתומים והן על חינוכם של הילדים. ידוע כי לקורצ'אק הוצעה האפשרות לעזוב את הגטו ולעבור לצד הפולני אך הוא סירב להציל עצמו בלי הילדים.

ב-5 באוגוסט 1942 גורשו ד"ר יאנוש קורצ'אק וסטפניה וילצ'נסקה עם צוות בית היתומים וכ-200 הילדים למחנה טרבלינקה, שם נרצחו כולם.