18 מרץ 2004
יום עיון בנושא 60 שנים לשואת יהודי הונגריה התקיים אמש ביד ושם. לאירוע הגיעו כ 600 איש, כמעט כפליים מהמספר לו ציפו המארגנים. המשתתפים, ברובם ניצולי שואה מהונגריה, ובני הדור השני והשלישי לשואה, מלאו את האודיטוריום מפה לפה. לטובת המשתתפים שלא מצאו מקום ישיבה באולם, הותקן מחוץ לאולם מסך בו שודרו התמונות והקולות מתוך האולם.
יום העיון נפתח בדבריו של יו"ר הנהלת יד ושם, אבנר שלו. הוא דבר על הטוטאליות של הרצח בהונגריה, בשעה שהגרמנים כבר ידעו שהם על סף הפסד במלחמה. שלו העלה גם את שאלת קיום הזיכרון כ "זיכרון חי , משמעותי, רלוונטי, שאליו אנחנו יכולים להתחבר" והוסיף: " אנחנו רוצים להרגיש שאנו יכולים להתחבר לקיום, למורשת ולשבר הגדול של יהדות הונגריה".
אחריו נשא דברים שגריר הונגריה בישראל, ד"ר יאנוש הוברי. השגריר ציין את תקופת הכבוש הגרמני בהונגריה ( שהחל ב 19 למרץ 1944 והסתיים עם תום המלחמה ), כאחד הפרקים החשוכים בהיסטוריה ההונגרית. ההשמדה והרצח של יהודי הונגריה בוצעו במהירות וביעילות יוצאת דופן. הד"ר הוברי דבר על כך שליהודים בהונגריה היתה זהות לאומית עמוקה ביותר. השגריר ציין שמאז שנת 1990, בה נפל המשטר הקומוניסטי, התחייבו כל ממשלות הונגריה לחקור, ללמד וליישם את לקחי השואה. את דבריו סיים בהודעה על הפתיחה החגיגית של 'מוזיאון השואה' החדש בבודפשט ב 15 לאפריל, השנה, במעמד נשיא מדינת ישראל.
מר משה זנבר, יו"ר הועד המנהל של ועידת התביעות, ביקש לציין בכנס 100 שנים למותו של בנימין זאב הרצל. הרצל, יליד בודפשט, היה אחראי, על פי דבריו, ל"אמנציפציה הלאומית של יהודי הונגריה". כמו כן דבר זנבר על חלקם המשמעותי של יהודים יוצאי הונגריה במלחמת העצמאות ובהקמת המדינה. זנבר ניסה להתמודד עם השאלה המורכבת והטעונה "מדוע לא ידענו מה הולך להתרחש אחרי פלישת הגרמנים ? ". זנבר טען שהיו אמנם שמועות על העומד להתרחש ושרוב ההנהגה אכן ידעה, אבל המידע הזה לא הועבר אל הרוב הגדול של יהודי הונגריה. על אף שזהו נושא טעון, הוא אמר, יש להמשיך ולחקור את הסיבות לכך.
הנואם האחרון היה מר מאיר גל – המזכיר הארצי של התאחדות עולי הונגריה. גל דבר על הזיכרונות הקשים שנושאים עמם ניצולי השואה מהונגריה ב 60 השנים האחרונות. הוא הודה בקול נרגש לכל המשתתפים הרבים שהגיעו ליום העיון – ניצולים, בני הדור השני ושלישי לשואה וקבוצה קטנה של עולים חדשים מהונגריה ואמר שעל בני הדור השני השלישי "מוטלת האחריות הכבדה להעביר הלאה את המשא שנושאים עמם הניצולים."
החלק הראשון של יום העיון הציג את פסיפס העשיר של החיים היהודים בהונגריה למן קבלת האמנציפציה בשנת 1867 ועד הפלישה הגרמנית להונגריה והחלת הפתרון הסופי על יהודיה בשנת 1944. המרצים תארו את שגשוגה של יהדות הונגריה לפני מלחמת העולם הראשונה ואת המפנה לרעה שחל ביחס כלפי היהודים בין מלחמות העולם. בהונגריה נחקקו חוקים נגד היהודים והם הוצאו בהדרגה מחוגי החברה ההונגרית המדיארית, בשנים שהונגריה הפכה לבעלת בריתה של גרמניה הנאצית.
החלק השני של יום העיון עסק ב 'פתרון הסופי' של יהודי הונגריה. המרצים חזרו והדגישו את הנקודה, שללא שיתוף פעולה רחב ביותר של האדמיניסטרציה ההונגרית והממשל המקומי - לא יכלו הגירושים ההמוניים להתבצע במהירות וביעלות בהם בוצעו ( כ 450 אלף יהודים מן המחוזות גורשו בתוך חודשיים לאושוויץ בירקנאו, בין מאי ליולי 1944.). כמו כן נישאה הרצאה בנושא פלוגות העבודה בהם שרתו היהודים בזמן המלחמה. היהודים זכו ליחס מפלה ומשפיל ובמקרים רבים כוונת המפקדים היתה שלא ישובו מן חזית, כשהדוגמא המצמררת ביותר לכך היא שיהודים הוכרחו לפנות שדות מוקשים בידיים חשופות וללא מיגון.
מר דוד גור, שהיה פעיל במחתרת של תנועות הנוער הציוניות, הציג קרן אור בודדה בתקופה חשוכה זו - הצלת רבבות יהודים, בעיקר על ידי הברחת גבול ואספקת מזון, על ידי תנועות הנוער.
אחרון המרצים היה הד"ר לסלו ורגה, מן הארכיון הלאומי בבודפשט. ד"ר ורגה, הציג בהרצאתו את סיפוריהם המצמררים של מספר יהודים הונגרים שגורשו לאושוויץ ולמחנות באוסטריה וגרמניה, מתוך התיעוד הרב שנחשף לאחרונה בארכיונים בהונגריה. ד"ר ורגה גינה את ניסיונותיהם של משטרים קודמים בהונגריה לרוקן את הארכיונים מן התיעוד בנושא השואה והביע תקוותו שהנושא יקבל את החשיבות הראויה לו, על מנת שיהיה ניתן להנציח בצורה ראויה את חצי מליון היהודים שנרצחו בשואה, שלדבריו, היו מעל לכל חצי מיליון הונגרים.
לאחר הפסקת צהרים, התקיים טקס זיכרון באהל יזכור. הטקס היה טקס דתי בהנחייתו של חבר הנהלת התאחדות עולי הונגריה, מר יוסף בר יואל. הניצולות רני אוסלנדר ו מנצי פישר, הדליקו את אש התמיד הגברת תמר שלום, מרכזת עולים חדשים ותעסוקה בהתאחדות עולי הונגריה והניצול יוסף לבקוביץ הניחו זרים. הטקס נוהל על יד החזן אריה גולדברג.
