יום עיון לרגל פרסום הספר "מי לחיים? – יהודי מציל יהודים" על "אוסקר שינדלר היהודי"

ב-25 במרץ 2003, התקיים באודיטוריום יד ושם יום עיון, בשיתוף עם "מכללה ירושלים – המרכז ללימוד השואה", לרגל פרסום הספר "מי לחיים? - יהודי מציל יהודים", מאת סמואל אולינר וקתלין לי. הספר מספר את סיפורו של וילהלם בכנר, יהודי גרמני, שהצליח תחת זהות ארית מזויפת להציל עשרות יהודים ממוות בשואה. הכנס הרחיב את היריעה גם אל מזרח ומערב אירופה וסופרו סיפורי הצלה של יהודים בידי יהודים, מבלרוסיה ועד צרפת.

בכנס השתתפו הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו, ראש מוסדות "מכללה ירושלים", הרב ד"ר יהודה קופרמן, יו"ר הנהלת יד ושם, מר אבנר שלו והיסטוריונים בכירים שדנו בנושא ההצלה בידי יהודים בשואה. עדות אישית בנושא נתן מר חיים רוט, יו"ר "ועד הפעולה להוקרת יהודים שהצילו את בני עמם בשואה", שבתור ילד בהולנד הכבושה הוברח על ידי יהודי והוסתר בכפר ניולנדה. רוט הצליח להסתתר בכפר עד סוף המלחמה ובכך ניצלו חייו.

יו"ר הנהלת יד ושם, מר אבנר שלו, פתח את יום העיון באומרו ש: "ההצלה היא אחד הגילויים והביטויים של ההתנגדות היהודית". שלו הוסיף כי  "כמעט ואין סיפור מהשואה שבו יהודי לא עזר או תמך או הציל יהודי אחר" ושאלו " ביטויים לסולידריות והערבות הדדית ששררה בין היהודים באותם זמנים נוראים. " שלו הביא כדוגמא את סיפורו של ז'קו מאסטרו, יהודי מיוון, שהציל באושוויץ יהודים על ידי זיוף הרישומים של בעלי המקצועות.

ראש מוסדות "מכללה ירושלים", הרב ד"ר יהודה קופרמן, עסק בדבריו במשמעות ההלכתית של הצלת יהודים על ידי יהודים בשואה. לטענתו של קופרמן: " מי שהציל יהודים בתקופת השואה זכה לכוון אל רצונו של  אלוהים".

הרב הראשי, הרב ישראל מאיר לאו, ניצול שואה בעצמו, נתן את משה רבנו כדוגמא ליהודי המפורסם ביותר שהציל יהודים אחרים ואשר "קיים את הפסוק 'לא תעמוד על דם רעך' הלכה למעשה". הרב לאו ספר כיצד אחיו הבכור נפתלי, סיכן במהלך המלחמה את חייו על מנת להצילו. גם בסוף המלחמה, כשיכל כבר להציל את עצמו, זחל נפתלי מתחת לגדר לתוך מחנה ריכוז על מנת להציל את אחיו הצעיר.

יום העיון נחלק לשני מושבים. המושב הראשון יוחד לסיפורי הצלה ממזרח אירופה והמושב השני לסיפורי הצלה במערב אירופה.

את מושב הראשון פתחה הד"ר בלה גוטרמן, שהציגה סיפורי הצלה מפולין ומערב ביילורוסיה - ביניהם ספורו  של מחנה המשפחות של הפרטיזן טוביה ביילסקי שבשיאו הכיל כ 1,200 יהודים, נשים, זקנים וטף. גוטרמן גם ספרה בהרחבה את ספורו המופלא של וילהלם בכנר,  שיום העיון התקיים לרגל הוצאת הספר אודותיו "מי לחיים?". בכנר, יהודי יליד שלזיה, היה פטריוט  גרמני שהתגורר בוורשה. עם כיבוש פולין, הוא הועבד בעבודת פרך תחת זהות פולנית ואחר כך נשלח לעבוד אצל מהנדס גרמני. בכנר צרף עובדים יהודים תחת זהות פולנית מזויפת ומאוחר יותר הציל בקייב שבאוקראינה כ 70 איש, מרביתם יהודים. בשלב מסוים נאלץ בכנר לחשוף את זהותו היהודית בפני מעבידו הגרמני אך הלה החליט לחוס על חייו ושמר על  סודו.

הד"ר רוב רוזט והד"ר גילה פטרן הציגו סיפורי הצלה וניסיונות הצלה בהונגריה ובסלובקיה על ידי המנהיגות המקומית.

המושב השני של הכנס, שעסק בסיפורי הצלה ממערב אירופה נפתח בדבריה של הגברת אסתר פרבשטיין שספרה את סיפורה המיוחד של רוחה שטרנבוך, יהודיה אורתודוכסית משוויץ שמשנת 1938, סייעה ליהודים להבריח את הגבול אל תוך שוויץ וכן שלחה סיוע ליהודים בגטאות ועסקה בהעברת מידע אודות המתרחש באירופה לארצות המערב.

הד"ר לוסיאן לזר מצרפת, סיפר על מפעל הצלת היהודים בצרפת ובעיקר הילדים היהודים. הארגונים היהודים בצרפת הצליחו להציל לא פחות מ 10,000 ילדים יהודים מגירוש למחנות ההשמדה. מעל כולם בלטה פעולתו  של ארגון ה “MGS” – גוף מאוחד של תנועות הנוער היהודיות בראשותם של מריאן קון ומילה רסין.

מנהל מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם, הד"ר מרדכי פלדיאל, ספר על מעשי הצלה בהולנד ובלגיה הכבושות במהלך המלחמה. מניסיונו העשיר, טען פלדיאל כי "הרבה מחסידי אומות העולם (מצילים לא יהודים) הצילו יהודים בזכות גופים יהודים". בבלגיה, הצליח להתארגן במחתרת "הועד להגנת היהודים" ,

ה”C.D.J”, שהציל אלפי יהודים מגירוש על ידי פרסום אזהרות בעיתונים, חלוקת תעודות מזויפות ובעיקר מציאת מקומות מסתור. אחת הפעולות הנועזות שיזם הועד היה עצירת טרנספורט מספר 20 שיצא ממכלן בדרך לאושוויץ ב 1943. כ 106 יהודים הצליחו להמלט מן הרכבת וניצלו בדרך זו.

בהולנד, פעלו מצילים בודדים וביניהם וולטר סוסקינד, יהודי אשר עבד בתאטרון באמסטרדם שהוסב על ידי הגרמנים לתחנת ריכוז ליהודי אמסטרדם בטרם יגורשו לווסטבורק ומשם למחנות ההשמדה. סוסקינד שיבש בערמה את רשימות המגורשים כך שקציני הס.ס לא ידעו אף פעם מה הוא המספר המדויק של היהודים שנכלאו בתאטרון. הוא גם התיידד עם מפקד התאטרון הגרמני ונתן לו משקאות חריפים כשוחד. סה"כ הצליח להבריח כ 600 יהודים מן התאטרון. סוסקינד לא הצליח למנוע את גירוש בני משפחתו לטרייזנשטאט והוא הצטרף אליהם למחנה. הוא ומשפחתו נספו באושוויץ. ממשלת הולנד  קראה את אחד הגשרים המפורסמים באמסטרדם על שמו.

יום העיון ננעל בעדותו האישית של יו"ר "ועד הפעולה להוקרת יהודים שהצילו את בני עמם בשואה", מר חיים רוט, אשר ניצל בזכות תושייתו של יהודי הולנדי בשם מקס ליאונס. רוט היה בן 8 כשפרצה המלחמה. הוא ואחיו ואחיותיו הוסתרו במעון בזמן הכיבוש אך סכנת הגירוש ריחפה עליהם. מקס ליאונס, הבריח אותו על גבי אופניים במשך לילה שלם, מרחק של כ 30 ק"מ, אל הכפר ניולנדה, שם הסתתר רוט עד לסיום המלחמה.

"אנו חבים ליהודים המצילים חוב גדול וחובה עלינו לספר את סיפורם גם לדורות הבאים" סכם רוט.