מחנה ההשמדה סוביבור, פולין – תחנת הרכבת
17 ספטמבר 2014
החפירה הארכיאולוגית במחנה המוות סוביבור מתקיימת על ידי יורם חיימי ושותפו הפולני וויטק מזורק משנת 2007. בשנת 2013 הצטרף לפרויקט החפירות הארכיאולוג ההולנדי ד"ר איוור שכוטה. את החפירה מלווים המכון הבין-לאומי לחקר השואה של יד ושם, הקרן הגרמנית-פולנית והמוזיאון במיידנק. במסגרת החפירות לאורך השנים נמצאו אלפי פריטים אישיים: טבעות, תליונים עגילים, תכשיטים, בקבוקי בושם, בקבוקי תרופות, כלי אוכל ועוד. השבוע התגלתה גם באר המים ששימשה את האסירים במחנה מספר 1 בו התרחש המרד. בבאר נמצאו חפצים אישיים רבים של יהודים כיוון שבעת חיסול המחנה הגרמנים מילאו אותה פסולת מהמחנה.
ד"ר דוד זילברקלנג חוקר בכיר במכון הבין לאומי לחקר השואה ועורך קובץ המחקרים של יד ושם מתייחס לממצאים החדשים במחנה סוביבור: "גילוי מיקומם המדויק של תאי הגזים במחנה סוביבור הנו ממצא חשוב ביותר בחקר השואה. חשוב להבין כי לא נשאר אף שריד מהיהודים שעבדו באזור תאי הגזים, לכן הממצאים הללו הם כל מה שנשאר מהנרצחים, למעשה נפתח כאן חלון קטן אל סבלם היום-יומי. זו הפעם הראשונה שבה נוכל לדעת טוב יותר מה היה תהליך הרצח במחנה ומה עבר על היהודים עד שנרצחו. בנוסף, איתור גודלם המדויק של תאי הגזים יאפשר לנו להבין מה היתה הקיבולת שלהם ומשם נוכל לגזור הערכה מדויקת יותר של מספר הנרצחים במחנה סוביבור". עוד מוסיף ד"ר זילברקלנג כי הממצאים הללו משלימים את מה שאנחנו יודעים מהניצולים שברחו מהמחנה במרד.
הארכיאולוג יורם חיימי: "לאחר 8 שנים של חפירות בסוביבור, זה הישג גדול עבורי ועבור צוות החוקרים, סוף סוף הגענו למטרתנו – איתור מיקומם המדויק של תאי הגזים. הופתענו מגודל המבנה וממצב ההשתמרות של הקירות של תאי הגזים. הרגע המרגש ביותר היה שמצאנו ליד תאי הגזים את טבעת הנישואין עם הכיתוב בעברית 'הרי את מקודשת לי'".
מחנה ההשמדה סוביבור ממוקם קרוב לכפר ולתחנת הרכבת של סוביבור, בחלק המזרחי של מחוז לובלין בפולין. המחנה הוקם באפריל 1942 יחד עם מחנות ההשמדה טרבלינקה ובלז'ץ היה חלק ממבצע ריינהרד. בתקופת פעילותו של המחנה, אפריל 1942-אוקטובר 1943, נרצחו שם כ-250,000 יהודים. לאחר מרד האסירים במחנה, ב- 14 באוקטובר 1943, החליטו הגרמנים לפרק את המחנה והוא נותר חשוף וללא סימנים אופייניים להיותו מחנה השמדה. על מנת להציע אינפורמציה על המחנה השתמשו החוקרים, עד כה בעדויות ניצולים בלבד, עדויות אלו מספקות בדרך כלל מידע מוגבל על חלק מן המחנה ומשום כך שיחזור המחנה במלאו לא היה אפשרי.
