אות חסיד אומות העולם לרוזליה ויוזף שטרקר ז"ל מפולין

ב-17 בפברואר 2008 התקיים בבית הכנסת ביד ושם טקס הענקת אות חסיד אומות העולם לרוזליה ויוזף שטרקר ז"ל (Rozalia & Jozef Streker) מפולין. את האות והמדליה קיבל בשמם נכדם סטניסלב בריקס (Briks). הטקס התקיים בהשתתפות שגרירת פולין בישראל אגניישקה מגדזיאק מישבסקה (Agnieszka Magdziak-Miszewska) ובנוכחות סטניסלב בריקס נכדם של המצילים, אאוגניוש פיאטק (Eugeniusz Piatek) נינם של המצילים, שתי בנותיו של הניצול מוטי (מארק) סטרומר ז"ל (Stromer), סו סטרומר טלנסקי ונינה גספרובני ובני משפחותיהן שהגיעו מארה"ב. את האות והמדליה העניקה מנהלת מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם אירנה שטיינפלד. 

סיפור ההצלה

מוטי (מארק) סטרומר נולד בקמיונקה-סטרומילובה (Kamionka-Strumilowa), ליד לבוב בפולין ב-1910. למשפחת סטרומר היה עסק משקאות וחנות קטנה בעיר. מוטי עבד בעסק המשפחתי וגר בקמיונקה עם הוריו, אחיו ומשפחתו המורחבת עד המלחמה.

כשהנאצים פלשו לקמיונקה ב-1941 היה מוטי בן 31 ועמד להתארס עם פפי הברקורן (Haberkorn). החתונה לא התקיימה. זמן קצר לאחר הכיבוש הגרמני, סבו של סטרומר ראובן ודודו חיים הרש נרצחו. מוטי ברח ללבוב ושם נשלח לגטו עם אחותו זלטה, בעלה מֵכל אייזן וילדיהם. משם הועבר למחנה העבודה יאנובסקה (Janowska). רוב משפחתו נרצחה - אמו, אביו, אחותו ומשפחתה, ארוסתו, סביו וסבתו ובני המשפחה המורחבת. מוטי הצליח לברוח וחזר לקמיונקה, שם מצא מקלט בחווה של יוזף ורוזליה שטרקר, משפחה ממוצא גרמני שגרה עם בתם היחידה הלן באזור הכפרי יגוניה (Jagonia). יוזף היה לקוח קבוע של משפחת סטרומר לפני המלחמה ואפילו לווה מהם כסף. עכשיו היה זה סטרומר שנזקק לעזרה. מכרים אחרים הפנו לו עורף אך כשסטרומר דפק על דלתה של משפחת שטרקר, הוא הוזמן להיכנס וזכה לחלב ולחם ומעיל עבה להתחמם בו.

יוזף ורוזליה שטרקר החביאו את מוטי בעליית הגג של אחד האסמים שלהם ודאגו לכל צרכיו. על מנת להפיג את בדידותו הביאו לו ספר חשבונות ריק ועיפרון והוא החל בכתיבת יומן שבו תיאר את קורותיו מתחילת המלחמה. הוא תאר את פחדיו ואת הפחדים של מציליו. בני הזוג שטרקר סיכנו את חייהם במטרה להציל את מוטי. כשחייל שהיה קרוב משפחה שלהם הופיע בחווה הם הזהירו את מוטי שיסתתר. בשל הסתרתו ריחפה סכנת מוות תמידית על משפחת שטרקר מצד הגרמנים, שכניהם ופרטיזנים לאומנים. הסכנה הפכה לחלק מחייהם. נחישותם להחביאו התערערה מפעם לפעם אך הם הניחו למוטי להישאר. הוא התחבא אצלם בעליית הגג במשך כמעט שנה – מקיץ 1943 ועד אביב 1944. עם התקרבות הצבא האדום נאלצה משפחת שטרקר להימלט מערבה בשל מוצאה הגרמני. הם הפכו לפליטים בעצמם. מוטי שמר על קשר עם בני הזוג שטרקר לאחר המלחמה וכשנפטרו היה בקשר עם בתם. מוטי נפטר ב-1993.

ב-18 בפברואר 2007 החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם להעניק את אות חסידי אומות העולם ליוזף ורוזליה שטרקר.

לאחר קבלת המדליה והאות בשם סבו וסבתו, אמר סטניסלב בריקס: "סבי וסבתי היו אנשים צנועים למדי. סבתי היה נוצריה אדוקה מאוד. היא תמיד אמרה לי שכולנו בניו של האל. האמונה החזקה באל היא שגרמה להם לא להסס ולהושיט עזרה למר מארק (מוטי) סטרומר, אדם ממוצא יהודי."

במקביל נערך טקס לכבוד צאתו לאור של יומנו של מוטי סטרומר, אותו כתב כשהתחבא בחווה של בני הזוג שטרקר. היומן – "זיכרונותיו של אדם חסר מזל" – תורגם לאנגלית משפת המקור יידיש במסגרת פרויקט "זיכרונות ניצולים של יד ושם". ד"ר דוד זילברקלנג, העורך הראשי בהוצאה לאור של יד ושם, דיבר על ייחודו של היומן וחשיבותו ההיסטורית.